$
בארץ

מנכ"ל סולל: "הפוטנציאל שלנו גדול משל אורמת"

רק לפני שלוש שנים עמדה סולל, יצרנית תחנות כוח סולריות, לפני קריסה. ואז החל הנפט להשתולל, ואנרגיה חלופית נהפכה לטרנד לוהט. אבי ברנמילר, המנכ"ל, בטוח שהגל הזה ייקח את סולל רחוק, וממש לא בטוח שזה יקרה בארץ

גלית שפיר ועמיר קורץ 08:2216.07.08

בדיוק לפני שנה, ביולי 2007, הפתיעה חברת סולל הישראלית את שוק האנרגיה כשהודיעה כי תקים במדבר מוהאבי שבקליפורניה את תחנת הכוח הסולרית הגדולה בעולם, בהשקעה של 2 מיליארד דולר.

 

החוזה הענקי נחתם שנתיים בלבד אחרי שהחברה, שמפתחת ומייצרת מערכות תרמו־סולריות, רשמה הערת

עסק חי ונקלעה לקשיים. לטכנולוגיה של סולל פשוט לא היה די שוק, וקו הייצור עבד רק חודש בשנה. אבל סולל השכילה לרכוב על הטרנד הירוק ועל הביקוש הגובר לאנרגיה חלופית, והצליחה לסגור כמה חוזים בספרד ובארצות הברית ולצאת מהמשבר. כיום, אם מחשבים גם את ההזמנות החדשות, הטכנולוגיה של החברה מספקת כ־1,500 מגה ואט בשעה ברחבי העולם - שווה ערך ל־15% מצריכת החשמל בישראל כולה בשעות השיא.

 

בראיון ל"כלכליסט" אומר מנכ"ל סולל אבי ברנמילר כי בחודשים הקרובים תתחיל החברה לבנות שלוש תחנות כוח סולריות בספרד, בהספק כולל של 150 מגה ואט בשעה, ותקים שם מפעל נוסף. הצמיחה בפעילות, שכוללת גם הזמנות ציוד במאות מיליוני דולרים, מצריכה גיוס של מאות עובדים; סולל מעסיקה כיום 330 בני אדם, והמטרה היא להכפיל את המספר בתוך שנה. "מחברה של פעילות במיליוני דולרים עברנו לגלגל עשרות מיליונים, עכשיו אנחנו בשלב של מאות מיליונים, והכל נעשה בקצב מאוד מהיר", אומר ברנמילר.

 

בשל הצמיחה החדה, החברה גם תצטרך למצוא אפיקי מימון חדשים. "אנחנו מתכננים הנפקה, כנראה בחצי השני של 2009, והנחת העבודה היא שזה יהיה בארצות הברית", מצהיר ברנמילר. "היום אין לנו בעיה להשיג מימון. אין משהו שמעכב אותנו, אבל אנו מתכננים להנפיק כשיהיה איזון מתאים בין מאגר ההזמנות לדברים שביצענו".

 

השמש לא זרחה בבית

ברנמילר פוגש אותנו ליד פס הייצור של קולטי השמש במפעל בבית שמש. התוצר הסופי יהיה שדה מראות במבנה פרבולי, שימקדו את קרני השמש בצינור נירוסטה. בצינור יהיה שמן מיוחד, שיתחמם ל־400 מעלות וייצר קיטור - שבתורו יזין טורבינות לייצור חשמל.

 

"אם מדינת ישראל היתה נותנת לנו להקים שדה קולטים על 100 קמ"ר - רק 0.13% משטח הנגב - זה היה יכול לספק את כל תצרוכת החשמל של ישראל, 10,000 מגה ואט בשעה", אומר ברנמילר. "הגישה כאן מעצבנת, מתסכלת ומעוררת תהייה. תת־שר ההגנה האמריקאי ביקר במפעל לפני חודש, ואמר שכל מה שדרוש לביטחון הלאומי של ישראל נמצא כאן. להיות תלויים בגז ממצרים או מרוסיה זה איום אסטרטגי.

