במת כלכליסט: לא להוריד מסים

בשנת 2005 הייתי יועץ ועדת הכספים לנושא הפחתת מס הכנסה ומס חברות (ועדת רבינוביץ'). תמכתי אז בהורדת שיעורי המס, בצד החלת מיסוי רווחי הון בישראל, מעבר למיסוי פרסונלי והשוואת המיסוי לזה הנהוג בחו"ל. להערכתי, התנאים האובקטיביים היום שונים, ולא ראוי להמשיך ולהוריד את המס

המחיר: פגיעה ברווחה ובחינוך

המדיניות הכלכלית והתקציבית בשנים 2002–2008 הצליחה להפחית את משקל ההוצאות הציבוריות והממשלתיות בתוצר לרמות המקובלות בעולם המפותח. מהלך זה בוצע באמצעות הורדת משקלן של הוצאות אלה בתחומים כגון בריאות, חינוך ורווחה.

הממשלה גלגלה את ההוצאות האלו לפתחם של פרטים, דבר שאפשר לה להוריד את נטל המס. התוצאה הישירה של תהליכים אלה היתה ששיעור המסים בתל"ג של ישראל הגיע לרמות של כ־36%, מספר שממקם אותנו במקום ה־16 מתוך 31 מדינות ה־OECD (בתוצר לנפש במונחי כוח קנייה אנו במקום 22).

במציאות שבה הגירעון התקציבי מוגבל למדי, המשמעות המיידית של עוד הורדה בנטל המס יהיה הקטנת משקל הוצאות הממשלה לנושאים כגון בריאות, קצבאות וחינוך, תחומים שבהם כבר כיום שיעור ההוצאה הממשלתית נמוך יחסית למדינות המפותחות. עוד הורדה בשיעורי המס תפגע גם במערכת הרווחה הציבורית, וזאת בחברה שבה האי־שוויון בשוק העבודה הוא הגרוע בעולם המפותח (עם ארצות הברית) ושיעורי העוני בה הם הגבוהים בעולם המערבי.

הורדת שיעורי מס - של חברות ושל יחידים - נעשית לעתים לצורך תחרות עם מדינות אחרות. זו הסיבה שבעבר תמכתי בהורדת שיעורי מס הכנסה. כיום אין סיבות מקצועיות שמצדיקות מהלך זה, משום ששיעורי המס אצלנו ממוצעים ואף נמוכים לעומת העולם, וודאי אינם פוגעים ביכולת התחרות שלנו.

שיעור מס החברות בישראל (26%) נמוך מהממוצע הארופי ומדרג אותנו במקום ה־13 מבין מדינות ה־OECD. המס השולי העליון אצלנו (46%) תואם גם הוא את המקובל וגם בו אנו מדורגים באותו מקום. המדינות היחידות במערב שבהן שיעור מס החברות נמוך באופן מובהק הן אירלנד, הונגריה ואיסלנד, בעוד בצפון אירופה, בצרפת ובהולנד שיעור המס גבוה משלנו בהרבה.

ככלל, הורדת מסים מועילה תמיד מבחינה כלכלית, אם המדינה רואה בהקטנת הוצאות ממשלה יעד ראוי. אלא שבמצב הפיסקאלי הנוכחי הקטנת שיעורי המס פירושה החרפה בהיקף הגירעון התקציבי שמגיע גם כך ל־6% מהתוצר לפחות.

תומכי הורדת המסים טוענים שזהו מנגנון מעודד צמיחה. באופן עקרוני הם צודקים, ואולם המחקרים הכלכליים האמפיריים מראים שכל הורדת מס מגדילה פעילות רק במידה מתונה ומחזירה הכנסות ממסים רק בהיקף של כשליש מהורדת המסים. לפיכך, בכל מקרה מחויבת הורדת הוצאות ממשלתיות, בהיקף של כשני שלישים מהורדת המסים.

המחקרים גם מראים שלהורדת מסים יש השפעה חיובית כתמריץ לעבודת נשים. מנגד, אפקט הורדת המסים על הגדלת הצריכה הוא נמוך, משום שכל הורדת מסים תחייב הקטנה של הוצאות הממשלה על בריאות, חינוך ורווחה. אלה יקטינו את התצרוכת ויקזזו את ההשפעה החיובית.

הכרעה אידיאולוגית

החברה הישראלית עומדת לפני הכרעה אידיאולוגית - אם היא ממשיכה בהורדת מסים ובהוצאות ממשלתיות ומחקה את ארה"ב, אירלנד ואנגליה או שהיא שואפת להישאר בקבוצת מדינות הרווחה, בדומה למערב ולצפון אירופה. מדינת ישראל צריכה לשאול את עצמה אם אפשר להוריד מסים, כשהגירעון התקציבי הוא כה גדול וכאשר חלק מירידת ההכנסות נובע משיעורי המס שהופחתו בשנים האחרונות. התשובה, לדעתי, שלילית.

הכותב הוא יו"ר פעילים ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה