כשפייסבוק גדולה מדי בשביל הנהלת פייסבוק

הגודל דווקא קובע

מי כאן זוכר את הימים שלפני פייסבוק השתלטה על חיינו? מי זוכר את הימים בהן היתה זו רשת חברתית לחברי קולג'ים בארצות הברית, שמקבלת רק סטודנטים רשומים? במהירות חסרת תקדים גילתה החברה שמידע הוא כסף, אם יש לך מספיק ממנו - והחלה לגייס משתמשים במהירות ולשתות מהם כל פיסת מידע אפשרית. עתה, נראה שאפילו החברה בעצמה לא מסוגלת לשלוט בקהילה המקוונת שהיא יצרה.

איך הגענו למצב בו כל כך הרבה מחיינו האישיים מנוהלים בעזרת הרשת החברתית? קודם כל, פייסבוק לימדה אותנו שיש ערך דיגיטלי, מנותק מערך כספי. היא שומרת את הכסף בעוד אנחנו סופרים את הלייקים, השיתופים והתגובות - סוג של מדד למעמדנו החברתי. והחברה אילפה אותנו לשחק במשחק הזה.

מי שולט בפייסבוק? צילום: Instapage

ככל ששיתפנו יותר, החברה התעשרה יותר. היא שינתה ושכללה את האלגוריתם שלה כך שהמידע יהיה סחיר והכנסותיה מפרסום ימשיכו לצמוח. אלכס מדריגל, חוקר שעוקב אחר החברה מראשיתה, ניסח שלושה חוקי פעילות בלתי רשמיים עבורה: 1. פייסבוק לא תחליט איזה מידע נכון ואיזה לא; 2. העניין של משתמשים בתוכן הוא שקובע את איכותו; ו-3. את התוכן שמייצר הכי הרבה עניין יש להפיץ לכמה שיותר אנשים.

השילוב בין שלושת הכללים הללו הכרחי. לפייסבוק אין את היכולת לבחון מה נכון ומה לא, וכל נסיון לבחון את המידע בהכרח יאט את הפצתו – והפצת מידע היא מה שמעניין את פייסבוק. לא משנה האם זה נכון, משנה כמה אנשים אהבו את זה. בתחילת הדרך, אמר מארק צוקרברג ש"פרטיות לא קיימת יותר"; הוא יכול היה לומר באותה המידה שהאמת איננה קיימת יותר.

זו היתה המטרה המוצהרת של פייסבוק. במסמכי ההנפקה שלה, כתב מארק צוקרברג ש"אנחנו מקווים לחווט מחדש (rewire) את הדרך שבה אנשים מפיצים וצורכים מידע" ו"שאנחנו מקווים לשנות את הדרך שבה אנשים מתייחסים לממשלה שלהם ולמוסדות החברתיים שלהם". במילים אחרות, פייסבוק היא ניסוי חברתי בקנה מידה ענק, לטובתה של אליטה מצומצמת ולמטרות הרווח שלה, תוך הסתרת המידע הרלוונטי מעיני המשתמשים.

וכל המבנה הזה יצא משליטה. האלגוריתמים של פייסבוק הופנו נגדה. החברה לא אוהבת להוציא כסף, אז כל המודעות שלה נקנות בצורה אוטומטית. כל אחד יכול לבנות עמוד, כל זמן שהשם שלו לא מעורר יותר מדי חשד, ופייסבוק לא תשאל שאלות – והיא במיוחד לא תשאל שאלות אם הוא מתחיל לשלם. המשמעות היא שאפשר להשתלט על האלגוריתמים של פייסבוק בקלות יחסית ולהתחיל תהליכים שלחברה עצמה אין עליהם שליטה. וכל נסיון להביא את המבנה הענק הזה תחת שליטה (למשל, כשממשלה אחת מתחילה לחשוד שממשלה זרה משתמשת בו כדי לתמרן אותה) בהכרח יתקל באקסיומה הראשונה: פייסבוק לא תקבע איזה מידע נכון ואיזה לא. אם פייסבוק נדרשת לעשות את זה, כל המכונה נבלמת בפראות ומתחילה לקרוס.

מה שאומר שפייסבוק תעשה הכל, ויש לה כוח בל ישוער, כדי למנוע את המצב שבו היא אשכרה צריכה להיות אחראית על מה שנעשה בה. רק שאחרי עשור של מה שכונה פעם "הזנחה ברוכה", המחוקקים האמריקאים מתחילים להבין שזה או פייסבוק (או, אם לדייק, רווחתה של שכבת מנהלי פייסבוק) או הדמוקרטיה האמריקאית.

טוויטר, תוציאו את הראש מבית השחי

בספטמבר האחרון, שני סטודנטים בברקלי - אש בהט ורוהאן פאדט - בחנו חשבון של איזה פסיכי בטוויטר, והתחילו לתהות האם מדובר בטרול רוסי. הדמות, אחת PatriotJen, היתה פארודיה על תומכת טראמפ, והכילה את כל הסימנים שמיועדים להביא לליברלים את הסעיף. היא נשמעה כמו בוט. אבל נורא קשה לזהות בוט במבט ראשון.

מי הבוט?

אז בהט ופאדט, רק בני 20, התחילו לעשות את מה שלא היה לטוויטר כוח לעשות: בנו כלי שמסוגל לזהות בוטים, תוסף כרום שמכניס כפתור "בדוק אם אני בוט" לכל חשבון טוויטר ולכל ציוץ. הכלי, שמכוון לפוליטיקה אמריקאית ולא ישים לתחומים אחרים, מבצע ניתוח של היסטוריית הציוצים של החשבון ונותן תשובה סטטיסטית - האם יש סיכוי גבוה יותר שמדובר במשתמש אמיתי או בבוט.

