$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

הילארי קלינטון רוצה לגייס את עמק הסיליקון למלחמה בדאעש

ארגון הטרור מחלץ מהפוליטיקאים בארה"ב הצהרות טכנולוגיות תמוהות יותר ופחות, האם הרשת מקלה על הפצת טיעונים דמגוגיים, ומה הסיכוי של פרויקטים להצליח בקיקסטארטר

יוסי גורביץ 16:0308.12.15

אמא'לה, דאעש

ארגון דאעש רשם לעצמו ניצחון ענקי: הוא הכניס את הפחד עמוק לפוליטיקה האמריקאית, וכרגיל כשהפחד מדבר – זכויות האזרח נעלמות.

 

המועמדת הדמוקרטית המובילה כרגע, הילארי קלינטון, קראה לעמק הסיליקון "לשבש את דאעש"; היא התכוונה לכך שחברות עמק הסיליקון יצטרכו, לדבריה, לפגוע ביכולת של דאע"ש לגייס אנשים. ואם זה יפגע בחופש הביטוי, אמרה בביטול, אז זה יפגע.

 

האם דאעש יותר חשוב מחופש הביטוי? האם דאעש יותר חשוב מחופש הביטוי? צילום: אי פי איי

 

כמו קנדי בעימות ההוא מול ניקסון, קלינטון טענה שדאעש היא "המגייס היעיל ביותר בעולם". לדאעש יש ביום טוב – כזה שבו הוא לא צריך לרצוח את האנשים שלו שרוצים לערוק – אולי 30 אלף איש. זה פחות ממספר החיילים האמריקאים שמוצבים בגרמניה לבדה. אם צה"ל יגייס מילואים, הוא יוכל לגייס, על פי פרסומים זרים, פי 7 מהמספר הזה תוך פחות משבוע. אבל כשההיסטריה באוויר, העובדות לא משנות, וקלינטון ממצבת את עצמה כמי שבדרך למלחמה בדאעש תפגע בזכויות הדיגיטליות של כולם. היא עדיין לא בליגה של טראמפ, שקרא אתמול לסגור את הרשת (!) ולגייס לשם כך את ביל גייטס (?), מה שבטוח זה שזכות הביטוי ברשת נמצאת על הכוונת, אחרי פיגוע אחד על אדמת ארה"ב – שבכלל לא ברור שהיה לו מרכיב מקוון כלשהו.

 

נשיא ארה"ב, שנכנס לשלב הברווז הצולע של הכהונה שלו, קרא גם הוא לעמק הסיליקון להלחם בדאעש – לא משנה שחברות עמק הסיליקון עושות את זה כבר שנה – והפציר בחברות המדיה החברתית לדווח למשטרה על תקשורת בין משתמשים שחוצה את הגבול מהבעת דעה ל"זמימה טרוריסטית אקטיבית." איך בדיוק פייסבוק וטוויטר אמורות לעשות את זה? הן צריכות לעבור עכשיו על כל שיחה בין משתמשים כדי לברר שמא יש בה חשד לטרור? האם זה לא הופך את חברות עמק הסיליקון לחלק משירותי המודיעין?

 

האם זה יקרה? לא עד כמה שזה נוגע לפייסבוק. היא, על כל פנים, לא תהיה מוכנה לשאת בהוצאות הנלוות.

 

כלי דמוקרטי או כלי דמגוגי?

הרשת, כך נטען בשעתו (גם על ידי עבדכם הנאמן), היא הכלי האולטימטיבי לחשיפת שקרים של פוליטיקאים. זוכרים את הילארי קלינטון אומרת ב-2008 שהיא הגיעה לקוסובו תחת אש צלפים? גולשים מסורים חפרו ברשת עד שמצאו את הסרטון שמוכיח אחרת והקמפיין של קלינטון לא התאושש. הנה, אמרו אזרחי רשת מרוצים, אנחנו עשינו את מה שלעיתונאים לא היה כוח וזמן לעשות: לא רק דיווחנו על אמירה של פוליטיקאי, אלא גם הוכחנו שהיא מופרכת, והוא שילם מחיר.

 

זה היה ב-2008. הרשת החברתית היתה בחיתוליה. שבע שנים אחרי, זה כבר לא כל כך פשוט.

 

טראמפ. התופעה של המירוץ הנוכחי טראמפ. התופעה של המירוץ הנוכחי צילום: בלומברג

 

בעולם כולו מתבוננים כעת בתדהמה בתופעת דונלד טראמפ. האיש מפריח שקרים בוטים בכל פעם שהוא פותח את הפה, ואלה הופכים במהירות לנחלת הכלל, בין השאר משום שלטראמפ יש עדר של מעריצים ברשת שמפיץ את דבריו לכל עבר. צריך 4-3 ימים כדי להפריך כל שקר, אבל את זה המעריצים של טראמפ כבר לא מפיצים בהתלהבות. שלבו את זה עם העובדה שהרשת החברתית ממילא מאפשרת לכל אחד מאיתנו ליצור את תיבת התהודה הפרטית שלו, יחד עם קהל גדול שאין לו דרך או מספיק עניין לברר אם הצהרה מופרכת כלשהי היא שקר או אמת, ותגלו שהמדיה החברתית היא כלי יוצא דופן לטיפוח דמגוג נטול מעצורים.

 

בקרב הקהל הביתי של טראמפ העובדה שהטענות שלו מופרכות ושב ושוב דווקא מוכיחה שהוא צדק: אם רודפים אותו סימן שהוא צודק. זו התממשות מדאיגה למדי של תופעת הפוליטיקה הפרנואידית. טראמפ הוא תופעה אמריקאית. אבל לכל מדינה יש את הדמגוג הבור עם עדר המעריצים השוטים ודף הפייסבוק המשגשג.

 

קשה, למשל, לאמוד את ההשפעה שהיתה לטלוויזיה על ההליך הדמוקרטי. ב-1960, קנדי ניצח בשברירי אחוזים, כי דפק יופי של הופעה בטלוויזיה מול ניקסון. אחד הזיע בשידור חי והשני נראה צעיר וקורן. לא הפריע לאף אחד שהוא דיבר שטויות: הוא אמר, למשל, שברה"מ פתחה "פער טילים" מול ארה"ב בעוד שההיפך היה הנכון. מאזיני הרדיו, שלא ראו את התמונות, קבעו בשיעור גדול שניקסון ניצח; בטלוויזיה, המצב היה הפוך.

 

האם עוד 15 שנה נסתכל אחורה ונבין שהמדיה החברתית היתה הכלי שהעניק לדמגוגים את היתרון האולטימטיבי על מתחריהם מבוססי העובדות?אנשים שאומרים לקהל מה שהוא רוצה לשמוע כדי לזכות בקולו תמיד היו חלק מעסקת החבילה שנקראת דמוקרטיה. ההנחה היתה שטיעון לוגי וחופש דיבור יתנו את היתרון לתומכי העובדות ולא לדמגוגים. האם יכול להיות שהמדיה החברתית שיבשה את הנחת היסוד הזו?

 

שיעור כשל סביר

 

קיקסטארטר עלתה לכותרות לאחרונה אחרי שמספר פרויקטים גדולים שהוצגו בה כשלו, ביניהם פרויקט מל"ט זעיר שגרף מיליונים. שררה הסכמה כללית שאם יהיו יותר מדי כישלונות כאלה, כל הרעיון מאחורי קיקסטארטר יהיה בבעיה. מחקר שיצא לאחרונה מראה שבינתיים לא זה המצב.

 

פרויקט בקיקסטארטר. מסתבר שהמשתמש הממוצע מצפה לפחות פרויקט בקיקסטארטר. מסתבר שהמשתמש הממוצע מצפה לפחות

 

החוקרים יצרו קשר עם אלפי תומכי קיקסטארטר ושאלו אותם מהן הציפיות שלהם ועד כמה הפרויקטים עמדו בהן. מסתבר שהמשתמש הממוצע מצפה לשיעור כשלון של 1:10,

ושעד כה שיעור הכישלון מעט נמוך יותר: רק 9% מהפרויקטים לא מסרו מוצר כלל.

 

65% מהפרויקטים עמדו ביעדים שלהם; שאר הפרויקטים שלחו את המוצר, אבל לא עמדו במסגרת הזמן הנדרשת. בקיקסטארטר מעריכים שזה שיעור כשלון סביר, ונראה שהמשתמשים מסכימים איתם. אולם צריך לשים לב שההבדל בין שיעור כשלון של 10% ל-9% הוא אחוז אחד בלבד; קיקסטארטר עברה את המבחן הזה על הקשקש. הם יצטרכו להדק יותר את הפיקוח על פרויקטים כדי למנוע מהם לחצות את רף הכישלון הסביר.

