חלק 3: קידוש ההפרטה והקטסטרופה באיסלנד

אידיאולוגיית ההפרטה מתבססת על המיתוס לפיו יכולתו של המגזר העסקי לנהל חברות הפועלות בשוק תחרותי, עדיפה על יכולתה של הממשלה לנהל תאגידים אלו. ביטוי חד ובוטה לכך ניתן למצוא בדבריו של אורי יוגב, שהיה ממונה על התקציבים במשרד האוצר בין השנים 2000 עד 2004: "רק בעלים פרטיים

על טיב הניהול הפרטי בארץ ובעולם לא צריך עכשיו, כאשר חברות ענק פרטיות קורסות ואחרות מבקשות סיוע והצלה מהממשל, להרבות דיבור. נסתפק בהשוואה בין הבנקים שהופרטו לבנק לאומי.

בנק לאומי נמצא בבעלות הממשלה ומנוהל טוב יותר מהבנקים שהופרטו. בנק הפועלים נכנס להרפתקאות הפיננסיות מהן הוא יצא בהפסדי עתק. בנק דיסקונט שהופרט החזיק כ-10 מיליארד שקל באג"ח של פאני מאי-פרדי מאק, פי שניים ויותר מההון העצמי שלו. חברות אלו הגיעו לפשיטת רגל וניצלו על ידי האוצר האמריקאי, וכך ניצל גם בנק דיסקונט מפשיטת רגל.

סיפור מעניין יותר הוא על קרן סרברוס שרצתה לקנות את בנק לאומי, אך פקידי הממשלה בארץ מנעו ממנה את רכישת גרעין שליטה בבנק. בספטמבר האחרון, כאשר בנק ההשקעות ליהמן ברדרס פשט את הרגל הסתבר שבנק יפני בשם Aozora הנשלט על ידי סרברוס (62%) הפסיד כתוצאה מכך כ-463 מיליון דולר. אותו בנק יפני הפסיד בצורה מסיבית מהשקעות שלו בחברת GMAC שהיא בבעלות משותפת של סרברוס וג'נרל מוטורס. מעניין אם הבנק היפני השקיע גם בחברת המכוניות קרייזלר, הנמצאת למעשה בפשיטת רגל, גם היא בבעלות סרברוס. אם בנק לאומי היה עובר לשליטת סרברוס אני בטוח שהוא היה היום בפשיטת רגל.

מה קרה באיסלנד?

קופות הפנסיה מאבדות מערכן, כספי החיסכון מתאיידים, המחירים עולים, השכר הריאלי יורד, האבטלה גוברת, כוח הקנייה נחתך, ערך המטבע ירד במחצית, לא ניתן לרכוש מט"ח באופן חופשי, נסיעה לחו"ל הופכת לחלום. שליש מהתושבים חושבים להגר. זו תמונת מצב באיסלנד מאז אוקטובר 2008. מה קרה שם?

בעשור האחרון איסלנד היתה מעוז הניאוליברליזם, האליטה אימצה את הדוקטרינה, וראש הממשלה שלה היה למיסיונר מטיף שלה. איסלנד הוצגה כאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של הדה-רגולציה הפיננסית, ההפרטה והגלובליזציה. התקשורת הניאוליברלית חגגה והעיתונות בעולם פרסמה מאמרי הלל. לדוגמה מאמר מ-29 בנובמבר 2007 ב"טיימס" הלונדוני שכותרתו "דה-רגולציה הביאה לשגשוג באיסלנד".

בתוך חודשיים - ספטמבר–אוקטובר 2008 - הכול נגמר, ואיסלנד הפכה מאחת המדינות העשירות באירופה (לפי תל"ג לתושב), לאחת העניות בהן. כיום המדינה בפשיטת רגל, וללא הלוואות מסיביות שקיבלה משכנותיה ומהקרן המוניטארית הבינלאומית, לא היה לה כסף לייבא מזון. רמת חיי התושבים ירדה באופן משמעותי, כולל גם רמת חייהם של אלו שלא נטלו חלק ב"הצלחה". עתיד המדינה לא ברור.

איך זה קרה כה מהר? לאחר ההפרטה של הבנקים האיסלנדיים שנגמרה בתחילת העשור הנוכחי, הם פעלו חופשית וללא כל פיקוח. הבנקים גייסו כסף ולקחו הלוואות בהיקף עצום בשוק המקומי ובעיקר בחו"ל. בתחילת 2008 עמד היקף החובות (והנכסים) של הבנקים האיסלנדיים על פי עשרה מהתל"ג השנתי של איסלנד, יותר מ-250,000 דולר לכל איש, אישה וילד באיסלנד. חלק מהכסף שימש לבנקים למימון רכישות של חברות השקעה, בנקים, ורשתות שיווק בעיקר באנגליה ובסקנדינביה, וחלק מהכסף הם הלוו ליזמים מקומיים שרכשו באמצעותו נכסים דומים באיסלנד ובחו"ל.

כאשר החל המשבר העולמי ומחירי הנכסים החלו לרדת, כאשר שוק האשראי העולמי התייבש ונפסקו ההלוואות, הבנקים האיסלנדים קרסו תחת הררי החובות הזרים שלהם. האיסלנדים איבדו את כל חסכונותיהם, המטבע ירד למחצית ערכו והפך למטבע לא סחיר, המחירים עולים, והאבטלה גוברת.

פשיטת הרגל של איסלנד היא קטסטרופה מעשה ידי אדם, על ידי קבוצה קטנה של אנשים שפעלו במסגרת "אידיאולוגיה" הרסנית.