פרשנות: לא טעית, זהו ספין

מאחורי תמרות העשן מהצמיגים השרופים שהבעירו עובדי ויטה פרי גליל, והכותרות המצמררות על המפעל והעיירה הגלילית שעומדים בפני סגירה תוך פליטת העובדים לרחוב, מסתתרת ספינולוגיה שלא מביישת את הבחירות האחרונות לראשות הממשלה. כמו, למשל, העובדה כי בשום רגע נתון המפעל לא היה באמת

כל מתכונת שהוצעה - הסדר נושים, מכירה או הפעלה - היתה מבוססת על המשך העסקת העובדים והמשך קיומו של המפעל כעסק חי.

הרושם המוטעה הועצם לא מעט ביוזמת בעלי השליטה של ויטה, אביב אלגור ואיאן דיוויס, והפוליטיקאי לשעבר אברהם בורג, נציג הבעלים ויו"ר ויטה פרי גליל לשעבר (שיש לו לא מעט אחריות למצבה הנוכחי של החברה ולעובדה שהבנקים הם אלה שנאלצים כעת את לקבוע את גורלה) ששכר גם את שירותיו של יועץ התקשורת מוטי מורל, תוך הסטת האש לכיוון הבנקים הנושים שסומנו כ"רעים", "צבועים" וכו'.

אגב, את המשכורת האחרונה של העובדים לא שילמו אברום וחבריו. בנק לאומי ודיסקונט הם אלה שהפשירו אשראי נוסף למרות מצבה של החברה, והתירו תשלום לעובדים.

את אלו שכל־כך דואגים לעובדים של מפעל ויטה, כדאי לשאול: מי לדעתכם אחראי על כך שיש חוסרים של כ־15 מיליון שקל בהפרשות לתנאים הפנסיוניים־סוציאליים של העובדים הללו?

הדיס־אינפורמציה הגיעה עד כדי כך שגם פוליטיקאים רמי דרג לא בדקו את העובדות, ונזעקו "להציל" את המפעל מסגירה כמו אלי ישי שהגיע להזדהות עם העובדים ואמר שבשום אופן לא ניתן לסגור את המפעל, וציפי לבני שהתקשרה והבטיחה לסייע.

כל מה שהיה נדרש זה לבחון את הצעת הבנקים: מינוי כונס כדי שיעביר את ההפעלה של המפעל לידי פריניר או זנלכל, ולהבריא את החברה תוך הבטחה להמשיך להעסיק את העובדים. "הרעים" שוויטה פרי גליל חייבת להם 160 מיליון שקל לא מעוניינים בסגירת המפעל, ולו רק מטעמים אינטרסנטיים כמו לראות לפחות חלק מכספם חזרה. סגירה כרגע תניב להם רק את מחיר הברזלים במפעל ואולי עוד קצת.

גליה מאור, מנכ"ל לאומי, מספיק מתוחכמת כדי לא להרשות לעצמה ולבנק שתידבק להם תדמית של סוגרי מפעל בעיירה מוכת אבטלה. מקרה שרי אריסון והעליהום בעקבות 700 המפוטרים בבנק הפועלים ניצב עדיין מול עיניה.

חששם של העובדים המסכנים, שגורלם קשור במפעל, מוצדק ומובן. אבל באופן פרדוקסלי דווקא ההצעה של הבנקים יכולה לפעול לטובתם.

מפעל ששרוי בחובות כה עמוקים זקוק לשיתוף פעולה של הבנקים ולנכונות שלהם למחוק 50% מהחובות, כדי להבטיח לעובדים שאכן יהיה להם עתיד גם בטווח הרחוק.