בנק ישראל והאוצר: מלחמת העולמות

הפרדת סמכויות ניהול המדיניות הכלכלית במדינה בין האוצר ובנק ישראל טומנת בחובה במכוון קונפליקטים בין שני המוסדות האחראים למדיניות הכלכלית. בתנאים אופטימליים, חילוקי הדעות מביאים בסופו של דבר להסכמות ולמדיניות מתואמת, אך לעתים התוצאה היא משבר וסתירה ביעדי המדיניות או לפחות

בעבר היינו עדים לחילוקי דעות קשים בין הנגיד לשעבר פרנקל לבין השר לשעבר מרידור שהביאו להתפטרות האחרון. כך היה גם בין השר סילבן שלום לבין הנגיד דוד קליין, חילוקי דעות שהסתיימו בהורדת הריבית ב־2% על ידי הנגיד, בהוראת ראש הממשלה אז אריק שרון.

העימות היום בין שני המוסדות הוא עמוק ועקרוני יותר. רובו ענייני, אך נלווה לו עימות אישי מיותר.

מדיניות כלכלית: אגרסיבית או נגררת?

סטנלי פישר בוחן את המשבר הנוכחי באופן שונה מהאוצר. הוא מפעיל מדיניות אגרסיבית ואקטיבית מאוד, המתערבת בשוק החופשי גם כאשר צעדיו הם של מניעה ולא בתגובה למשבר. הבנק המרכזי רוכש זה חדשים רבים מט"ח בהיקף גדול כדי לווסת את השוק. בימים האחרונים הוא פועל לוויסות הריבית ארוכת הטווח באמצעות רכישת אג"ח ממשלתיות. בשני המקרים הוא מזרים אמצעי תשלום לשוק, גם כאשר הריבית ארוכת הטווח נמוכה למדי. הנגיד פישר פועל לא רק על השווקים אלא גם באופן ציבורי, כאשר הוא כופה בעצם על האוצר להפעיל רשת ביטחון לחסכונות הפנסיוניים.

משרד האוצר מנהל, בניגוד לבנק המרכזי, מדיניות זהירה יותר השומרת על עקרונות העבר, ולפיהם אין להתערב באקטיביות בשווקים ובוודאי לא לווסת אותם. האוצר, גם כאשר הוא מחליט לפעול, נוקט צעדים חלקיים והססניים. כך היה ברשת הביטחון הפנסיונית, וכך גם בקרנות המינוף. סופו של תהליך: הבנק המרכזי תומך במדיניות מרחיבה אגרסיבית ומיידית ודורש מהאוצר לנהל מדיניות שמרנית ומצמצמת בגירעון התקציבי.

עצמאות בנק ישראל: הוויכוח על השכר

בעבר הקפיד בנק ישראל לטעון ששכר עובדיו צריך להיות גבוה משכר עובדי המדינה כדי לשמור על פער איכותי. כך הצליח הבנק למשוך כלכלנים מהשורה הראשונה מבחינה אקדמית ומקצועית. הנגיד שואף לשמור על פער זה.

משרד האוצר טוען בצדק שהסכמי השכר בעבר נעשו בניגוד לכללי מינהל תקין וחרגו מכל היגיון. נוסף על כך האוצר טוען שלא צריך להיות פער גדול בין שכר עובדי הבנק לבין שכר עובדי הממשלה, והפיקוח והבקרה על כך צריכים להיות בידי הממונה על השכר באוצר. בצד המוסדי, הבנק המרכזי שואף לשלוט בכל נושאי שוק ההון על חשבון האוצר. שוב מתגלעים חילוקי דעות מהותיים בין המוסדות.

הכל אישי: מאבקי האגו בין הפקידים

חילוקי דעות ענייניים נהפכים תמיד לאישיים. זוהי תכונה אנושית, אך ההערות המעליבות נגד הנגיד שנשמעו השבוע מסכנות את יכולת העבודה המשותפת. מבחינה כלכלית, סטנלי פישר נהנה בצדק ממעמד על־כלכלי ומיכולת תמרון פוליטית חד־פעמית. זאת בצד משרד אוצר אנמי, שאינו מצליח ליצור מעמד ציבורי ופוליטי. זאת ועוד: הנגיד פועל כמעט כרצונו, כמנהיג יחיד, בעוד האוצר מוגבל באילוצים פוליטיים בלתי נסבלים. בתנאים אלה העימות האישי מחריף.

ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו, שהוא בעל רקע כלכלי מוצק, יצטרך להכריע בחילוקי הדעות בין הצדדים, בעיקר בשאלת המעורבות הישירה של הבנק בשוקי המט"ח וההון. שר האוצר הבא יצטרך ליצור קשרי עבודה ראויים ושווים עם הנגיד, שיאפשרו תפקוד מאקרו־כלכלי הומוגני. בכל אופן ראוי לעובדי האוצר להישמר מפני הערות אישיות נגד מנהיג כלכלי ישר ומקצועי דוגמת הנגיד, שאולי יש לו רגשי עליונות, אך לצערנו - הם מוצדקים.

*הכותב הוא יו"ר פעילים ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה