דו"ח טכנולוגי
מודיעין חברתי: הסטארט-אפ שמוכר את המידע האישי שלכם
כלי שמאפשר למעסיקים פוטנציאליים, בעלי דירות ואפילו בני זוג להזמין פרופיל אישי של משתמשים, מאחורי הקלעים של מלחמת האוליגרך ת'יל בגוקר, החיים אחרי אובר, והפער הדיגיטלי בבריטניה רחב ומסוכן
פרטיות? אין דבר כזה
הסטארט-אפ ScoreAssured עלה על רעיון מבריק. בוסים-לעתיד ובעלי בתים נוטים לעקוב אחרי חשבונות המדיה החברתית של מועסקים עתידיים או דיירים עתידיים. הבוס רוצה לדעת אם אתה נוטה להצטלם עם אלכוהול, בעל הבית רוצה לברר שאתה לא מתכוון להבריח לדירה יצור מרייר במיוחד. רק מה, להתחיל לנבור בחשבונות מדיה חברתית זה בלגאן ולוקח זמן. סקוראשורד הבריטי יעשה לך את העבודה: אתה תדרוש מהמועסק או השוכר את פרטי המדיה החברתית שלו סקוראשורד ישתמש בהם כדי לנבור ולהוציא לך דו"ח.
הדו"ח, שבחברה מבטיחים בעליצות שישתמש גם במידע מהשיחות הפרטיות שלך, יניב סיכום סופי של האישיות שלך, כמו גם של "רמת הלחץ הכלכלי" שלך. ברור לי למה בוסים ומשכירי דירות רוצים את הכלי הזה. פחות ברור לי מי הם האנשים שאשכרה יילכו לפתח שירות כזה.
מה שדווקא ברור מעל לכל ספק הוא שברגע שהכלי הזה יתחיל להתפשט – והגרסה לבעלי דירות כבר פועלת – יופעל עליכם לחץ בלתי פוסק להיכנע לו: בעל הדירה או הבוס תמיד יוכלו להעדיף אנשים שנכנעו לו על פניכם. הכלכלה הקפיטליסטית נמצאת תמיד במחסור משרות, ולעתים קרובות גם במחסור דיור. רוצים לעבוד? רוצים דירה סבירה למחצה? זה כרוך בוויתורים מצדכם.
על אחת כמה וכמה כששוק העבודה יצטמצם בחדות בשנים הקרובות, כי רובוטים ואפליקציות יחסלו את העבודה שלכם. איזו ברירה תהיה לכם אז? האנשים שמתכננים את האפליקציות האלה לא רואים את הבעיה. הם אומרים שיש נתק בין העבודה הטכנולוגית שהם עושים ובין הכלכלה, כמו גם בין הכלכלה לחברה; הם בסך הכל בונים כלי. משעה שהרקטה באוויר, לימד אותנו וורנר פון בראון (דרך טום לרר), למי אכפת איפה היא נופלת? זו לא המחלקה שלי.
המלחמה החשאית של פיטר ת'יל
האוליגרך הליברטריאן, פיטר ת'יל, לא אוהב שמדברים עליו. הוא לא העריך את העובדה שגוקר חשף לפני כעשור את העובדה שהוא הומוסקסואל, ומאז הוא מתכנן את הנקמה. היא מושלמת בימים אלה.
פיטר ת'יל צילום: בלומברג
בסוף השבוע הודיע המגזין גוקר, שנדרש לתשלום של למעלה מ-100 מיליון דולר כתוצאה מתביעה שאורגנה מאחורי הקלעים על ידי ת'יל, על פשיטת רגל. ת'יל מימן את התביעה הזו ב-10 מיליון דולר. ללא הכסף הזה, להאלק הוגאן לא היה כסף לתבוע. אבל הוא לא עצר שם. על פי חשיפה של פורבס, ת'יל היה מעורב בניסיונות להביא לרכישה חשאית של גוקר כדי לסגור אותו, כמו גם בניסיונות להביא להתקוממות עובדים.
עורכי הדין שיצגו את הוגאן לא ידעו שהם ממומנים על ידי ת'יל. ספק אם זה היה משנה להם, אבל הם לא ידעו. הלקוח החשאי שלהם שלח אותם לתבוע את גוקר על כל דבר אפשרי. הם מעורבים כעת, ישירות או בעקיפין, בארבע מתוך תריסר תביעות שמתנהלות נגד גוקר.
ואת הלקח לומדים עכשיו בכל רחבי ארה"ב: אל תתעסקו עם מיליארדרים. הכל חוקי, כמובן. אבל חברה שמודדת את עצמה רק בכלים חוקיים היא חברה חולה.
מי צריך את אובר?
לפני כחודש, ניהלו אובר ומתחרתה ליפט קמפיין אגרסיבי נגד הצעת חוק בעיר אוסטין שחייבה אותן לערוך בדיקות רקע לנהגים שלהן. אלה של אובר, כזכור, כבר נתפסו באונס, גניבה, שוד, נהיגה חסרת אחריות, נטישה של נוסעת עיוורת באמצע סופה אחרי שהנהג דחף את כלב הנחיה שלה לתא המטען, ולטענתם של תובעים גם העסקה של רוצחים. הצעת החוק – משאל עם, אם לדייק – עברה למרות המיליונים ששפכו שתי החברות על קמפיין התנגדות. כתוצאה מכך הודיעו שתי החברות שהן מפסיקות לפעול באוסטין.
מסתדרים מצוין גם בלי אובר וליפט צילום: רויטרס
התושבים לא התרגשו במיוחד. זמן קצר לאחר שחברות ההסעות עזבו את העיר, הוקמה שם מערכת דרכה תושבים שצריכים נסיעה יוצרים קשר עם נהג שמעוניין להסיע אותם. הכל ישירות, בלי לעבור דרך תאגיד כלשהו. התושבים מזהים זה את זה באמצעות פייסבוק, וחלק מהנהגים מדווחים על עליה ברווחים. הנוסעים משלמים מה שהם יכולים או מה שהם רוצים, אבל בניגוד למה שמלמדים אותו הקפיטליסטים, רוב בני האדם אינם חלאות. רוב גדול של האנשים טוב בבסיסו ואנשים לא רוצים להסתובב ימים שלמים עם תחושה שהם דפקו מישהו.
קבוצת הפייסבוק הייעודית לנושא מדווחת שהיא אחראית לפחות ל-21, אלף נסיעות מדי שבוע, ושיש בה 1,400 נהגים. אוסטין היא עיר חריגה במובן זה – היא עיר עם אוכלוסיה גדולה של מאמצים מוקדמים של טכנולוגיה. לא בטוח שזה יעבוד, נניח, באל פאסו. אבל בינתיים זה עובד שם. אם אובר וליפט ינסו לחזור לעיר, הן הולכות לגלות שזה לא יהיה כל כך פשוט.
12.6 מיליון איש נשארים מאחור
הפרלמנט הבריטי ציין בדאגה שבעוד שהממשלה הבריטית מעבירה כמה שיותר שירותים שלה לרשת, בהצלחה ניכרת, הרי שחלק ניכר מהאוכלוסייה נשאר מאחור. על פי ההערכות שהוצגו בפני הפרלמנט, 12.6 מיליוני בריטים בגירים חסרים את הכישורים הטכנולוגיים הנדרשים לתפקד במאה ה-21.
12.6 מיליון בריטים מתקשים להסתדר צילום: pixabay
הפרלמנט ציין שהבעיה היא בראש ובראשונה בחינוך: 22% מציוד המחשב בבתי הספר היה בלתי תקין ו-35% מהמורים בתחום הטכנולוגיה לא עברו את ההכשרה הנדרשת למקצועם. ההערכה היא שבריטניה תצטרך 745 אלף עובדים חדשים עם הבנה בטכנולוגיה עד שנת 2017, אך שעד כה הצליחו לגייס רק 70% מהם. ההערכה היא שהישארותם של רבים כל כך מאחור עולה למשק 63 מיליארדי ליש"ט.
יש פה עוד בעיה: חלק ניכר מהאנשים האלה הם קשישים או חברי קבוצות שוליים. היעדר הכישורים האלה, והיעדר הפעילות הממשלתית בנושא, דוחקים אותם עוד יותר החוצה.
אגב, מישהו יודע מה עמדתו של שר הכלכלה הישראלית בנושא? האם הוא עורך מחקרים בנושא הפער הדיגיטלי? או שהוא עסוק מדי בתפקידו כשר חוץ?
