במת כלכליסט: להעלות את שכר השרים והמנכ"לים

לפני זמן מה ביקרתי מנכ"ל של אחד ממשרדי הממשלה לצורך דיון מקצועי, ואחריו הוא הראה לי את תלושי השכר שלו, שלא "נפתחו" כלל מאז מונה לתפקידו. הוא הסביר לי שלאחר שעבר מתפקיד מנהל שכיר במגזר העסקי הוא אינו מתייחס כלל לשכר הנמוך שהוא מקבל מהממשלה (כ־18 אלף שקל בחודש נטו ורכב

אודה שלא התמלאתי רחמים על אותו מנכ"ל ודומים לו, אולם אני מצר מאוד על כך שמנכ"לים, שרים וראשי ערים, בתפקידים הביצועיים החשובים ביותר בחיינו, מקבלים שכר מקביל לדרג השלישי והרביעי של שכירים מקצועיים וניהוליים במגזר העסקי.

במקרים רבים השכר הנמוך אינו משפיע באופן שלילי על תפקודם. אולם במקרים אחרים לא כך הדבר, וננסה לפרט:

1. מנכ"לים וראשי ערים רבים שבאים מהמגזר העסקי רואים את עצמם כאידיאליסטים התורמים לכאורה למדינה ללא תמורה ממשית. זהו מצב גרוע מאוד, משום שבתפקידים אלה הם צריכים להיות קודם כל אנשי מקצוע שצריכים לפתור בעיות אמיתיות. האידיאליזם והפילנתרופיה צריכים להיות משניים בחשיבותם ולא עיקריים.

2. רבים מאלה חווים בכל תקופת כהונתם פער גדול בין שכרם הציבורי לבין רמת ההוצאה שלה הורגלו בעבר (יותר מכפול - 35–40 אלף שקל בחודש). מתח זה, הכולל חיכוך עם עשירי הארץ הזקוקים לשירותיהם, מביא לעתים לקבלת טובות הנאה סמליות (ארוחות, בתי מלון או בילויים בחו"ל), ולעתים לקבלת טובות הנאה בלתי צנועות - "מעטפות" וכדומה.

3. המגזר הציבורי אינו יכול למשוך לתפקידי ניהול בכירים מהמגזר העסקי, אלא אם יש לאלה חיסכון פיננסי גדול או אם הם רואים בתפקיד הציבורי מעין השקעה שתיתן להם תמורה עתידית גדולה. אלה שתי תופעות שליליות מבחינה ציבורית.

4. המנכ"לים אינם רואים את תפקידם בשירות הציבורי כייעוד ארוך טווח, ו"נאלצים" להתפתות לכל הצעה מכובדת מהמגזר העסקי. כך קשרי הגומלין בין המגזרים - הון ושלטון - נהפכים למסוכנים.

5. פוליטיקאים וראשי ערים נאלצים לקחת פסק זמן מהשירות הציבורי כדי לעשות לביתם. לכולם ברור שבתקופת הביניים הם ייהנו מהכנסות גבוהות, משום ש"המשקיע" בהם סבור כי אולי יקבל תמורה כאשר הם יחזרו לשירות הממשלתי או העירוני.

למצוא פתרון יעיל

המסקנה מן האמור לעיל היא שבעולם חומרני כמו שלנו ראוי לתגמל את בעלי התפקידים הביצועיים ממש בשכר שהוא מקביל לשכר השופטים העליונים, הפרקליטים הבכירים ומנהלי החברות הממשלתיות הגדולות - כלומר, 50–55 אלף שקל ברוטו בחודש.

בני האדם מונעים, כידוע, על ידי תמריצים כספיים, אידיאולוגיים, מקצועיים ויוקרתיים. מעטים הם אידיאליסטים גמורים או מושחתים גמורים. תפקיד מערכת השכר הוא למצוא פתרונות יעילים לרוב אוכלוסיית המועמדים לתפקידים האמורים. במקרה שלנו רמת השכר של הנבחרים והמנכ"לים בתפקידים ביצועיים צריכה להיות ברמת השכר של הדרג השני של מנהלים שכירים במגזר העסקי, לא פחות מכך.

התיאוריה הכלכלית אומרת ששכר מייצג בדרך כלל את התמורה השולית של העובד לחברה שלו. כיום רוב השרים, המנכ"לים וראשי הערים מקבלים שכר צנוע ונותנים לציבור תמורה צנועה. ראוי שננסה לשנות את שני צדי המשוואה, ואז נקבל אנשים טובים יותר לתפקידים הביצועיים וגם נוכל לדרוש מהם נורמות אחרות.

לסיכום, המגזר הציבורי לעולם לא יוכל להתחרות בשכר שבמגזר העסקי. אולם ראוי שהמנהל במערכת הציבורית יקבל תמורה נאותה, שתתבטא בשילוב של מקצועיות, עניין, תרומה לציבור והכנסה הקרובה לזו של מקבילו במגזר העסקי.

הכותב הוא יו"ר דירקטוריון פעילים ניהול תיקי השקעות והממונה לשעבר על הכנסות המדינה