 

"אם נפעל בנושא האנרגיה באותה נחישות שבה אנחנו מקימים מפעל ביטחוני, נוכל להגיע למצב שבו 40%–50% מהאנרגיה בישראל תהיה סולרית. הבעיה היא שאין לממשלה ראייה קדימה, אפילו לא מטר אחד. גם אם ממנים ועדות שידונו בהיערכות בתחום האנרגיה, קוברים את כל הדו"חות. הקטע של היישום הוא לחלוטין אימפוטנטי. הצורך בחשמל ב־2020 יהיה כפול מהיום. מאיפה זה יבוא? נקים עוד עשר תחנות פחמיות כמו זו שבקושי אושרה באשקלון? איפה נמקם את התחנות האלה?".

 

איפה הבעיה? בפוליטיקאים, בפקידוּת, בחברת החשמל?

 

"זה סלט של הכל, והתוצאה היא שאין כללי משחק, אין תקנות מסודרות, ומסרבים לקבוע תקנות. גם אם מישהו זוכה במכרז לתחנת כוח פרטית, לא משנה אם היא סולרית או לא, אין תקנות שמבטיחות מימון בנקאי לפרויקט וקובעות מי יחתום על החוזה, מי יחבר אותו לרשת החשמל, מי ישלם עבור החשמל. התוצאה היא שלא קורה כלום.

 

"אם אתה רוצה להקים תחנה בנגב, אתה מגלה שאי אפשר לקנות קרקע, כי הכל בידי מינהל מקרקעי ישראל, ואין תהליכים להפשיר. שר התשתיות אמר שהוא מתכוון להכריז על הנגב כאזור עדיפות לאומית של אנרגיה חלופית, אבל אם זאת רק הצהרה שאין מאחוריה שום תקנה להקצאת קרקע, זה לא שווה כלום. צריך ליצור מנגנון רגולטיבי ברור, כדי שיצרן פרטי יוכל להבין מהם חוקי המשחק ולהחליט אם הוא רוצה להיכנס לזה, כמו שעשו בספרד".

אולי זה בדרך. הנה, כבר יש מכרז להקמת תחנת כוח סולרית באשלים.

 

"המכרז הזה מבורך, אבל אני לא רואה איך זה קורה. ב־2002 הוחלט על ההקמה, לקח שנתיים עד שאשלים נבחר, ועוד שלוש להחליט על המכרז, וגם כשייבחר זוכה עדיין הדרך לפניו תהיה ארוכה, בגלל הסיבות שציינתי. בכל מקרה, אנחנו מתכוונים להגיש הצעה של קונסורציום שמתאים לעשייה בארץ". אתמול, בטקס היצואן המצטיין בבית הנשיא, הוסיף ברנמילר כי הקונסורציום יכלול עוד שתיים־שלוש חברות ישראליות.

 

לא מוטרד מהתחרות

ברנמילר, מנכ"ל סולל זה שבע השנים, עבד כמהנדס מכונות בחברת לוז. בשנות השמונים הניחה החברה תשתית לתשע תחנות כוח סולריות בקליפורניה, אבל בתחילת שנות התשעים מחירי האנרגיה ירדו, החברה קרסה וב־1992 נקנתה בידי הבלגי לואי בגו. על חורבותיה, ובסיוע הדרג המקצועי שלה, נוסדה סולל, ששידרגה את הטכנולוגיה הקודמת.

 

אבל בעוד הדרג המקצועי של לוז הלך לסולל, הדרג הניהולי הקים לפני ארבע שנים את לוז 2, שקוראת כיום תיגר על סולל. הטכנולוגיה שלוז 2 מציעה שונה במעט: הפקה של חשמל ממראות המפוזרות בשדה ומרכזות אותו למגדל. החברה עדיין לא הקימה פרויקט פעיל, אך הפיילוט שלה הושק ביוני ליד דימונה. "בטכנולוגיה של סולל משתמשות כמה חברות בעולם", אומר מנכ"ל לוז 2, ישראל קרויזר. "הטכנולוגיה שלנו תהיה זולה ב־20%-30%, ויש לה פוטנציאל להיות זולה אף ב־50%".