קצרצרים
1. עוד יום, עוד פרצת פרטיות בפייסבוק. כזכור, הרשת החברתית עושה מאמצים ניכרים לשכנע את המשתמש לעבור מממשק הרשת של המסרונים שלה אל אפליקציית המסרונים. אך על אף שפייסבוק השקיעה ממון רב בהכוונת המשתמשים לאפליקציה ובקידום שלה, היא לא השקיעה את אותם המאמצים באבטחתה: כרגע, כל קישור שאתם שולחים דרך האפליקציה ניתן ליירוט באמצעים פשוטים למדי של שליחת שאילתה למאגר המידע של פייסבוק. למרבה המזל, רק אם אתה רשום כמפתח במאגר של פייסבוק.
2. ננסי פלוסי, מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בקונגרס, הזכירה לנו שסטיב ג'ובס הוא הרבה פחות גאון ממה שנהוג לחשוב. כמעט כל הפיצ'רים שקיימים באייפון הומצאו על ידי גורמים שמומנו על ידי הממשלה, לא על ידי אפל. הממשלה לא בקטע של מכירת מוצרים לציבור, אז התפקיד של איגוד ההמצאות הללו לקופסה אחת בוצע על ידי השוק הפרטי, אבל כמו כמעט תמיד – במיוחד אצל אפל – לא מדובר בהמצאה אלא בהעתקה. צריך לזכור, כשכל מיני מיליארדרים לוקחים לעצמם את הקרדיט על קידום המין האנושי וטוענים ללגיטימציה של ההון שלהם בשל כך, שהעבודה האמיתית נעשתה כמעט בלי יוצא מן הכלל על ידי אחרים.
סטיב ג'ובס. גאון?
3. לאמזון יש כלי קטן שצבר לא מעט תומכים, Echo. זו מערכת שהיא בפועל רמקול חכם שמצויד בתבונה מלאכותית ועונה לשם אלקסה. הורים מודאגים מדווחים שתופעת לוואי של קיומה של אלקסה היאירידה בנימוסים של ילדיהם. הם מרשים לעצמם להיות גסי רוח להדהים כלפי התבונה המלאכותית האומללה, שלא עונה בחזרה. "הם מתייחסים אליה כפי שהם לא היו מרשים לעצמם להתייחס לאדם," אמר הורה מודאג. ובכן, היא איננה אדם. אבל הבעיה, על כל פנים כפי שההורים תופסים אותה, היא שאם הילדים שלהם יתרגלו לגסות רוח כלפי התבונה המלאכותית, הם יתחילו לגלות אותה תכונה כלפי בני אדם. אני לא יודע אם זה אכן המצב; יש גם לציין שכפי שאלקסה מתוכנתת, שימוש במילות נימוס יכול לשבש את הפעולה שלה.
אמזון אקו. משחית את הדור הצעיר צילום: טי.אן.סי
4. המדובר במקרה עצוב אך שגרתי: גבר מתוחכם בעיני עצמו נופל קורבן למערכת תעמולה ערמומית של תאגיד ענק, קונה מוצר שאיננו צריך, ויום אחד הוא קולט שהוא לא צריך אותו ומפסיק להשתמש בו. התאגיד שומר על הרווחים. במקרה שלנו, מדובר בשעון אפל. אלכס הרן קנה אותו לפני תשעה חודשים, ולאחרונה קלט שהוא בעצם לא עושה כלום. התועלת היחידה בו היא עדכוני מזג האוויר. זו לא סיבה מספיק טובה להסתובב עם הגרוטאה, ועל אחת כמה וכמה, לא לקנות אותה.
5. ונקנח בטמטום זכויות יוצרים חריג: ענקית הבנקאות סיטיגרופ, כנראה בלילה של שכרות, הוציאה סימן רשום על המילים THANKYOU. עכשיו היא תובעת את ענקית הטלפוניה AT&T, בטענה שזו משתמשת ללא אישור במילים "תודה לך." האחרונה, מצידה הגישה בקשה באפריל להוציא סימן רשום על הצירוף AT&T THANKS. לימים, כשינסו היסטוריונים להבין כיצד קרסה ארה"ב אל תוך עצמה, התקרית הזו תעמוד במרכזם של כמה וכמה מחקרים מלומדים.
