נמשך קמפיין הרשויות המקומיות נגד שר האוצר בנושא תעריפי המים
האוצר טוען שהאזרחים משלמים חשבונות מים מנופחים ומנגד הרשויות אינן עושות מספיק לשידרוג ושיפור תשתיות המים. הרשויות, שעליהן להקים לפי חוק תאגידי מים חיצוניים לעירייה, שינתבו את התשלומים לנושא שיפור תשתיות המים בלבד, יפרסמו קמפיין תחת הכותרת: "רוני ברון המים"
במרכז השלטון המקומי ממשיכים בקמפיין נגד משרד האוצר, ומחר (ה') יפורסמו מודעות תחת הכותרת 'רוני ברון המים'. בהודעה שפרסם מרכז השלטון המקומי נמסר כי שר האוצר, רוני בר-און, מטעה את הציבור. "בניגוד לטענה המסולפת לפיה האזרחים מסבסדים לרשויות 400 מיליון שקל מתשלומי המים", מדגישים במרכז, "הממשלה היא זו שקובעת את תעריפי המים ולא הרשויות".
האם טענות השלטון המקומי מדויקות? התשובה היא ממש לא. מאחורי הקמפיין ומערכת יחסי הציבור המשומנת יש כמה עובדות חשובות.
תקציבי הרשויות לטיפול בתשתיות המים לא מנוהלים כיאות
במשך שנים נוהל משק המים על ידי הרשויות המקומיות, כאשר המשמעות היא, שחשבון המים שאותו שילמנו נכנס לקופת העירייה וזאת השתמשה בכספים כראות עיניה. כספים אלו לא תמיד הועברו לשיפור ושידרוג תשתיות המים. לאור זאת חוקק בשנת 2001 חוק, שחייב כל רשות מקומית לנהל את משק המים שלה בתאגיד נפרד - כך שמרגע הקמת התאגיד, הכספים יועברו אליו והוא ינהל קופה נפרדת לקופת העירייה, שתאפשר לכספי חשבונות המים להיות מנותבים אך ורק לשיפור תשתיות המים. מדובר בחוק שמחייב את כל הרשויות המקומיות מבלי יוצא מן הכלל ומורה על הקמת תאגידי מים החל מיולי 2007.
הסיבה שבגללה יוצא מרכז השלטון המקומי למאבק ציבורי בעיתוי זה, היא ההחלטה הנלווית לחוק, לפיה החל מיולי 2008 יוטלו סנקציות על רשויות שלא יקימו תאגידים, שכוללות מינוי חשב מלווה לרשות לתחום המים, חיוב אישי של ראש העיר על הפרשי עלויות, אי אישור חוקי עזר עירוניים ומכרזים בתחום המים והביוב, אי אישור תקציב הרשות ואי מתן אישורים לשכירת כוח אדם עד למינוי ועדה קרואה לעיר.
במשרד האוצר טוענים, כי הקמת התאגידים תשנה גם את אופן ניהול הכספים בעירייה. כשמערכת המים נוהלה בידי רשויות המקומיות, הם שילמו את מחיר עלות המים שנרכשים ממקורות בלבד, בניגוד לתושבים ששילמו מחיר הכולל גם את עלות הובלת המים והביוב. כעת העירייה תצטרך לקנות את המים מהתאגיד שיוקם ולכן העירייה תשלם יותר עבור המים, מה שעשוי לצמצם את היקף השימוש הכולל של הרשות במים.
השלטון המקומי מזהיר מהפרטה
בשלטון המקומי מזהירים, כי משק המים יעבור לידיים פרטיות. אלא שהחוק קובע, שתאגיד המים שיוקם יימצא בבעלות מלאה של הרשות המקומית, אם כי הוא מאפשר שינוי עתידי בתקנות, שיאפשר למכור עד 25% מהתאגיד.
ממרכז השלטון המקומי נמסר בתגובה: "על פי כל הפרמטרים, משק המים והביוב בישראל, המנוהל בידי הרשויות המקומיות, עומד בסטנדרטים הגבוהים בעולם. פחת המים במגזר העירוני הוא מהנמוכים בעולם וההשקעה מצד הרשויות בתשתיות המים היא מהגדולות בעולם. 'הרווח' של הרשויות מתעריפי המים נובע מניהול חסכוני ויעיל של הרשויות. אם יוקמו התאגידים, הרווחים יועברו לכיסם של יזמים פרטיים במקום לתחומי חינוך, תרבות ורווחת התושבים".
בשלטון המקומי מעריכים, כי "כוונת האוצר הינה לקבוע כללים לתעריפים דיפרנציאלים לתאגידים באמצעות הרשות הממשלתית למים ולביוב, שמשמעותו העלאה תלולה בתעריפי המים לערי הפריפריה. לכך המרכז לשלטון מקומי לא מוכן להסכים ובנושא אף הוגש בג'צ, שקבע שכאשר יפורסמו הכללים לתעריפים יהיה דיון מחודש בבקשה".
לגבי הפרש המחירים בין מה שמשלמים התושבים למה שמשלמות הרשויות למקורות, אומרים ברשויות המקומיות כי "שילמו עבור המים שקנו ממקורות, ואף חייבו את מוסדות הציבור (בתי ספר, גני ילדים) במחירי עלות בלבד וללא כל תוספת, כי כך ראוי שייעשה במדינה מתוקנת".
האוצר: "הרשויות השתמשו בכספי המים לשימושים אחרים"
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "כיום אין פיקוח יעיל על פעולות הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות ובכללן גם עיריות הנחשבות לחזקות ויעילות, הזניחו את משק המים והביוב במשך שנים ולכן ההשקעות בענף נמצאות כיום בחוסר של יותר מ-2 מיליארד שקל. רשויות אלה השתמשו בכספי אזרחים לשימושים אחרים".
"השלטון המקומי" אומרים באוצר, "מנסה לגונן על הרשויות ולשמר מצב קיים בו הרשויות משלמות כיום מחיר מים הנמוך באופן משמעותי מהמחיר המשולם על-ידי משקי הבית - מצב בו האזרחים מסבסדים את השלטון המקומי בכ-400 מיליון שקל בשנה".