 

ברנמילר מתייחס לכך בביטול: "האנשים האלה לא יכלו להתחרות בנו בטכנולוגיה שקידמנו, ובחרו ללכת לטכנולוגיה חדשה, שטובי המוחות בארה"ב ובמכון ויצמן ניסו אותה במשך 30 שנה - ונכשלו", הוא אומר. "המהנדסים שם מנסים לעשות משהו אחרת, אבל אף אחד לא יודע אם הם יצליחו, גם הם לא. אני לא רואה מצב שהם יהיו יותר זולים מאיתנו. הם סטארט־אפ עסקי, ואנחנו מקצוענים שמסתמכים על טכנולוגיה מוכחת שניתנת למימון, ומבינים שצריך להוריד עלויות ולשדרג ביצועים. אני לא מוטרד מהתחרות".

 

מה דעתך על אורמת, שמייצרת תחנות כוח גיאותרמיות?

 

"אני מוריד בפניהם את הכובע, אבל לאורמת יש בין 300 ל־400 מגה ואט מותקן של תחנות (מקורות בתעשייה מדווחים שהמספר הנכון הוא 420 מגה ואט, וכי אורמת סיפקה טכנולוגיה לתחנות כוח שמפיקות 950 מגה ואט — ג"ש), ולנו הולך להיות יותר מזה.

 

"הרי בקליפורניה ובישראל השמש היא משאב זמין בהרבה מאנרגיה גיאותרמית. בכל מקום תשתמש במה שיש: כשהמים קרובים לאדמה, בארה"ב ובפיליפינים, תשתמש בגיאותרמי. אם אתה בים הצפוני, תשתמש ברוח, שנושבת 24 שעות ביממה. כשהשמש זורחת, תשתמש בשמש. צריך לבחון שני פרמטרים: להשתמש בטכנולוגיה הנכונה במקומות הנכונים ולדאוג לפתרון מסיבי, כי אם זה פותר רק 2%, לא השגת דבר".

 

היעדים: ערב ומערב

עד שבארץ יחליטו לתת לשמש יד, הכיוון של סולל הוא מערב. לפני כשנתיים שדרגה סולל את התחנות הסולריות שבנתה לוז בקליפורניה בהשקעה של כ־100 מיליון דולר. הצלחת הפרויקט הביאה את הדובדבן: PG&E, מחברות החשמל הגדולות בארה"ב, חתמה עם סולל על חוזה להקמת תחנת כוח סולרית בשטח של 14 אלף מ"ר ובהשקעה של 2 מיליארד דולר. התחנה אמורה להתחיל לפעול ב־2011 ולספק 553 מגה ואט בשעה. במסגרת החוזה התחייבה PG&E לרכוש מסולל את החשמל שיופק במשך 25 שנה, מה שעתיד להכניס לסולל כ־3.5 מיליארד דולר.

 

העלייה החדה במחירי הנפט עתידה להגביר את הביקוש לאנרגיה חלופית, ומתווה לסולל עתיד בהיר. "משבר האנרגיה לא ייעלם", אומר ברנמילר. "מחיר של 200 דולר לחבית הוא לא בשמים לנוכח הצמיחה בסין ובהודו. הטכנולוגיות שלנו יכולות לתת לבעיות האלה מענה מסיבי, ואם נספק פתרונות איכותיים וכלכליים - יהיה לזה ביקוש".

 

ברנמילר מגלה, למשל, שלסולל יש פתרון לשילוב בין תחנה המופעלת באמצעות אנרגיית השמש (בשעות היום) וגז (בשעות הלילה). "הפיתוחים שלנו משפרים את נצילות האנרגיה מ־40% ל־50%. לישראל יש גז לחמש שנים, אבל שילוב בין סולרי לגז יביא לכך שאותה כמות גז תספיק ל־25 שנה".