 

קצרצרים

 

1. עוד כמעט-אסון: בסוף השבוע, רחפן כמעט התנגש במסוק משטרתי. המסוק הבחין בכלי הטיס הזעיר כשזה היה קרוב אליו מאוד, פנה פניה חדה, ננעל על המל"ט והוביל את השוטרים שעל הקרקע אל מגורי המפעיל שלו. הלה היה אזרח סיני. על פי הדיווחים, המל"ט טס בגובה 800 רגל, בערך פי 2 מהגובה המומלץ להטסתם.

 

2. סוכנות הפשיעה הלאומית של בריטניה מדווחת שהגיל הממוצע של פושעי הסייבר צנח בחדות בשנה האחרונה: אם ב-2014 הוא היה 24, עכשיו הוא 17. זה נתון שצריך למשוך תשומת לב, ירידה כזו תוך זמן קצר מעידה בדרך כלל על תקלה במדידה. עם זאת, באם הנתון אכן מדויק, הוא מעיד על כך שיש יותר ויותר קטינים שנמשכים לפשעי מחשב. החדשות הטובות הן שקשה להיות פושע מיומן בגיל 17, ושההתקפות הן בעיקר התקפות מוכנות מראש, לא זיהוי אמיתי של פרצות. החדשות הרעות הן שכל טמבל מזיל ריר שרוצה להיות גנגסטר יכול להוריד ערימה של כלי פריצה מוכנים מראש ולהתחיל לפגוע באנשים אחרים. בסוכנות טענו, אגב, שהסיבה לעליה בפשיעת סייבר בקרב צעירים היא שהם חשים יותר כבוד מסביבתם בשל יכולותיהם. נהדר.

 

הנוער של היום הנוער של היום צילום: שאטרסטוק

 

3. אפל ידועה בכך שהיא יצרה את הגן הסגור: סביבת אקולוגיה סגורה הרמטית, שמאלצת את המשתמש להשתמש אך ורק במוצריה. מי שקונה אייפון או אייפד יכול להתקין רק את התוכנות שאפל אישרה לו להתקין. דוגמה בולטת שנרשמה לאחרונה היא הסירוב של סירי לענות על שאלות בנושא מוזיקה אם המשתמש התנתק משירות המוזיקה של אפל. בימים האחרונים ניסתה אפל לצאת מהקונכייה שלה ופתחה את הקוד של שפת התכנות שלה, Swift, לציבור. חיובי. אבל היא הלכה צעד אחד יותר מדי: החברה טענה שהיא חברת המחשבים החשובה הראשונה שהפכה פיתוח בקוד פתוח לחלק מהאסטרטגיה שלה. זה, כמובן שהגולשים לא עברו על זה בשקט ואפל נאלצה למשוך את ההצהרה.

 

4. המו"ל הגדול פינגווין הודיע כי הוא עומד לסגור מחסני ספרים בבריטניה, ועל כן הוא מפטר 225 עובדים. ההכרזה מגיעה ברגע מאד לא נוח מבחינת היח"צ של החברה, שכן עונת החגים כבר החלה ובשפה האנגלית יש כינויים מיוחדים לאנשים שמפטרים עובדים ערב חג המולד, רובם המכריע לא נעים. על כן, החברה תלתה את האחריות למהלך בהתקדמות הטכנולוגית: יותר ויותר אנשים קונים ספרים דיגיטליים, היא אומרת; אלה לא צריכים מחסן; אין לנו ברירה. הקריאה של ספרים דיגיטליים עלתה ב-11% בבריטניה בשנה שעברה, בעוד שמכירות הספרים המודפסים ירדו בחמישה אחוזים.

 

5. שוקלים לקנות מכונית חכמה? קחו בחשבון שהיא יכולה להפליל אתכם. אישה בפלורידה היתה מעורבת אקטיבית בתאונה שבה הרכב שלה התנגש במשאית, ומיד לאחר מכן נמלטה מהמקום. לרוע מזלה, הרכב החכם שלה עדכן מיד את המשטרה על התאונה ועל המיקום הנוכחי שלו ושל גבירתו. המשטרה הגיעה לחקור והיא הכחישה הכל מבלי לדעת שהרכב התככן כבר הסגיר אותה.

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x