תוכנית המיחזור של האוצר

המשק הישראלי נמצא בעיצומו של משבר פיננסי קשה, שעתיד להביא בתהליך הדרגתי להאטה כלכלית ולעליית שיעורי האבטלה. רוב ממשלות העולם המפותח הגיבו בפעילות מיידית: הן הזרימו מאות מיליארדי דולרים לענפי הבנקאות, הביטוח והפיננסים, והפעילו צעדים שונים ומגוונים כדי לייצבם.

ישראל

האפקט המאקרו־כלכלי של התוכנית, ברמת הביקוש המצרפי, הוא קטן למדי. תוכנית של 21.7 מיליארד שקל מתורגמת לצמיחה מועטה בהוצאה הישירה, של 1.5 מיליארד שקל, ולצמיחה עקיפה בהתחייבויות באמצעות "הרשאה להתחייב". אפקט מאקרו גדול יותר ייגזר מהורדת מס החברות והיחידים, לפי החוק הקיים, ומכך שירידת ההכנסות ממסים (לעומת התחזית) לא תקוזז באמצעות הקטנת ההוצאות ותגדיל את הגירעון התקציבי ל־4% תוצר ויותר.

הגידול המוצע של 41% בתשתיות פיזיות הוא מפוקפק למדי בסיכויי היישום שלו. זאת משום שרוב הפרויקטים כבר תוקצבו בעבר ולא הופעלו בגלל קשיים ביורוקרטיים וחוקיים.

התוכניות בתחום המחקר, הפיתוח וההכשרה המקצועית עתידות להיות בינוניות באפקט שלהן, בדומה לעבר. לעומת זאת, עידוד "עבודה עברית" בכלל, ועל חשבון עובדים זרים בפרט, צפוי שלא יצליח ממש. ספק אם יסכימו ישראלים להחליף עובדי סיעוד או חקלאות זרים תמורת משכורות נמוכות.

ההקלות המוצעות באשראי הן ראויות ויכולות להיות בעלות אפקט ממשי. עם זאת, הביצוע הוא קשה. ערבות גדולה מדי של המדינה תגרום לניצול כושל ולא יעיל של ההלוואות (כפי שהיה בשנות התשעים). ערבות קטנה מדי תגרום לאי־ניצול של האשראי. לכן, כאן יהיו מבחן הביצוע, ובעיקר שיתוף הפעולה בין הבנקים לבין המדינה. ההקלות בנושא מע"מ, תשלום על בסיס מזומן והארכת האשראי הן ראויות ויעילות.

לסיכום, תוכנית האוצר היא מיחזור של תוכניות קיימות. אין רע בכך, ואולם החשש הוא שאותם גורמים שהביאו לכשל ביישום בעבר יהיו מכשול גם עכשיו.

הכותב הוא הוא יו"ר פעילים ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה