שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
חדשות התקשורת

עוד מכה לפרטיות: הלמ"ס מוסרת מספרי ת"ז לחברות הסלולר

הזלזול של המדינה בפרטיות אזרחיה ניכר בהתנהלות הלמ"ס. אחרי ש"כלכליסט" חשף שהיא קונה מחברות הסלולר מספרי טלפון וכתובות, מתברר שכדי לקבלם היא מעבירה להן שמות ות"ז של אזרחים שאינם לקוחותיהן, בלי להגביל את השימוש במידע

עומר כביר 07:0223.11.15

חשיפת "כלכליסט" מאתמול, שלפיה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נוהגת לרכוש מחברות הסלולר והטלפוניה מספרי טלפון וכתובות של אזרחים, היא סימפטום לזלזול המתמשך של המדינה בפרטיות האזרחים, גם ברמות הקטנות ביותר.

 

ראינו שזה קורה לא פעם כשמדובר בסוגיות ביטחוניות, ואולי גם קיבלנו את זה בשם ההגנה על החיים עצמם. אנחנו רואים שזה קורה בכל מה שנוגע למאגר הביומטרי, אשר עצם הקמתו פוגעת בפרטיות האזרחים בשם הרצון למנוע פשעים פליליים. אבל מי דמיין שזה יקרה גם במשהו יומיומי כל כך כמו סקר ממשלתי, תחום שספק אם יש אזרחים רבים שיהיו מוכנים לוותר בשמו על פרטיותם.

 

בפרשה זו, הזלזול בפרטיות האזרחים כל כך אגבי ויומיומי, שנדמה כי מעט מאוד מחשבה, אם בכלל, הוקדשה לסוגיה זו בעת תכנון ההליך. אזרח שרוכש שירותי סלולר מחברה פרטית לא מצפה ליותר מדי. מחיר סביר, שירות תקין, גלישה מהירה, ושהפרטים שהעביר לחברה (מספר הטלפון, שמו והכתובת שלו) לא יימכרו לגורמים אחרים, פרטיים או ממשלתיים. העובדה שנקודה זו, ציפייתו של האזרח לפרטיות, לא מוזכרת בחוזה שנחתם בין הלמ"ס לרמי לוי תקשורת (וכנראה גם עם חברות אחרות שחתומות על חוזים דומים) רק מדגישה עד כמה פרטיות האזרחים לא תופסת מקום מרכזי דיו במערכת השיקולים של גורמי מדינה.

 

 

המהלך של הלמ"ס בעייתי, אבל לא עובר על החוק

 

הבעיה העיקרית במה שעושה המדינה אינה שאלה חוקית. אף שמומחי משפט פקפקו בתוקפו של הסעיף בפקודת הסטטיסטיקה, שעליו מסתמכת הלשכה בהקשר הזה, הניסוח המעורפל שלו גם משאיר מקום לפרשנות הפוכה.

הבעיה העיקרית אף אינה הסכומים שמשלמת הלמ"ס לחברות - בין 880 ל־3,000 שקל לקובץ מידע, כשמדי שנה היא מזמינה כשלושה קבצים מכל חברה. הסכומים אולי נראים גבוהים יחסית לעבודה שעיקרה הצלבת מספרי תעודת זהות מול מאגר מידע ושליחת ההתאמות בחזרה למבקש, אבל קשה לטעון שהם מעשירים משמעותית את השורה התחתונה של חברות הסלולר.

 

הסיפור כאן הוא סוגיה עקרונית ובסיסית הרבה יותר - התפיסה שלפיה פרטיות האזרחים, ברמה הבסיסית ביותר, היא הפקר, משנית לכל צורך אחר. תפיסה שבעטייה לא רק שחברות מסחריות מוכרות מידע אישי לגופי ממשלה, אלא שכדי לקבל אותו המדינה מוסרת להן שמות ומספרי זהות של אזרחים שאינם נמנים עם לקוחותיהן. זאת משום שהלמ"ס לא יודעת לאיזו חברה משויך כל אזרח, ולכן היא פשוט מעבירה את פרטי כל הנדגמים לכל החברות.

 

ואותן חברות, אם ירצו, יוכלו לעשות במידע האישי כל שירצו. למה? כי בחוזה בין הלמ"ס לחברת התקשורת (בידי "כלכליסט" רק החוזה עם רמי לוי, אבל ככל הנראה החוזים שנחתמו עם החברות האחרות דומים) אין שום איסור על החברה המסחרית לעשות שימוש במידע שהועבר לה.

