זמן פריצה

סופה של המלחמה הקרה ונפילת החומות במזרח אירופה הובילו לצמיחה מהירה של הכלכלה הגלובלית. הם הניעו את תהליכי ההתפתחות של כלכלות השווקים המתעוררים, ובראשן סין והודו. לשגשוג העולמי בשנים האחרונות תרמו הצטרפותם של 2.5 מיליארד צרכנים לסחר הגלובלי, הגידול הדרמטי באוכלוסייה ובכוח העבודה בשווקים המתעוררים, העתקת חלק מהייצור וההשקעות הזרות למדינות אלה, ומהפכת המידע והטכנולוגיה. חלק מהנגזרות הכלכליות של התהליכים הללו היו ירידת שכר, לחץ על מחירים של מוצרי יבוא מהכלכלות המתעוררות וירידת האינפלציה העולמית ושערי הריבית לטווח ארוך.

כל אלה היו גם זרעי הפורענות של המשבר הפיננסי הגלובלי. גופים פיננסיים מצאו את עצמם עם שפע מזומנים להשקעה, ועם עליית מחירי הנכסים (מניות, איגרות חוב, נדל"ן) הצטמצמו מרווחי התשואות. משקיעים החלו לרכוש נכסים בסיכון גבוה יותר ותשואה גבוהה יותר, תוך פיתוח של מכשירים פיננסיים מורכבים. התוצאה היתה תמחור בחסר של סיכון בעולם, תופעה שהתנפחה ויצרה קדחת ספקולטיבית שאף אחד לא עצר, עד לקריסה הפיננסית העולמית.

ויגודמן צילום: סיון פרג'

בישראל נכנסנו למיתון מאוחר יחסית. מאז 2003, במשך ארבע שנים ותשעה חודשים, צמח המשק המקומי בקצב של יותר מ־5% בשנה, וקטע רצף של יותר משלושים שנה של ירידה בצמיחה, עד למתחת לאפס (2002-2001). הצמיחה הזאת היתה חלק מהשגשוג העולמי, והתאפשרה בזכות הרפורמות והמאמצים של משרד האוצר ב־2003-2002, היציאה הגוברת של חברות ישראליות לפעילות בחו"ל והשתלבות המשק המקומי בשווקים הגלובליים. צמיחת הסקטור העסקי בכלל והגידול ביצוא בפרט היו מנועי הצמיחה של המשק בשנים הללו.

ברבעון הרביעי של 2008 נעצרה הצמיחה בישראל; לא בגלל ירידת הצמיחה הפרטית, אלא בגלל עצירת צמיחת הסקטור העסקי וירידה חדה ביצוא. כעת, ב־2009, גם הצריכה הפרטית בירידה, והיא מוסיפה נדבך במעגל השני של הגברת ההאטה.

בישראל קיימות כיום שתי מערכות כלכליות: כלכלה מתקדמת וכלכלה מסורתית. המערכת השנייה כוללת את ענפי התעשייה והשירותים המסווגים כטכנולוגיה מסורתית, ואחראית למרבית התוצר העסקי ולחלק המכריע של התעסוקה במשק. רוב התעשיות בענפים הללו סובלות מפריון נמוך המשתפר בקצב אטי, ומצמיחה נמוכה יחסית. בשל התחרות הגלובלית הגוברת, רוב העובדים בענפים אלה מקבלים שכר נמוך.

הכלכלה המתקדמת, לעומת זאת, כוללת את כל התעשיות עתירות הידע, שמשתלבות היטב בעולם הגלובלי ונהנות מפריון גבוה וצמיחה מהירה. הן מנוע היצוא של המגזר העסקי בישראל, אבל מהוות פחות מ־10% מהתעסוקה ומהתוצר העסקי במשק.

המשבר הנוכחי הוא הקשה שחווה העולם במאה השנים האחרונות, אבל גם הוא יחלוף כשיתייצבו הגופים הפיננסיים הגדולים וייפסקו הבשורות הרעות בדו"חות הכספיים של החברות העסקיות. כששני התנאים האלה יתמלאו נראה את "הר הכסף הפנוי" ההולך ונערם חוזר לשווקי ההון. כשישה חודשים לאחר מכן יחזרו רוב כלכלות העולם לצמיחה.

