במת כלכליסט: מי שולט בגורלנו?

מתאם גבוה בין סדרות סטטיסטיות ואינדיקטורים כלכליים מבטא לרוב קשרי סיבה ומסובב או לחלופין מצב שבו אותם גורמים משפיעים באופן דומה על סדרות כלכליות. במאמר זה אתאר כמה קשרים מסוג זה ואנסה לבחון את השלכות המציאות על המדיניות הכלכלית והחברתית, ובעיקר את מידת השליטה של מדינה

שוקי המניות

העולם הפיננסי נתון במשבר זה כשנה ורבע. לעתים נדמה לנו שאנו מנותקים ממה שמתרחש בארצות הברית, ואולם בחינה מדויקת של כל תקופת המשבר מראה מתאם כמעט מושלם בין מדד דאו ג'ונס לבין מדד ת"א־100: שניהם ירדו בתקופה זו בשיעור של כ־35%–40%. מקדם המתאם הגבוה מעורר תהיות על שליטתנו במגמות הפיננסיות. למזלנו, שם הירידות מלוות במשברים במערכות הפיננסיות, בעוד אצלנו המערכות האלה יציבות למדי.

האטה כלכלית

עד הרבעון השלישי של 2008 חשנו כאי בודד בעולם של מיתון ונהנינו מצמיחה של 3%–4%. בשני הרבעונים האחרונים "סגרנו" את הפער והצמיחה נפלה לרמה אפסית ואפילו שלילית. נתוני היצוא, הצריכה, ההשקעות וההכנסות ממסים מראים שבפיגור מסוים של זמן, המגמות אצלנו ובעולם המערבי כמעט זהות. מציאות זו אינה מפתיעה: לישראל שוק הון וסקטור עסקי מהפתוחים בעולם, והענף המוביל בו, ההייטק, הוא גלובלי לחלוטין. גורלנו נגזר מגורלם.

מסים ורווחה

המדיניות הכלכלית בעולם המפותח גורסת שראוי לשאוף לגירעון תקציב אפסי או לכל היותר לגירעון בהיקף של 3% מהתוצר. במציאות כזו קיים מיתאם מלא בין נטל המסים של מדינה לבין מדיניות הרווחה שלה. מדינות צפון אירופה מטילות על תושביהן מיסוי בשיעור של 45%–50% מהתוצר. בהתאמה, המדיניות שלהן בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה היא המתקדמת בעולם. ארה"ב ויפן מטילות על תושביהן מסים בשיעור קטן יחסית (25%–30% מהתוצר), אך מחייבות את הציבור לממן בעצמו את עיקר הוצאות הבריאות והחינוך האקדמי. לפיכך, ישראל צריכה להשלים עם כך שהורדות מסים מביאה לעלייה בהוצאה הפרטית על בריאות ועל השכלה אקדמית וכמובן גם להקטנה בהוצאות הרווחה.

שכר והישגי החינוך

הישגי התלמידים הישראלים במבחנים הבינלאומיים נמצאים כידוע במגמת ירידה. אולם הנתון המעניין והלא פחות חשוב הוא האי־שוויון הבולט בהישגיהם של התלמידים שבאים מרקע כלכלי חזק, לעומת אלה שבאים מרקע חלש. תלמידי האחוזון הכלכלי הגבוה אצלנו (לדוגמה 95) משיגים כמעט את אותם הישגים של מקביליהם במדינות ה־OECD. לעומת זאת, תלמידי האחוזון הנמוך אצלנו (25) מגיעים רק ל־86% מהישגי האחוזון המקביל באותן המדינות. אי־שוויון בהישגים אלה מסביר כנראה מדוע האי־שוויון בהכנסה ברוטו בישראל הוא הגרוע בעולם המפותח, בצד ארה"ב (לפי מדד לורנץ לאי־שוויון).

סיכום ומסקנות

המתאמים הגבוהים שהראיתי מראים לדעתי שמידת ההשפעה שלנו על גורלנו הכלכלי מוגבלת. לפיכך, בתקופה זו של משבר קשה בעולם עלינו "להוריד את הראש" ולשמור על עצמנו מפני קריסה פיננסית. בתנאים אלה על המדינה להתמקד בשמירה על גירעון תקציבי נסבל, לדאוג לזמינות סבירה של אשראי, לערבויות ולביטחונות לעסקים ולחכות עד יעבור זעם (בעולם). בכך יימנעו משבר פיננסי ועלייה מוגזמת של תשואות. בתחום המסים עלינו לשאול את עצמנו אם ראוי להמשיך להוריד את ההוצאה הממשלתית על בריאות, על חינוך אקדמי ועל רווחה ולהסכים להורדת מסים או שיש לשמור על המצב הקיים. בתחום החינוך עלינו לדאוג לשיפור באי־שוויון היחסי ובהישגי התלמידים ולוותר על כל ניסיון לבצע הגבלות שכר או התערבות אחרת בחלוקת ההכנסות ברוטו. בכל אופן יש לזכור שחובה עלינו לשפר את המציאות. אין סיכוי לחולל שינוי באמצעות צעדים מלאכותיים שמתעלמים ממנה.

*הכותב הוא יו"ר דירקטוריון פעילים ניהול תיקי השקעות, ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה