$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

צנזורת הנונסנס ביוטיוב: האם למשתמש יש זכות להיות אידיוט?

החברה אסרה על פרסום סרטונים בהם מבצעים פעולות אוויליות כאכילת טבליות כביסה - מה שעלול לעורר סופת אש לא צפויה; פייסבוק מחייבת את עובדיה להגביל את דעותיהם הפוליטיות; סנאפ ממשיכה לאכול חצץ; והאקרים מצאו טריק יצירתי שהכניס אותם להמוני כספומטים

ניצן סדן 13:4716.01.19

זכותי להסתכן

 

יוטיוב הודיעה על שינוי בנהלי התוכן, שנשמע הכי טבעי שאפשר: מעתה, אסור יהיה לפרסם בה סרטונים שמציגים את אתגר ה-Tide pod, בו דבילים אקראיים בולעים טבליות כביסה ואסור להעלות צילומי אתגר ה-bird box, בו אדם בכיסוי עיניים מוביל אחר שעיניו מכוסות אל תוך מכשולים. שלא תטעו, מי שרץ אל תוך קיר או אוכל כמוסת כביסה עתירת כימיקלים כדי שאחרים יצחקו מהפרצוף שזה יגרום לו לעשות הוא לא בדרן, לא מגניב, לא אדג'י; יש לי כמה מילות תואר הולמות יותר, והעדינה בהן מונחת בכותרת שלעיל.  

 

 

כן, הוא אוכל טבלית כביסה כן, הוא אוכל טבלית כביסה צילום: youtube

 

 

עבורכם ועבורי, המהלך של יוטיוב נשמע הגיוני: שני האתגרים הללו יכולים להסתיים בפציעה חמורה. יוטיוב אמנם מסירה אחריות מרוב התוכן שמתפרסם בה, אבל אתגרים מסוכנים שכאלה מושכים קטינים משועממים, ולחברה יש מספיק בעיות יח"צ גם כך. אבל איסור הפרסום כאן מאוד בעייתי ועלול לגרום ליוטיוב נזקים גדולים. הסיבה היא שלסרטונים הדביליים האלה יש קהל קבוע שמאוד אוהב אותם, וצפוי לזעוק "צנזורה" - זעקה שתקבל הדים מקהילות אחרות.

 

במובן מסוים, כולנו אוהבים לראות אחרים עושים משהו טיפשי בסיטואציה מוזרה ולא שגרתית. אחרת, איך תסבירו את תוכניות הפספוסים והמתיחות בשנות התשעים, ואת תוכניות הריאליטי של ימינו? לא חסרות ביוטיוב פעילויות מסוכנות שיכולות להיתפס כתפלות ומיותרות בעיני אנשים. קחו למשל פעילויות של פארקור וסקייטינג; האם מתבגר שקופץ מגג לגג או מנסה לגלוש עם סקייטבורד במורד מעקה לא מסכן את חייו? האם צופה צעיר לא יכול לקבל רעיונות ולנסות זאת בעצמו? בוודאי שכן. אבל לפעילויות כאלה יש קהילות גדולות ואוהדים בכל העולם; למרות הסיכון, אף אחד לא יסיר את הקליפים האלה או יאסור עליהם באופן גורף.


 

אתגר Bird Box אתגר Bird Box צילום: youtube

 

 

גולשים מודעים לפוטנציאל הצנזורה, אך לרוב מגיבים בזעם ותדהמה כשהיא מוטחת בפניהם - גם כשזה ברור שהיא בדרך. בעיני יוצר התוכן, יוטיוב מצנזרת לו את הצורה; אז מה אם הוא עושה משהו אווילי ומסוכן - מבחינתו הוא מממש זכות טבעית. הקהל שלו יאבד זכות טבעית אחרת: ליהנות ממעשי היוצר, להגיב לו ולצחוק עליו ואיתו. במובן זה, יוטיוב מסרסת את הקהילה האמורה; ומה ימנע ממנה מלאסור מחר על פרסום סרטונים אחרים?

 

כבר ראינו את זה בעבר: המוני משתמשי טאמבלר עזבו את השירות כשנודע שבעליו יסירו את תוכני הפורנו ויאסרו גם על עירום אמנותי. אני מוכן להתערב שרבים מהם בכלל לא צורכים או מפרסמים פורנו שם, ופשוט קמו והלכו כי הצנזורה צרמה להם - וכי היו אלטרנטיבות.

 

האם צנזורת הסרטונים המטופשים והמסוכנים ביוטיוב תגרור גל זעם ותדהמה? מוקדם לקבוע, אך גם נטישת משתמשים במספר קטן עלולה ליצור אפקט בעייתי עבור החברה. למה? כי קהילת חובבי אתגרי הנונסנס למיניהם הם צעירים וקטינים - הקהל שמפרסמים הכי אוהבים, שהוא הכי פעיל, משתף ומגיב, ולכן מספק הכי הרבה מידע עבור מערכת הפרסום של החברה. ועבורו, יש אלטרנטיבות: סנאפצ'ט, וידאו בפייסבוק וטוויטר, ואפילו סתם שיתוף סרטונים בקבוצות גדולות בווטסאפ.

 

ולכן, אני מחזק את ידי יוטיוב, שבטח הבינה שהמהלך הזה טומן בחובו סיכון. הגיע הזמן שהיא תיקח אחריות, ותקבל החלטות שמעדיפות את טובת הציבור על פני רצון המפרסם ובעל המניות. ואם בדרך יעלבו כמה גאונים שהחליטו לרוץ אל תוך קיר או לבלוע מרכך? טוב מאוד: יש מספיק דרכים תמוהות אחרות למשוך קהל ולזכות לאהדה. על פורטנייט שמעתם כבר?

 

הלו, לא לריב שם מאחורה!

 

מה ההבדל הכי חריג שבין מקום העבודה שלכם ובין פייסבוק? התשובה אינה השכר, התנאים או אפילו המיקום. היא טמונה במזכר פנימי של הרשת החברתית, שהגיע לידי הביזנס אינסיידר. חתום עליו מייק שרופפר, סמנכ"ל הטכנולוגיה של פייסבוק, והוא מציג הנחיות לקיום שיח פוליטי בתוך החברה. פייסבוק ניסחה זאת כמודל בקרה מרכזי לתקשורת פתוחה ומכבדת בעבודה. "אנחנו שומרים על פשטות עם שלושה קווים מנחים: אל תעליבו, אל תנהגו בבריונות, ואל תחלקו על עמדות של אחרים. אל תנסו לשנות תפיסות פוליטיות או דתיות של מישהו, אל תעברו על החוקים שלנו בנוגע להטרדה וחופש הביטוי", כתב הבכיר.

 

למה דווקא מנהל הטכנולוגיה מדבר על דבר כזה? שאלה טובה: משום שאכיפת הנהלים החדשים תתבצע בכלים טכנולוגיים. עובדי פייסבוק משתמשים בגרסה הארגונית שנקראת Workplace, בה רכיבים עסקיים שונים כסנכרון עם כלי ענן ואבטחה, ופלטפורמות דאטה למיניהן. כל התקשורת הארגונית של פייסבוק עצמה מתבצעת בתוך וורקפלייס, ומעכשיו ישבו כלי תוכנה וינטרו את מה שכותבים העובדים, כדי לוודא שאף אחד לא מעליב את חברו. "הקווים המנחים יתפסו עבור כל ההתקשרות הארגונית, כולל וורקפלייס, מיילים, צ'ט, ניהול משימות, פוסטרים, לוחות מחיקים, לוחות גיר ושיחות פנים אל פנים", סיכם שרופפר.

 

 

על מה מותר להם לדבר שם, מאחורי הקלעים של פייסבוק? על מה מותר להם לדבר שם, מאחורי הקלעים של פייסבוק? צילום: שאטרסטוק

 

 

דובר פייסבוק מסר לביזנס אינסיידר שהחוקים החדשים לא נועדו לקבוע לעובדים על מה אסור לעובדים לשוחח, רק להנחות את התנהגותם. לא יודע, מכאן קצת קשה לי לראות את ההבדל. לפייסבוק יש בעיית מוראל חמורה, שלא נובעת מוויכוחים פוליטיים בתוכה, אלא מהעובדה שההנהלה שלה הצליחה לעצבן את כל העולם ועכשיו נורא מופתעת מכך שכל העולם מעוצבן: אנשים לא אוהבים כשמוכרים את הפרטיות שלהם, מאפשרים תמרון של עמדותיהם הפוליטיות, עושים עליהם ניסויים פסיכולוגיים ללא רשות, מציגים להם רצח בשידור חי, מפשלים בשמירה על זכויות אדם עד לרמה של רצח עם ועושים טריקים שלומיאליים כדי להסתיר מהלכים נכלוליים. בעיית המוראל נובעת מכך שהנהלה מאלצת את העובדים לשבת בשקט ולהתעלם ממהלכים שחוצים קווים אתיים, ומי שמתלונן או פוצה פה סופג סנקציות שונות.

