חלק 4: מדינת סעד לתאגידים ולעשירים
הכלכלה הניאו-ליברלית ששלטה משנות ה-80' של המאה שעברה שינתה כמה הדגשים. ממדיניות של תעסוקה מלאה לדגש על מלחמה באינפלציה, מפיקוח ורגולציה על תאגידי הענק ועל המערכת הפיננסית לאמונה בשוק החופשי. חסידי הכלכלה הניאו-ליברלית טוענים שזו הדרך לתקן את תחלואי המשק, ולהביא לשגשוג
כאשר הממשלה מצילה חברות ענק עם כספי ציבור בגלוי או בדרכים סמויות זה אינו שוק חופשי. גם לא ברור מדוע יש להציל את כספם ואת רכושם הפרטי של אלו שקנו אותו מהמדינה. מתברר שגם הניאו-ליברליזם דוגל במדינת רווחה אלא שבהבדל ממדינת הרווחה הקלאסית לאזרחים כפי שהיתה אחרי מלחמת העולם השנייה, מדובר על מדינת סעד לתאגידים ולעשירים, בה הרווחים שייכים לבעלי ההון וההפסדים לכלל האזרחים.
ההתמוטטות של איסלנד צריכה לשמש לנו תמרור אזהרה, זה יכול לקרות גם בישראל. למרות זאת אצל האידיאולוגים הניאוליברלים ועושי דברם, אלו שיישמו או עזרו ליישם את התפיסה הניאו-ליברלית שלהם ושהביאו למשבר הכלכלי והפיננסי הנוכחי, קשה למצוא חרטה או הרהור או מחשבה או ספקות המבוטאים בגלוי. מדהים שהרבה ניאו-ליברלים ממשיכים לטעון שהמשבר התרחש בגלל רגולציה קשוחה מדי או בגלל שילוב של אירועים בלתי סבירים.
הבחירה אינה בין ניאו-ליברליזם לבין קומוניזם או סוציאליזם. הציבור בישראל יכול לבחור בין מדיניות כלכלית חברתית שפויה לבין קפיטליזם בוטה, בין מדיניות המעשירה את העשירים ומרוששת את השאר לבין מדיניות המיטיבה עם כל האזרחים. בין מדיניות ניאוליברלית דוקטרינרית נוסח תאצ'ר לבין מדיניות כלכלית/חברתית שפויה, נוסח שבדיה למשל, המשלבת צמיחה, אבטלה נמוכה, פערים נמוכים ותמיכה נדיבה בשכבות החלשות. אנו זקוקים לתוכנית יצירתית, רבת השראה, שתתייחס לתנאים, לבעיות, לפוטנציאל האנושי המקומי, לתרבות ולהיסטוריה החברתית, ולא רק לתוכנית להגנה על קופות הפנסיה והגמל.
אסיים בציטוט מדבריה של אליזבת וורן, פרופסורית למשפטים באוניברסיטת הרווארד ומומחית לפשיטות רגל. וורן היא ראש הוועדה המפקחת שמינה הקונגרס כדי לעקוב אחר יישומה של תוכנית החירום הכלכלית בסך 700 מיליארד דולר שאישר באוקטובר. זו האישה שיכולה להוציא את ארה"ב מהמשבר.
"מצבם הפיננסי של משקי הבית קשור באופן ישיר לבריאותה הכלכלית של המדינה. לא ניתן לתקן את הכלכלה אם לא נטפל באותן משפחות. מדיניות יעילה חייבת להתחיל בסיוע למשקי הבית. שנים של שחיקה בשכר, רמה נמוכה של חיסכון וחובות גבוהים הותירו את משקי הבית האמריקאיים במצב פגיע ביותר". (2 בדצמבר The New York Times 2008)
אחד הדברים שאותם חיוני לעשות כדי לפתור את המשבר ולהחזיר למדינה את חוסנה הוא להשיב לשכירים ולמעמד הבינוני את יכולת השתכרותם במונחים ריאליים.
