במת כלכליסט: תעודת עניות

• ציון 10 (מעולה): עופר עיני

  
  

יו"ר ההסתדרות עופר עיני הוא שומר החותם של קואליציית נתניהו־ברק. הוא הצליח לממש את יעדיו כמייצג איגודי העובדים בפרט ואוכלוסיית העובדים בכלל, משום שפעל בתחכום להסרת הגזירות השונות וכפה חקיקה לטובת העובדים. זאת, מתוך ויתורים צנועים למדי של העובדים. עיני מימש את יעדיו ללא פגיעה ביציבות המאקרו־כלכלית של ישראל, כי הרי מסגרת הגירעון נשמרה בקירוב.

• ציון 9 (טוב מאוד): שרגא ברוש

  
  

ראש התאחדות התעשיינים שרגא ברוש הצליח להגיע להישגים בדמות עיבוי חוקים המעודדים צמיחה ונכונות לוויתורים צנועים של התעשיינים בכמה ממרכיבי התקציב.

• ציון 8 (טוב): סטנלי פישר ורם בלינקוב

  
  

הנגיד סטנלי פישר, שהוא הפוליטיקאי המתוחכם מכולם, ידע לא להסתבך במבוך הפוליטי, אך השיג יעד גירעון תקציבי סביר ונשלט. רם בלינקוב, הממונה על התקציבים, הוביל במקצועיות רבה בשנים האחרונות אסטרטגיה של התייעלות וצמצום הסקטור הציבורי. הוא גם ידע להתפטר כאשר נכפתה עליו מדיניות מנוגדת. תגובותיו הרגשיות ביטאו היטב את רגש האחריות שלו כעובד ציבור.

• ציון 7 (כמעט טוב): בנימין נתניהו ואורי יוגב

  
  

ראש הממשלה בנימין נתניהו והיועץ הכלכלי אורי יוגב ניהלו בעצם את תקציב המדינה, מצד הממשלה, ודחקו את משרד האוצר לשוליים. הם השיגו תקציב סביר מבחינת הקריטריון של יציבות פיננסית, אולם ויתרו על עיקר יעדיהם האסטרטגיים. לראשונה מאז 2003 מדינת ישראל מעלה ממש ובתכנון מראש את ההוצאה התקציבית לנפש, ולראשונה היא מעלה את המסים בהיקפים חסרי תקדים.

• ציון 6 (מספיק): מנהלי רשות המסים

  
  

אלה אמנם הצליחו לספק הצעות מסים בהיקף חסר תקדים, אולם חרגו מתאוריית המס בכמה מרכיבים. הם העלו את תקרת הביטוח הלאומי אף שידעו שמהלך זה נכשל ב־2002 ויאיץ את רישום העצמאיים והשכירים המבוססים כחברות. הם גם הסכימו להעלות את שיעורי המס על מוצרים שכבר היום שיעורם גבוה (סיגריות ואלכוהול), והם המליצו על העלאת מסי קנייה על סוגים שונים של כלי רכב, אף שידעו שאפליה בין תחליפים היא גרועה ויוצרת עיוותים.

עם זאת, הצעותיהם בתחומי המע"מ (העלאת השיעור וביטול הפטור על ירקות ופירות טריים) עומדים בעקרונות התיאוריה של המיסוי, אף שהסיכוי להעביר את ביטול הפטור בכנסת הוא מועט.

• ציון 5 (נכשל): משרד האוצר
  

  
  

האוצר לא השיג את יעדיו ואיבד את עליונותו בניהול המדיניות הכלכלית. הוא לא חזה נכון את ההתנגדות הציבורית החריפה לשורת הגזירות שהציע, ואיבד בכך לחלוטין את תמיכת הציבור (בעיקר בסעיף עובדי הסיעוד הזרים). כמו כן, הוא לא קרא נכון את יחסי הכוחות הפוליטיים בין עופר עיני לנתניהו והסכים לוותר לאורי יוגב על הובלת המהלך הכלכלי.

• ציון 4 (כישלון מוחלט): שיטת הממשל של מדינת ישראל
  

  
  

כל השיטה הפוליטית התגלתה במערומיה, אין דין ואין דיין, והתוצאה - שווי משקל של לחצים מקריים שבסופו של דבר הביאו במקרה לפתרון תקציבי נסבל.

החשש הוא שהטיפול בנושאים אחרים, כגון הסכסוך הפלסטיני, מנוהלים באופן דומה.

סיכום ומסקנות

הציונים האלה מבטאים היטב את יחסי הכוחות בחברה ובפוליטיקה הישראלית. אוכלוסיית ישראל מסתכלת על האירועים כאילו הם תמונות מסרט שאינו קשור אליה. הציבור בכללו רואה בתקציב עוד מופע פוליטי ביזארי שהקל עליו מעט בהוצאות הבריאות, החינוך והרווחה, אך הוא משלם על כך במסים עקיפים רבים ומגוונים.