ממש לא לעשירות בלבד

לפני כמה ימים הסתיים בבית המשפט העליון דיון במחלוקת משפטית שהתגלעה ביני לבין רשות המסים באשר לסיווג ההוצאה שיש להורים עובדים על ההשגחה על ילדיהם כשהם יוצאים לעבודה. לשמחתי, חמישה שופטים מבית המשפט העליון הצהירו פה אחד כי הוצאה זו היא הוצאה לצורך ייצור הכנסה, כפי שסברתי

בצד השמחה שחשתי אני, וששמעתי מהורים עובדים רבים, נשמעה גם תגובה אשר קוממה אותי במיוחד, והיא שמדובר ב"הטבה" אשר נועדה לשפר את מצבן של נשים עשירות בלבד, ויש בה כדי לקפח ולפגוע בנשים מוחלשות. כמעט כל אחת מהקביעות במשפט זה אינה מבוססת, לטעמי, ואינה קשורה למה שנקבע בפסק הדין ולמחלוקת שהיתה ביני לבין רשות המסים.

ראשית, פסק הדין מתייחס להורים באשר הם, ללא קשר למינם. מתוצאותיו ייהנו הן הורים שהם נשים והן הורים שהם גברים. שנית, אין מדובר ב"הטבה". ברור לנו שאם אדם רוכש, למשל, טונר למדפסת שבמשרדו כדי להדפיס את עבודתו, רכישה זו היא הוצאה לייצור הכנסה - וככזו הוא זכאי לנכותה מהכנסתו בטרם תשלום המסים. לא נאמר עד עתה בשום מקום כי רק "נשים עשירות" יכולות לנכות את עלות הטונר מסך כל הכנסותיהן, או כי נשים שאינן מגיעות לסף המס מקופחותכי אינן יכולות ליהנות מניכוי עלות הטונר.

כפי שכתב המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, כבוד השופט אליעזר ריבלין: "התרה בניכוי של הוצאה בייצור הכנסה נגזרת מתכליתו של מס ההכנסה למסות את הכנסתו האמיתית של האדם. עיקרון היסוד הנגזר מתכלית זו שלפיו יש להתיר ניכוי של הוצאה בייצור הכנסה אינו מיושם באופן שונה בעניינו של נישום אמיד ובעניינו של נישום חסר אמצעים".

פסק הדין בא להשוות את הנטל בין משלמי המס באותה דרגה, ולהביא לתוצאה שנישום משלם מס אמת. פסק הדין עוסק בפרשנות פקודת מס הכנסה, ולפיכך אין הוא מתייחס ואינו יכול להתייחס למי שאינו משלם מס. אני סבורה כי בפרשנות שניתנה יש כדי להשיג מטרות חברתיות, ובכללן עידוד נשים ליציאה לעבודה, אך לא זו היתה תכלית הדיון.

תפקידו של בית המשפט לפרש את הדין ולהכריע במחלוקות משפטיות בין שני מתדיינים, כפי שהיה במקרה זה. מציאת פתרונות הולמים להורים מעוטי הכנסה המגדלים את ילדיהם - ואין לטעמי הבדל בין נשים לגברים בעניין זה - היא עניין למחוקק לענות בו, ועניין חשוב מאוד, אולם אין זו מלאכתו של בית המשפט. אני סבורה שחינוך חינם ליום לימודים ארוך הוא נחוץ, חשוב, ראוי וייתן פתרון שוויוני ומענה הולם להורים, בין אם הם משלמים מס הכנסה ובין אם לאו. אלא שעד שהמחוקק לא יבטל את עלות ההשגחה על ילדים של הורים עובדים, ועד שהרשות המבצעת לא תישא בעלות ההשגחה, הוצאה זו היא הוצאה לייצור הכנסתם של הורים עובדים, וראוי שהורים ישלמו מס אמת, לאחר ניכויה.

עד היום משפחות שילמו מס ביתר, ולא מס אמת. תיקון העוול הזה וההחלטה כי מהיום הורים ישלמו מס אמת אין בהם כדי לפגוע במי שאינו משלם מס. עשיית צדק עם ציבור מסוים אין משמעותה פגיעה בציבור אחר, ולעומת זאת, העובדה כי לא כל העוולות החברתיות באות על פתרונן ביישום מסוים של החוק, אין בה כדי לשלול מאותו ציבור שעליו חל היישום את זכויותיו.

הכותבת היא עורכת הדין שזכתה בפסק הדין התקדימי המכיר בהוצאות הטיפול בילדים לצורכי מס