 

טכנולוגיה אחרת שסולל תשיק בקרוב באופן מסחרי, הוא מספר, היא של "צינורות שקולטים את אנרגיית השמש בבניינים רבי־קומות והופכים אותה לקור שיכול לשמש למיזוג. זה ייתן משהו כמו 50% מצריכת האנרגיה של בניין בתל אביב". ברנמילר חושף כאן לראשונה שסולל מתכננת להיכנס גם לתחום הביו־פיול (הפקת אנרגיה מצמחים) על ידי שתילת צמחים בשטחי התחנות הסולריות שלה. "בעולם נבדקות אפשרויות לטפח בתחנות גידולים שישמשו דלק גיבוי לשעות החושך. נעשה את זה כשזה יהיה בשל ותהיה היתכנות".

 

במקביל תרחיב את הפעילות העולמית שלה. "אנחנו מתקשרים עם חברות חשמל ואנרגיה גלובליות שרוצות ליישם אנרגיה סולרית בגדול, בכל מדינה שיכולה ליישם את זה. יוון ואיטליה העבירו חקיקה מקבילה לספרד, גם צרפת תגיע לשם, ובדובאי הכריזו על הקמת תחנות סולריות של אלף מגה ואט. מדינות שיוצרות סביבה שמאפשרת עסקים — אנחנו נהיה שם".

 

גם מדינות ערב?

 

"השאלה היא יותר אם הם ירצו אותנו, אבל כמו שמוצרים אחרים מגיעים מישראל למדינות ערב, אז גם מוצרים שלנו יגיעו למדינות ערב, כי כרגע יש לנו הטכנולוגיה הכי טובה. הפוליטיקה היא פקטור רציני, אבל אין ספק בנוגע לצורך שלהם באנרגיה. הרבה פעמים הם מעדיפים למכור את הנפט ולשמור את הסביבה שלהם נקייה".

 

"סולל נלחמת את מלחמות העבר"

דוברו של שר התשתיות בנימין בן אליעזר: "בקרוב יניח השר הצעת על שולחן הממשלה החלטה להכריז על הנגב והערבה אזור עדיפות לאומית לאנרגיות מתחדשות. ההצעה תוכל לקדם משמעותית הקמת תחנות סולריות בדרום. במסגרת ההצעה יובא גם חזונו של השר להקמת תחנת כוח סולרית חדשה בכל שנה בעשור הקרוב".

 

רשות החשמל: "סוגיית הקצאת קרקעות אינה בידי הרשות, ונמצאת בהליכים אצל הגורמים הממשלתיים. הרשות סבורה כי בנושא של הקצאות קרקעות לאנרגיות מתחדשות יש להקל ככל שניתן, עד כדי מתן פטור".

 

חברת לוז 2: "מייסדי לוז הראשונה ושדרת המהנדסים המובילים שלה חברו להקמת Bright Source Energy והחברה־בת לוז 2. לגרעין זה הצטרפו מערך של מנהלים מנוסים ודור חדש של מהנדסים וחוקרים צעירים. לאחר שבדקנו את הטכנולוגיות המובילות, ובהסתמך על הידע והניסיון שצברנו כמתכנני ובוני תחנות הכוח של לוז, בחרנו בטכנולוגיית המגדל. החברה חתמה חוזה לאספקת חשמל סולרי, הגדול בעולם (900 מגה־ואט). התחנה הראשונה תחל לפעול כבר ב־2011. אנחנו יודעים שקיימות כמה חברות בעולם, ובהן סולל, המתבססות על טכנולוגיה שפותחה על ידי לוז.

לדעתנו, מי שמנסה לחקות במאה ה־21 טכנולוגיה בת 30 נלחם את מלחמות העבר".

 

חברת אורמת נמנעה מלהתייחס לדברים.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x