המשבר הזה יוצר סיכונים אך מייצר גם הזדמנויות גדולות, והוא זמן לחשבון נפש לכולנו, ואיתו למסקנות ולפעולות. כשהמשבר הזה יסתיים, ימשיכו להתקיים המנועים הריאליים שהניעו את הצמיחה העולמית ערב המשבר, ויגבר ויילך תפקידן של הכלכלות המתעוררות בסדר הכלכלי העולמי.

מבחינת חברות ישראליות, כל מה שנוגע לצורך לפעול, לנצל הזדמנויות ולהתרחב בזירה הגלובלית יהיה נכון אחרי המשבר אפילו יותר. המפתח חייב להיות בהתמקדות בתחומים שבהם חברות ישראליות יכולות להציג חדשנות ויצירתיות עסקית: הן בתחום הידע, הטכנולוגיה והקניין הרוחני, והן במודלים עסקיים ושיווקיים ובאסטרטגיות פורצות דרך. כל זאת תוך יצירת הובלה עולמית בקטגוריות מוצרים או שירותים מסוימים.

אני מאמין שכל אלה אפשריים לא רק בתחומי הטכנולוגיה המתקדמת אלא גם בתחומי התעשיות המסורתיות. אני מאמין שמספר גדול בהרבה של חברות ישראליות יכול לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהיהפך לחברות גלובליות המנוהלות מישראל.

בד בבד עם היוזמה שחברות עסקיות ייטלו על עצמן במסע לגלובליזציה, נדרשת מעורבות ממשלתית. תפקידה של ממשלה בתהליכי הגלובליזציה היא נושא מרכזי. הצלחה כלכלית דורשת השגת שווי משקל נכון בין הממשלה לבין השוק. אנחנו רואים הבדל גדול בין מדינות שהממשלות שלהן מנהלות באופן אקטיבי ומושכל את תהליך הצמיחה וההתחברות לגלובליזציה העולמית, לבין מדינות הרוכבות על הגל הזה כטרמפיסטיות, ללא יד מכוונת וניהול מושכל. רק באמצעות ניהול מושכל אפשר להבטיח את המיצוי המלא של יתרונות הגלובליזציה, בלי ליצור תוצאה לא מאוזנת באופן שאנשים רבים מדי אינם נהנים מהערך ומהרווחים שנוצרים בתהליך.

בהקשר זה נדרש בישראל מהלך מערכתי שיטפל בשורת נושאים, ובהם קפיצת מדרגה במערכת החינוך; השבחת תשתיות; יצירת תנאים להתפתחות ושיפור הפריון של ענפי המשק המסורתיים והמשך הצמיחה של התעשיות עתירות הידע; והגדלת שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה של מגזרים חלשים, תוך השבחת מערכי ההכשרה המקצועית (ל־51% מכוח העבודה האזרחי בישראל השכלה של 12 שנות לימוד ומטה).

נוסף על כך נדרשת יד מכוונת עם תוכנית רב־שנתית כוללת, שתוביל להטמעת טכנולוגיות חדשות בתעשיות המסורתיות, לחיזוק היכולות התחרותיות שלהן, לטיפוח גישות חדשניות בניהול החברות ולניתוח ההזדמנויות האסטרטגיות בעולם. אלה יאפשרו את שיפור הפריון של כלל המשק, כתנאי וכבסיס לחלוקה מפוזרת ושוויונית יותר של הערך שייווצר.

באותו זמן נדרשת גם יד מכוונת ויוזמת בתהליכי שמירת וטיפוח מעמדה המוביל של ישראל בתחומי הטכנולוגיה, המדע והידע ויצירת התשתית והתנאים שיאפשרו לחברות בתחומים אסטרטגיים להיהפך לגלובליות. תחומים אלה יכולים לכלול ענפים שהם כבר רכיב משמעותי מהתרומה התעשייתית למשק, כגון התעשייה הכימית, ותחומים בעלי פוטנציאל ליצור תרומה כזאת, כגון תעשיות חקלאיות, מים וחלל.

אנו עדיין בעין הסערה, אבל הפיכת המשבר להזדמנות גדולה הן ברמת חברות עסקיות והן ברמת המשק כולה - בידינו. זהו מבחן המנהיגות של כולנו.