במת כלכליסט: ביטחון ורווחה - זה על חשבון זו

ההיסטוריה הכלכלית של ישראל מוכיחה מעל לכל ספק שקיימת תחלופה חד־חד־ערכית בין ביטחון לבין רווחה וצמיחה, וכי אי אפשר להתחמק מן הדילמה.

בן־גוריון הכריע ב־1952–1953 לכיוון צמיחה ורווחה כאשר קיצץ ברבע את הוצאות הביטחון ופיטר כ־6,000 אנשי צבא וביטחון; הרמטכ"ל ידין

הקיצוץ המסיבי בביטחון הוא שאפשר את התפנית הכלכלית הגדולה: המשאבים הופנו לתשתית ולחינוך, והמדינה נכנסה לתקופת צמיחה של 5.5% בתמ"ג לנפש וליציבות ארוכת טווח.

ראש הממשלה הבין היטב שקיצוץ הביטחון פוגע בכוח הצבאי של המדינה ומחייב זהירות פוליטית וביטחונית. לפיכך נמנע בן־גוריון מהרפתקנות ביטחונית, הסכים למבצע סיני רק בשילוב תקיפה צרפתית בריטית, ונסוג מכל שטח סיני ללא תנאי, כאשר זיהה נסיבות פוליטיות שחייבו זאת.

יצחק רבין פעל בדיוק כמוהו ב־1991–1992. אני זוכר היטב את ישיבת הממשלה שבה ברק כרמטכ"ל וכל השרים לחצו להרחיב את הוצאות הביטחון כדי לעמוד באיומי לוב, איראן ועירק (סיפור מוכר). רבין קיבל החלטה חד־משמעית - אין הרחבה בהוצאות הביטחון. הוא קיבל אחריות מלאה להכרעה ההיסטורית, והתוצאה ידועה - בעידן רבין גדלו במידה רבה השקעות התשתית, החינוך והרווחה, והצמיחה היתה מהירה מאוד. רבין, כמו בן־גוריון, נמנע מהרפתקנות צבאית והוביל תהליך שלום, שנגדע ברציחתו.

בעשור האבוד 1973–1985, משקל הביטחון בתוצר עלה ל־25%, והצמיחה ירדה לכ־0% לנפש. נוצרה עליונות צבאית ישראלית, שהתבטאה בהרפתקנות במלחמת לבנון הראשונה, אולם התשתיות נוונו ל־20 שנה, והחינוך לא התאושש עד היום.

הדילמות העומדות היום לפני מנהיגינו כמובן מתונות יותר, אך אינן שונות במידה ניכרת, וננסה לפרטן:

1. היום התחלופה היא כמעט רק בין ביטחון לרווחה ולחינוך, משום שהתשתיות מקבלות די תקצוב ומוגבלות בעיקר עקב קשיים ביורוקרטיים ומינהליים.

2. היום כמו אז, ברור לכל שקיצוץ בביטחון יבוא על חשבון רמת הביטחון שלנו; חלק מהקיצוץ יהיה על חשבון השומנים וחלק על חשבון הביטחון האמיתי.

3. כמו בתקופת רבין, הדילמה היום היא אם להשקיע משאבים רבים לנוכח האיום האיראני, שהסתברותו אפסית וספק אם יש בכלל מענה לו, או אם לא להשקיע משאבים רבים באיום זה מתוך הנחה תמוהה שאיראן תפעל לפי עיקרון "תמות נפשי עם פלישתים", ותתאבד איתנו.

4. לכולנו ברור שקיצוץ הרווחה קשה למדי במדינה שבה שיעורי העוני גבוהים פי 2.5 מהממוצע בעולם המפותח והאי־שוויון ברוטו הוא הגרוע בעולם המפותח.

5. בן־גוריון ורבין הכירו היטב את תקציב הביטחון ואת השלכות קיצוצו. כיום מעטים מבינים ממש את נבכי תקציב הביטחון, שהם נסתרים למדי, ולכן דילמת הערכת הסיכון היא קשה.

6. בן־גוריון ורבין התבססו על קואליציה יציבה. כיום, לעומת זאת, אין רוב קואליציוני אמיתי, וכך זה יישאר עד אחרי הבחירות.

7. שנת 2009, בשונה מחמש השנים האחרונות, תהיה קשה תקציבית, עקב הנפילה המהירה של ההכנסות ממסים. ממילא לכל החלטה תהיה משמעות מקרו־כלכלית אמיתית.

סיכום ומסקנות

מדינת ישראל תיאלץ, במוקדם או במאוחר, לבחור בין חלופת הביטחון לחלופת הרווחה. עדיף לקבל החלטה היום ולא בעתיד, בתנאי משבר תקציבי, עם השלכותיו השליליות על הריבית, על הפעילות הכלכלית ועל התעסוקה. הימנעות מהחלטה היום פירושה פגיעה עתידית בלתי נמנעת ברווחה.

יורם גבאי הוא יו"ר דירקטוריון פעילים ניהול תיקי השקעות בע"מ והממונה לשעבר על הכנסות המדינה