$
דו"ח טכנולוגי

טכנולוגי על הבוקר: מנוע חיפוש לבשר אדם, הגרסה האוסטרלית

משפט הפיראטים הגדול בהיסטוריה מתחיל והיללות כבר נשמעות, טוויטר מציע מודל עסקי מעניין, פייסבוק מדלגת ל-175 מיליוני משתמשים, וכולם מעתיקים את האפסטור של אפל

יוסי גורביץ 10:0216.02.09

תוכל לברוח, לא תוכל להסתתר

 

כל אדם תרבותי, אמר הציניקן האמריקאי ה.ל. מנקן, מגיע מדי פעם למצב שבו הוא רוצה לירוק על ידיו, להניף את הדגל השחור, ולהתחיל לשסף גרונות. האוסטרלים נחשבים לעם רגוע, אבל עכשיו מתארגן שם אספסוף-לינץ' זועם מאד.

 

והאמת? המדור מצרף את הקלשון והלפיד הווירטואליים שלו לקבוצה. הסיפור, העדיין מעורפל, הוא שקבוצה קטנה של חיות דו רגליות הציתה במכוון את היערות בדרום אוסטרליה לפני כשבועיים, שריפות שגבו את חייהם של 180 בני אדם והפכו אלפים לחסרי בית. ראש ממשלת אוסטרליה, קווין ראד, הוכה בהלם כשנודע הדבר, ואמר שמדובר ב"רוצחי המונים".
זעם הציבור מוצא פורקן ברשת. כבאים באוסטרליה זעם הציבור מוצא פורקן ברשת. כבאים באוסטרליה צילום: איי פי

 

המשטרה שמה יד על אחד החשודים, ובמקומה הייתי שם עליו משמר כבד מאד. המדובר בברנדאן סוקאלוק, בן 39. בהתחלה ניסתה המשטרה להוציא צו איסור פרסום על זהותו של סוקאלוק – החשוד במספר הצתות שהובילו למותם של 11 בני אדם, וב - (אלא מה) החזקת פורנוגרפיית ילדים – אבל אז היא מצאה עצמה מול התקוממות עממית קטנה. לאחרונה התוודענו לתופעה בסין, המכונה "מנוע חיפוש לבשר אדם", שבו נחשפים פרטיו של אדם העושה עוול והוא זוכה לגינוי ציבורי. התופעה, כמסתבר, מדלגת בקלות מעל אוקיינוסים.

 

תוך זמן קצר פשטו פרטיו של סוקאלוק – שמו, תמונתו, כתובתו – ברחבי הרשת, למרות איסור הפרסום. שתי קבוצות פייסבוק הוקמו כדי להפיץ את הפרטים, אלפי אוסיז זועמים הצטרפו אליהן, ועשרות אנשים נשבעו שאם הם רק ישימו יד על השרץ הקטן, הם יעשו לו מה שיעשו – המשתמשים הפליאו ביצירתיותם כאן – וילכו לכלא, ויהיה שווה. תחת לחץ ציבורי, הוסר איסור הפרסום, ועכשיו המשטרה דורשת מפייסבוק להסיר את הקבוצות. פייסבוק עדיין בודקת את הנושא – ומומחים משפטיים באוסטרליה מזהירים שמעמדה של פייסבוק, מבחינה זו, לא שונה תחת החוק מזה של עיתון.

 

פייסבוק: החובות שלנו גדלו

 

אה, סליחה, טעות בכותרת – פייסבוק הודיעה על גידול במספר "המשתמשים הפעילים" שלה, שלדבריה מונים כעת 175 מיליונים. היא רק לא ציינה שכל מיליון משתמשים עולים לה מיליון דולרים.

 

פייסבוק שוברת שיאים במהירות: לפני כחודש, הכריזה שמספר המשתמשים הפעילים הוא 150 מיליון, וזה היה חודשיים אחרי שהמספר היה 120 מיליונים, כשחודשיים לפני כן הוא היה 100 מיליונים "בלבד". עד כמה פעילים החשבונות הפעילים? לא משהו: רק 15 מיליוני משתמשים טורחים לעדכן את הפרופיל שלהם פעם ביום. זה אומר שרק 15 מיליון מהם רואים פרסומת אחת ביום, אבל זה בסדר: הם מתעלמים ממנה.

 

המשתמשים מעלים 850 מיליוני תמונות מדי חודש וחמישה מיליוני סרטונים. מדי יום נוספים בפייסבוק 140 אפליקציות. כל זה עולה די הרבה כסף. ההכנסות צולעות; הפרסום בפייסבוק לא עובד. בפייסבוק טוענים שיש להם די והותר כסף – אבל פתחו במסע גיוסים חדש. בהחלט יתכן שפייסבוק מצליחה יותר מדי לטובתה שלה.

 

לטוויטר יש מודל עסקי

 

אבל עזבו את פייסבוק, זה החדשות של שלשום. כולם מדברים על טוויטר. המגזין היבשושי פורבס אפילו ערך רשימה של עשרת כותבי הטוויטרים המשפיעים ביותר. פייסבוק, מציינת קארה סווישר, דחפה את הידיעה הנואשת שלה על מספר המשתמשים החדש שלה בנסיון לעמעם את בליץ היח"צ של טוויטר.

 

הבליץ הנ"ל הוא לא רק 35 המיליונים שגייס טוויטר; החברה עמדה בהבטחתה והציגה מודל עסקי. אמנם, לא בינואר אלא באמצע פברואר – אבל לא נריב אתכם על שבועיים. השיטה פשוטה ועל פניה מבריקה: טוויטר מלא בתוכן – הכתיבה בו עלתה ב-1,000% בשנה האחרונה. רוב התוכן הזה לא מעניין אף אחד: טוויטים אינדיווידואליים מעניינים בדרך כלל קבוצה קטנה של אנשים.

 

אבל זה יופי של מאגר מידע לבחון בו טרנדים. מה חושבים אנשים על משחק הכדורגל הקרוב? על המוצר הבא של Acme? מה הקפה המועדף עליהם? איזו מוזיקה שומעים בני 22-24? פילוח כזה עשוי להיות מועיל מאד לחברות שנואשות לחידוד הפרסומות שלהם. בטוויטר הודיעו שהם עובדים על כלי מחקר כאלה, שיושקו בעתיד, ושהם – ולא פרסומות בטוויטר – יהיו המודל העסקי. בטק-קראנץ' קראו לכך "לכרות בזרם המחשבה" והגדירו את טוויטר כמנוע חיפוש מסוג חדש; חברת האנליסטים גרטנר סבורה שיש לזה עתיד, אולי אפילו עתיד מזהיר.

 

כולם רוצים אפסטור

 

סטיב ג'ובס, מנכ"לה האגדי של אפל, נהג לומר שקודם כל אפל מגיעה עם מוצר מצליח ואז כולם רצים לחקות אותו. אף שלפעמים הוא הגזים – סביר להניח שהיינו מקבלים גופנים במעבד התמלילים גם אם סטיב לא היה לוקח שיעורי קליגרפיה בסטנפורד בשנות השבעים – לעתים קרובות הוא צדק.

 

אחד השטיקים היותר מוצלחים של אפל – מבחינתה, כמובן – הוא האפסטור, חנות האפליקציות של האייפון. היא מכניסה לה הרבה מאד כסף – 30% מכל עסקה – כמעט באפס עבודה; בנסיון להצדיק את המס הזה, טוענת אפל שהכסף נדרש לתחזוקת אתר האפסטור, אבל אף אחד לא לוקח את הטענה הזו ברצינות. האפסטור היא, ללא עוררין, העסק המצליח ביותר בעולם למכירת קולות של נפיחות.

 

ומסתבר שעכשיו כולם רוצים גם. גוגל הקימה חנות – מארקט שמה – לאפליקציות לג'יפון, והחל מסוף השבוע מארקט גם מוכר אפליקציות בתשלום; גוגל מגלחת 30% משווי העסקה. היי, מה – רק לאפל מותר? וגוגל לא לבד: RIM, שמייצרת את הבלאקברי, פתחה גם היא חנות אפליקציות; נוקיה צפויה להכריז השבוע על חנות משלה; ומיקרוסופט צפויה גם היא להכריז השבוע על חנות אפליקציות, תחת השם הזמני "בזאר". וכל זה קורה, ראוי לציין, כששוק הסלולרים מצטמצם.

 

ה"אוי, אוי, אוי" של השווידישע פיראטען

 

בשבדיה אמור להיפתח היום (ב') משפט השוד הגדול בהיסטוריה, כשהנאשמים הם מפעילי אתר גניבת – סליחה: שיתוף – התוכן פיירטסביי. תעשיית ההקלטות צפויה לדרוש ממפעילי האתר אוצר בלום כפיצוי על מסעות השוד הווירטואליים שלהם.

 

האסטרטגיה של הפיראטים ברורה וצפויה לעייפה: הם טוענים שהמשפט הוא משפט ראווה, הם נשבעו להפוך אותו לתוכנית ריאליטי, ואחד מהם נופף במסיבת עיתונאים אמש בתסריט של הפרק הראשון. הם התחייבו לגרור את המשפט לבתי דין לערעורים, ושהתובעים לא יראו מהם שקל; אחד מהם אמר ש"גם כך יש לי יותר חובות בשבדיה משאוכל אי פעם לשלם. אני אפילו לא גר כאן. הם מוזמנים לשלוח לי חשבון חיוב; אני אמסגר אותו ואתלה אותו על הקיר". אחר הסביר שלא משנה כמה יפסוק בית המשפט נגדם: "אין לנו כסף, הם לא יראו מאיתנו סנט".

 

משנשאל אחד השודדים למה, בעצם, זה בסדר להוריד תוכן מבלי לשלם עליו, הוא אמר שהשאלה "לא חשובה" ושממילא נמאס לו לשמוע אותה. הפיראטים טוענים שהם מחויבים ל"חופש מידע" – אם כי חופש המידע נעצר בשאלות עוינות; מעיתונאים שלא מצאו חן בעיניהם נבצר להגיע למסיבת העיתונאים. ראוי לציין שזו לא הפעם הראשונה שהגנבים מפגינים את הצביעות הזו. למרבה הצער, ההצגה הזו הולכת להימשך.

 

קצרצרים

 

ציינו שתעשיית הסלולר בקשיים ושהמכירות יורדות – ועל כן אין זה מפתיע ששדולת הסמארטפונים פצחה בקמפיין נואש משהו בארה"ב, שמטרתו לשכנע הורים שהזאטוט שלהם חייב, אבל חייב, סמארטפון אם הם רוצים שהוא יצליח בלימודים, ושיש לאפשר את הפעלתם של הגאדג'טים גם בכיתות. פדרציית המורים האמריקאית, לזכותה, לא קונה את הטענה, ומציינת שעד כה הטלפונים לא סייעו לתלמידים, אלא רק הסיחו את דעתם.

 

עכשיו זה רשמי: גולשים לא רואים פרסומות. מחקר מראה ש-57% מהגולשים אינם מתייחסים לפרסומות באתרים גדולים, ורק 12% שמים לב לבאנרים. היוצאים מן הכלל הם אתרי התמחות, שם זוכות הפרסומות להתעניינות מצד 73% מהגולשים.

 

מיקרוסופט מציגה שירות חדש לחלונות מובייל, Recite שמו, שמאפשר למשתמש לשמור לעצמו הערות קוליות (למשל, "פיטר המליץ על הסרט...") ואחר כך לחפש בהערות על פי מילות הקוד ("על איזה סרט המליץ פיטר?"). על פניו, נראה כמו התקדמות ראויה בטכנולוגיית זיהוי-קול. כרגע עובדת האפליקציה על מספר מוגבל יחסית של מכשירים.

 

בנקאות סלולרית – ביצוע רכישות באמצעות הסלולר – לא תפסה מחוץ לארץ המד"ב ההיא, יפן. אבל כעת אף שרוב הציבור סבור שהיא אינה בטוחה דיה, מסתבר שלפחות בינתיים, בנקאות סלולרית בטוחה יותר מאשר בנקאות מקוונת רגילה.

 

עוד מסימני הקיצוץ בגוגל: הבירה שמוגשת לעובדים, שעד כה היתה בירה אירופית ראויה לשתיה, הומרה בבירה אמריקאית, שממש לא. העובדים, כמובן, מייללים. הבירה האמריקנית זולה יותר, כמסתבר. עובדי גוגל במדינות אירופאיות ימשיכו, בינתיים, לקבל את הבירה המקומית והמוצלחת.

  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x