 

וזה לא שהחוזה נכתב כלאחר יד. הוקדשה שם מחשבה רבה לסוגיות מהותיות, כמו שמירה על חוק עובדים זרים וחוק שכר מינימום (החברה מחויבת לספק תצהיר שלא הורשעה בעבירות לפי חוקים אלו), והקפדה על ניהול פנקסי חשבונות ורשומות כחוק. רק על השימוש האפשרי של חברת הסלולר במידע שמועבר לה מן הלמ"ס לא נכתבה מילה. לפחות הלמ"ס עצמה מתחייבת לשמור על סודיות המידע שתקבל.

 

בפעם הקודמת נפגעה הפרטיות בגלל מאגר כלבים

 

זו אינה הפעם הראשונה שבה ניכר הזלזול של המדינה בחשיבות השמירה על סודיות פרטים "איזוטריים" כמו מספרי זהות. לפני שנה התפוצצה פרשת "מאגר הכלבים", שבמסגרתה נתגלה כי אפליקציית מובייל של משרד החלקאות מאפשרת לכל דכפין לאתר פרטים אישיים של כל בעלי הכלבים בישראל, פשוט על ידי הקלדת שמם. ובכל זאת, רק בשבוע שעבר הודיע משרד החקלאות שיתקן את האפליקציה ויאפשר חיפוש רק לפי מספר השבב של הכלב.

 

גם כאן הכל מתבצע לפי חוק ובהתאם לכל דין. אבל חוקיות הדבר לא הופכת אותו לראוי. ובכל מה שנוגע לזכות לפרטיות, לא חסרים בישראל חוקים שמכרסמים בה שלא בצדק ושלא לצורך מהותי. הגיע הזמן שהמחוקקים והממשלה יתעוררו ויבינו שפרטיות היא זכות יסוד מהותית, כזו שבלי הגנה מהותית עליה לא ניתן לקיים מדינה דמוקרטית לאורך זמן, וכזו שזלזול בה פוגע משמעותית בחיי האזרחים.

 

אין זה משנה אם מדובר בהעברת מידע שלהם לידיים פרטיות, באפליקציה ממשלתית שחושפת את פרטיהם האישיים, או

במאגר שמכיל את הנתונים הביומטריים שלהם ופתוח לשימוש שהבקרה עליו בעייתית - ההתעלמות מחשיבותה של הפרטיות פוגעת באזרחי המדינה על בסיס יומיומי. אנחנו, בתור אזרחים, צריכים לדרוש מהמחוקקים להתייחס למידע שלנו באותה החשיבות שבה הם מתייחסים להעלאת שכרם או לתקצוב המטרות האהובות עליהם, ושיהפכו את הסוגיה לעקרון מרכזי בהליך החקיקה. רק כך ניתן יהיה למנוע מקרים שבהם רשות ממשלתית כלשהי מחליטה יום אחד לסחור בפרטי האזרחים בלי לגלות לאף אחד.

 

מהלמ"ס נמסר בתגובה: "הלשכה עושה שימוש במספרי הטלפון לצורכי פקידה וקבלת מידע המסייע להגעה לנדגמים. זאת בהסתמך על סעיף 15 בפקודת הסטטיסטיקה שמתיר ללמ"ס לאסוף מגורמים המחזיקים מידע על צדדי ג'. זאת ועוד, לפי סעיף 18(2)(ב) בחוק הגנת הפרטיות, למי שמוסר מידע בהתאם לדרישה חוקית יש הגנה בפני הפגיעה בפרטיות. אף לפי סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, קבלת מספרי הטלפון מעוגנים בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, מיועדת לתכלית ראויה ואינה עולה על נדרש לתכלית זו. לעניין התשלום, הלמ"ס נכונה לפצות גורם מסחרי בגין עלות הכנת המידע בלבד".

 

בנוגע להעברת השמות ומספרי הזהות לחברות הסלולר נמסר מהלמ"ס: "מבלי להתייחס לחוזה זו או אחר, לפי חוק הגנת הפרטיו, פגיעה בפרטיות נחשבת שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה. מכיוון שהמידע נמסר לקבלת מספר טלפון כל שימוש במידע זה הוא אסור על פי החוק".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x