במת כלכליסט: בחירות - הכרח כלכלי

בדור הראשון של קיום מדינתנו היינו עדים מדי פעם לכלכלת בחירות אקטיבית וכמעט בלתי מוסתרת. מחקרים אמפיריים ספורים וסרטים כמו "סלאח שבתי" הצביעו על הגדלת הוצאות הממשלה לפני הבחירות, לשיפור רמת חיי האוכלוסייה, ועל הגדלת מסים מיד לאחריהן, למימון ההוצאות.

בדור האחרון,

הקשר בין בחירות לכלכלה מצטמצם בשנים האחרונות לכחצי מיליארד עד מיליארד שקל הנדרשים למימון הבחירות ומביאים להגדלת פעילות הסקטור העסקי, בעיקר בתחומי השיווק והפרסום. עם זאת, זו עדיין השפעה שולית על המשק הישראלי החזק והמבוסס.

השפעת בחירות מוקדמות ובלתי מתוכננות על הכלכלה עברה לפיכך לתחומים הנגזרים משני סעיפים מרכזיים: אי-אישור התקציב על ידי הממשלה והכנסת עקב הבחירות המוקדמות; ובלימת תוכניות כלכליות, חברתיות ופוליטיות של הממשלה הקודמת לפחות עד לאחר הבחירות. ננסה לבחון שני סעיפים אלה במצב הנוכחי.

משבר פוליטי בזמן אופטימלי

המשבר הפוליטי הנוכחי הגיע בזמן אופטימלי מבחינת תקציב המדינה ומהווה, לדעתי, קרש הצלה למדיניות הכלכלית של הממשלה. שר האוצר ומשרדו הצליחו בשנתיים האחרונות לשמור על יציבות תקציבית מרשימה, גירעון תקציבי אפסי, חוב לאומי יורד, ואפילו האינפלציה נובעת רובה ככולה מגורמים חיצוניים לאוצר (מחירי חומרי גלם ודלק ומדיניות מרחיבה של הבנק המרכזי). ואולם, בדיקת מגמות התקציב לשנה הבאה מראה שמצב הקואליציה הרופף למדי (גם לפני עדות טלנסקי), לא היה מאפשר העברת תקציב סביר לשנה הבאה. התוצאה האפשרית היתה קשיים פיסקאליים וסכנה ליציבות הפיננסית.

ההתחייבויות של הממשלה הנוכחית לחינוך, ביטחון, אוניברסיטאות, רווחה (כולל ניצולי שואה) ועוד גדלו מהותית ללא הגדרת אופן המימון, ולכן נדרש קיצוץ תקציבי מיידי של 1.8 מיליארד שקל וקיצוץ נוסף של 8-7 מיליארד שקל בשנת 2009. ספק אם היה בכוחה של ממשלת מיעוט לעשות זאת, לאחר פרישת שלושת הגימלאים ופרישה אפקטיבית של אחרים (בעבודה ובקדימה).

בתנאים אלה, המשבר הפוליטי הוא קרש הצלה למדיניות התקציבית, והופיע בדיוק בעיתוי הנכון.

פתרון ראוי לדרך ללא מוצא

במקביל, ניתוח מדיניות הממשלה בתחומים התקציביים, החברתיים והפוליטיים מראה שתוכניותיה לשינויים ולרפורמות לא היו מתממשות. האם יש באמת סיכוי להעביר את רפורמת שוחט? את השינויים הנדרשים בחינוך? ואת ההתקדמות בשיחות עם סוריה והפלסטינים?

לכולנו ברור היה בחודשים האחרונים שהממשלה הנוכחית לא תצליח להעביר כל שינוי מהותי בכלכלה ובחברה. במקרה הטוב היא היתה שורדת עוד שנה של קיפאון ודשדוש, נכנעת אולי ללחצי הדתיים בנושא קצבאות הילדים ומשהה את ההתקדמות בנושא הפלסטיני והסורי, לא יותר מכך.

בתנאים אלה, המוצא של בחירות הוא הפתרון הראוי לדרך ללא מוצא, ונותן תקווה לממשלה חדשה שאולי תוכל לעשות משהו - ואולי לא.

הכותב הוא יו"ר דירקטוריון פעילים ניהול תיקי השקעות והממונה לשעבר על הכנסות המדינה