 

אני מנחש שבמקום העבודה שלכם לא מופצים מזכרים שמסבירים על מה אסור להתווכח, בצירוף חשיפתה של מערכת ממוכנת שתנטר את הוויכוחים שלכם. אם אני טועה, אולי כדאי שתגישו מועמדות לג'וב בפייסבוק; אל תשכחו לספר בראיון כמה אתם אוהבים את 1984 של אורוול, וש"האח הגדול" הוא הגיבור הבלתי-מובן של הסיפור.

 

קצרצרים

 

1. סנאפ, שלא מזמן איימה על הגמוניית פייסבוק - לפחות בקרב הדור הצעיר, ובארה"ב - ממשיכה לאבד גובה; אמש נודע שסמנכ"ל הכספים טים סטון עזב את החברה. כמה ימים לפניו עזב סמנכ"ל משאבי האנוש ג'ייסון הלברט, ובשנה האחרונה נטשו גם סגנית הנשיא לשיווק, סגן הנשיא למוצר, סמנכ"ל האסטרטגיה וכן - גם את סמנכ"ל הכספים הקודם; סטון נטש לאחר פחות משנה בתפקיד. אוון שפיגל, מייסד החברה ומנכ"לה, הוא שהביא אותה למצב הבעייתי שלה: הוא שבחר עיצוב חדש לסנאפצ'ט, עיצוב שהבריח את המשתמשים; הוא זה שלא האיץ השקה נרחבת של עיצוב מתוקן; והוא הגיבור שאמור לשלוף את סנאפ מהבוץ. אני לא יודע איזה קלף קסמים מסתתר לו בשרוול, אבל אני מקווה שיישלף בקרוב - לטובת המשקיעים של החברה; המסכנים שמו כסף על כוכב עולה וגילו שזה מטאור.  

 

 

מנכ"ל סנאפ, אוון שפיגל מנכ"ל סנאפ, אוון שפיגל צילום: בלומברג

 

 

2. אמרתי זאת פעם, אומר זאת שוב: אין בעולם פושעים יצירתיים יותר מהאקרים; כנופיית לאזרוס גרופ הצפון קוריאנית, קבוצת פושעי רשת מוכשרים, הצליחה לפרוץ לרוב הכספומטים בצ'ילה. איך עשו זאת? במדינה יש רק חברה אחת שמפעילה שירותי כספומטים עבור הבנקים הגדולים, Redbanc שמה. הפושעים פרסמו משרה מפתה מאוד בלינקדאין, משרה שתפורה בדיוק למידותיו של מנהל בחברה הצ'יליאנית. כמובן שמישהו פנה, וכמובן שהסכים לבצע ראיון וידאו, שהצריך התקנה של תוכנת וידאו ייעודית. אכן היה ראיון: בצד השני ישבו ההאקרים, שהתחזו לאנשי כ"א, ושוחחו עם הקורבן בשפתו. ואולם, התוכנה האמורה יירטה פרוטוקול חיבור מרחוק למחשב שלו ברשת של Redbanc, דגה בקלות פרטי גישה וחדרה פנימה. Redbanc זיהתה את הפריצה באיחור, ולא ידוע כמה כסף נגנב דרכה. היא גם ניסתה להסתיר את הפרשה, וכשלה לאחר לחץ של מחוקקים במדינה.

 

 

 

3. כלי ראיית מכונה הפכו למכפילי כוח עבור רופאים, ומאפשרים לסייע בזיהוי מחלות בעלות סממנים פיזיולוגיים הדרגתיים, ביניהם גידולים שונים. חברת FDNA בוחנת עתה יישום חדש ומעניין לכלים שכאלה: זיהוי מחלות גנטיות נדירות כתסמונת אנגלמן ותסמונת קורנליה דה לאנגה. לצד סממנים פתולוגיים, לתסמונות אלה יש סממנים כמבנה גולגולת ושלד ספציפיים, שלא תמיד קל לשייך אליהן במהירות. לא פעם קורה שהאבחנה אורכת שנים, והורים מודאגים לא יודעים מה מצבו של ילדם. הפיתוח החדש יסייע לאבחן את המחלות הללו בגיל צעיר מאוד, ולהתחיל אפיק טיפולי מתאים. מחקר שפרסמה החברה מציג שיעור דיוק מרשים מאוד, ועתה נערכת לניסויים נוספים ולאישורי רגולציה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x