18 חודשי מאסר למאיר ליוור שהורשע בהפצת מרשם האוכלוסין ברשת

בית משפט השלום גזר 18 חודשי מאסר על מאיר ליוור, שהורשע בהעלתו לאינטרנט והפצתו הרחבה של מאגר מרשם האוכלוסין הגנוב. בנוסף נגזר על ליוור קנס בסך 100 אלף שקל. מדובר בעונש החמור ביותר שניתן עד כה בפרשת גניבת מרשם האוכלוסין.

הפרשה החלה ב-2005, כשעובד קבלן במשרד הרווחה, בשם שלום ביליק, העתיק לשימושו האישי מאגר מרשם האוכלוסין, שכולל פרטים אישיים רחבים על יותר מ-9 מיליון מאזרחי ישראל, בהם גם כאלו שכבר אינם בין החיים. ביליק יצר על גבי דיסק תוכנה בסיסית שאפשרה חיפוש במאגר, והעביר אותה לאחד מחמשת הנאשמים האחרים בפרשה.

מאז התגלגלו התוכנה והעתקיה מנאשם לנאשם, כשכל אחד מוסיף עליה ומשפר את יכולותיה. התוצר הסופי היה תוכנת אגרון הידועה לשמצה, שמאפשרת לבצע חיפושי עומק והצלבות דוגמת קשרים משפחתיים הודות לשילוב עם 12 מאגרים מידע נוספים ובהם פנקס הבוחרים. סדר עניינים זה פורסם בהרחבה, לאחר שהרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט) פיצחה את הפרשה ב-2011.

התוכנה הופצה בפורומים ובאמצעות אתר ייעודי באדיבות: ויקיפדיה

עד 2007 הופצה התוכנה בצורה מוגבלת יחסית. היא היתה מוגנת בסיסמה ונמכרה על ידי אחד הנאשמים לרוכשים אינדבידואלים תמורת סכום משתנה של כמה מאות שקלים. ואולם, אחד מרוכשים אלו, שזהותו אינה ידועה, הצליח לפצח את ההגנות של התוכנה והחל להעתיקה ולהפיצה בין מספר גדול יותר של אנשים, בהם גם ליוור.

ביוני 2007 העלה ליוור את תוכנת אגרון לרשת והחל להפיץ קישורים להורדתה בפורומים, תוכנות שיתוף קבצים וכן אתר ייעודי שהקים. מרגע זה זכתה התוכנה לתפוצה המונית ולא ניתן היה לבלום את השימוש בה. כיום, אף שהדבר מנוגד לחוק, נעשה שימוש מסחרי בנתונים שהופצו באמצעות אגרון על ידי שלל גופים, ובראשם חברות ניהול מאגרי מידע מפוקפקות.

במסגרת עסקת טיעון הורשע ליוור במעשים שיוחסו לו והודה בכמה עבירות של פגיעה בפרטיות וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט (אחרי שמחק ראיות מפלילות מתיבת האימייל שלו). בעקבות הודאתו החליט בית המשפט לגזור על ליוור 18 חודשי מאסר בפועל (15 חודשים על הפגיעה בפרטיות ושלושה חודשים על שיבוש הליכי משפט), קנס של 100 אלף שקל ומאסר על תנאי של עד 16 חודשים.

בהחלטתה התייחסה השופטת הדסה נאור לבקשת ליוור להקלה בעונשו על רקע נסיבות חייו הקשות: "אפשר כי אכן ביצע (את העבירה)... כדרך להתמודד עם כשליו במישורי חייו האחרים והטראומות שחווה במהלך שנות ילדותו, אך זאת על דרך של פגיעה חמורה בפרטיות של כלל אזרחי המדינה, פגיעה עליה לא נתן את דעתו בדרכו לנסות לפתור את בעיותיו האישיות".

בשולי הדברים, קבעה השופטת נאור, עמדה חשובה בתגובה לטענת ההגנה שלפיה בעידן המודרני ערך הגנת הפרטיות אינה גבוה כבעבר. "אני מתקשה לקבל טיעון זה שכן ככל שאדם מוותר על פרטיותו, בכל דרך שיבחר לעשות זאת - זו זכותו", היא פסקה. "אך הפרת הפרטיות והפגיעה בה, ע"י אדם שלישי, ללא הסכמת הנפגע, על דרך הפצת מאגר מידע שהנפגע לא הביע הסכמתו להפצתה אינה מורידה ממידת הפגיעה בפרטיות האדם, ערך שנקבע כזכות יסוד".

"הנאשם ליוור היה שותף לגניבת מידע אישי רגיש ביותר ובהיקף נרחב", אמר ראש רמו"ט, עו"ד אלון בכר, בהודעה לעיתונות. שליחתו אל מאחורי סורג ובריח משקפת את חומרת המעשים והעבירות מסוג זה. בית המשפט שב והזכיר כי הפרטיות הינה ערך יסוד, ודחה מכל וכל את טענת ההגנה, לפיה בעולם המודרני הגנת הפרטיות אינה חשובה כבעבר".

העונש שהוטל על ליוור הוא החמור ביותר שהוטל בפרשה עד כה. פרט לנאשם חיים אהרון, שהיה זה שמיזג את מרשם האוכלוסין עם מאגרי מידע אחרים ונידון ל-10 חודשי מאסר, ליוור הוא היחיד שנידון למאסר בפועל שלא ניתן להחליפו בעבודות שירות. מדליף המאגר המקורי, ביליק, הוא הנאשם היחיד שעונש טרם נקבע. ביליק כבר הודה בעבירות שמיוחסות לו, במסגרת עסקת טיעון, אך מחלה ממארת שממנה הוא סובל מביאה לדחיות חוזרות ונשנות בשמיעת הטיעונים לעונש.