המשמעות היא שמשתמשי טוויטר יוכלו לזהות מי אמיתי ומי מתחזה. שגיאה תמיד אפשרית, אבל משתמש אמיתי יוכל להתגונן הרבה יותר טוב מפני האשמה כזו מאשר בוט. זו עבודה שטוויטר היתה צריכה לעשות, ולהקדיש לה הרבה יותר משאבים ממה ששני סטודנטים מסוגלים לתת, אבל לטוויטר - כמו לפייסבוק - זה לא היה מספיק חשוב. עכשיו טוויטר, כמו פייסבוק, תצטרך לענות על שאלות של מחוקקים למה היא לא עשתה מה ששני סטודנטים הצליחו לעשות. שיהיה לה בהצלחה עם זה.

מזל הביש של אובר

אין לאובר מזל: המנכ"ל החדש שלה, דארה קוסרשאהי, מסתובב בעולם ומנסה לכבות את השריפות שהשאיר קודמו. לפני שבועיים היה בלונדון, עכשיו הוא בברזיל. והפצצות שהשאיר קלאניק בשטח ממשיכות להתלקח. הבוקר נחשפה העובדה שהמפגע בניו יורק אמש היה עובד אובר. אז ברור לכל שאובר לא יכולה לבצע בדיקות בטחוניות לעובדיה, אבל זו לא הפעם הראשונה שעובד אובר נתפס ברצח.

זירת הפיגוע בניו יורק צילום: איי פי

עובדי אובר כאלה מהווים סכנה לא רק לכלל האוכלוסיה אלא גם לנוסעי אובר, ועד כה אובר גילתה רשלנות בניפוי שלהם. המקרה הנוכחי איננו הדוגמא הטובה ביותר – למפגע אמש אין היסטוריה של אלימות (רק היסטוריה של עבירות תנועה), לרוצח הקודם דווקא היתה - אבל זה המקרה שכלי התקשורת צפויים להתלבש עליו. במקום קוסרשאהי הייתי תופס את הטיסה הראשונה הביתה מברזיל.

ואם באובר עסקינן, נספר שלאחרונה יצאה החברה במבצע עבור הנהגים שלה: מי שישלם לה 115 דולר, יקבל צמיחה של 33% בהזמנות הנסיעות במהלך ליל כל הקדושים. כמובן, השטיק פה הוא שאובר תנכה את ה-115 דולרים הללו מההכנסות של הנהג, אבל זה פחות חשוב. אם אתם נהגי אובר ולא קראתם את האותיות הקטנות, אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות עבורכם. מה שחשוב פה הוא שאובר ממשיכה לטעון שהנהגים שלה אינם עובדים – אבל היא מתייחסת אליהם כאל עובדים, כאלה שאפשר לשלוט במשכורת שלהם. עוד משהו שקוסרשאהי צריך לתת עליו את הדעת, כדי להימנע מתביעות מוצדקות.

קצרצרים

1. הימים הנוראים של חברות הטכנולוגיה החלו אתמול (ג'); היום אמורים המנכ"לים להעיד, ואמש העידו עורכי הדין של החברות. הסנאטור אל פרנקן תהה איך פייסבוק הצליחה לא לשים לב לכך שהמון כסף פרסומי מגיע אליה ממפעל הטרולים המפורסם בסנט פטרסבורג, במיוחד לאור העובדה שהטרולים שילמו ברובלים. הסנאטור מייזי הירונו העלה בקול את התהיה של כולם: בבחירות שהוכרעו ב-115,000 קולות, האם פייסבוק יכולה לומר שהתעמולה הרוסית שהופצה בה לא שינתה את התוצאות? עורכי הדין של פייסבוק ענו שהם לא יודעים ולא יכולים לדעת. נעדכן.

2. קניתם מוצר חומרה של דיסני? קבלו אבטחה ברמת דונלד דאק. החברה שיווקה מוצר (שלא היא בנתה, אבל היא שיווקה אותו) שמיועד לנטר תוכן ברשת שמוזרם לטלוויזיה. ובכן, החלק של הסינון לגמרי עובד. הבעיה היא שהגרוטאה מכילה 23 פרצות אבטחה, כמעט כמו המאגר הביומטרי. הילדים יוכלו לצפות בתוכן בבטחה, בזמן שההאקרים חוגגים על הרשת הביתית שלך. השלאגר הנוכחי, אגב, הוא לתקוע לכם נוזקה שכורה ביטקוין.

3. האם אפל לא מאמינה באייפון X? הוול סטריט ג'רנל מדווח שהחברה שינתה את האסטרטגיה הקבועה שלה ערב השקה, ובמקום לתת לעיתונאים טכנולוגיים לבחון את המכשיר במשך כשבוע, העניקה את המכשיר לסלבריטאים לעשרה ימים. העיתונאים עדיין קיבלו את המכשיר, אבל לזמן מצומצם הרבה יותר. המשמעות: אפל רוצה לקבל כמה שיותר קריאות התפעלות מאנשים שהעיסוק שלהם איננו בחינת מכשירים, וכמה שפחות ביקורות מקצועיות. אחד האנשים שקיבלו את המכשיר היה העיתונאי הפוליטי מייק אלן, שקיבל עליו עצות מאחיינו שמבין בטכנולוגיה. חשוד משהו.