דו"ח טכנולוגי
קחו לתלמיד את הספר, שימו לו קסדת VR על הראש
זה מה שמציע מנכ"ל אוקולוס - ושוכח שיכולות הקשב של התלמיד דועכות כשמחברים אליו מסך, הגדרת הרובוט משתנה בצורה מטרידה, גולשי טוויטר זועמים על ההנהלה שהחליפה להם את ה-Favorite ב-Like ואנונימוס נגד אנונימוס-המקורי-היזהרו מחיקויים
הילד שלכם לא נמצא מול מסך מספיק זמן
עדיפה על ספר? מה פתאום. קסדת אוקולוס
בני אדם? מי צריך אותם!
ג'ק דורסי, מנכ"ל טוויטר צילום: רויטרס
גאי פוקס היה מתבייש בכם צילום מסך: anonymous-os.tumblr.com
אפליקציית אובר צילום: Simon Dawson
פאלמר לאקי (נשבע שלא המצאתי את השם הזה) הוא המייסד של אוקולוס VR. זו החברה כזו שהבטיחה לגולשי קיקסטארטר קסדת מציאות מדומה ביתית, לקחה את הכסף ומכרה את עצמה לפייסבוק בעבור חופן דולרים (טוב, שני מיליארד מהם). מוצר, אגב, עדיין אין. עכשיו אוקולוס שוב בכותרות, לא כי היא הוציאה את המוצר המובטח שלה לשוק אלא כי לאקי חושב שהקסדות שלו צריכות להגיע לראשו של כל תלמיד בית ספר.
לאקי אמר לבאי כנס בנושא טכנולוגיה וחינוך בדאבלין ש"הכיתות שבורות" ושתלמידים לא לומדים טוב מספרים. לדעתו, צריך לזרוק לפח שיטת חינוך שעובדת באופן די סביר ב-2,000 השנה האחרונות ולשים על הראש של כל ילד קסדת מציאות וירטואלית. כי אין ספק שמה שחסר לילדים של היום זה עוד מסך מול הפרצוף.
עדיפה על ספר? מה פתאום. קסדת אוקולוס לבתי ספר יש שלוש פונקציות עיקריות. ראשית, הם מאפשרים להורים לצאת לעבודה בכך שהם משמשים כשמרטפים. שנית, הם מלמדים את הילדים את הכישורים שהם יזדקקו להם כדי לתפקד בעולם וכדי לתפקד כאזרחים. ושלישית, ללמד את הילדים כישורים חברתיים.
השיטה העתיקה של לימוד, שאותה הגדיר טרי פראצ'ט כסגירה של תלמידים בחדר אחד עם ספרים בתקווה שמשהו מזה יימרח עליהם, היא לא אידיאלית. אין שיטה אידיאלית למערכת חינוך שצריכה בו זמנית לספק את הצרכים של כל התלמידים ולאפשר להם לפתח את הכישורים האישיים שלהם. השיטה לא טובה עבור כל תלמיד, אבל היא עובדת עבור רובם.
לספרים יש יתרון בולט למדי על סרטים: הם מאלצים את הדמיון והמוח לעבוד. מילה היא בסופו של דבר סימן. הקורא צריך להבין איך היא משתלבת עם סימנים אחרים ומה היא אומרת ומתי היא משנה משמעות (נסו, למשל, לחשוב על המשמעויות השונות של "חינוך" ו"הוא לא מחונך"). כן, יש סימנים מובהקים לכך שטווח הקשב של תלמידים יורד. זו כנראה תוצאה של חשיפה ממושכת למסכים וגירוי מהיר ושטחי של המוח. אז מר אוקולוס מנסה למכור לכם את הרעיון שהפיתרון הוא חשיפה לעוד מסכים עם גירוי מהיר.
כל זה, מבלי לעסוק בשאלה האם כאשר אנחנו שמים על הראש של התלמידים קסדה, אנחנו לא יוצרים בעצם אטומיזציה של הכיתה. כל ילד יושב עם הקסדה שלו. אולי הוא רואה את אותו השיעור, אולי הוא רואה תוכן מותאם אישית. בכל מקרה הוא לא רואה את התלמידים האחרים, את המורה ואת האינטראקציה החברתית. בואו נגיד שאנחנו צריכים עוד איזה 30 שנה של מחקר על ההשפעות של התנהלות כזו לפני שנבצע את הניסוי בנסיינים חיים.
האח, אין צורך בבני אדם!
התרבות הדיגיטלית דוחפת אותנו במהירות למצב שבו המגע שלנו עם בני אדם אחרים יורד. יש שורה של חברות שמנסות לשכנע אותך שאתה בעצם לא צריך לצאת מהבית. אוכל? בחר ממגוון גדול. כביסה? אנחנו נבוא לאסוף. ניקוי הבית? עובד הקבלן שלנו יהיה אצלך בשעה שתקבע לו. כל המשרתים הללו מונחים שלא להפריע לך ולצמצם את המגע איתך למינימום. למי זה טוב? למעסיק שלך, כמובן. אם אתה עובד מהבית ולא צריך לקום מהכסא יותר מדי, אתה תשקיע יותר בעבודה והוא יוציא עליך פחות (וממך יותר).
בני אדם? מי צריך אותם! חברת רובוטים חדשה מנסה לשווק את הרובוטים שלה בדיוק מהכיוון הזה: אנדרה קי, המנהלת של Silicon Valley Robotics, אמרה בכנס בדאבלין (אותו כנס שבו דיבר לאקי) שהסיבה שאנשים אוהבים לעבוד עם רובוטים היא שהרובוט חוסך להם מגע עם בני אדם אחרים. לדבריה, יותר משהם אוהבים את המגע עם הרובוט, הם אוהבים את העובדה שהוא חוסך להם את הצורך המצער במגע עם אחרים.
היו לה דברים מעניינים אחרים לומר: אנחנו כבר חיים במציאות רבודת רובוטים. הרבה כלים שאנחנו לא חושבים עליהם ככאלה - כי אנחנו רגילים לחשוב על רובוטים כעל דמויי-אדם - הם בעצם רובוטים, ויש הרבה יותר מהם ממה שאנחנו חושבים. רובם לא מגיעים עם עיניים בוהקות ורצון להשמיד את המין האנושי, אבל סביר להניח שתוך כמה זמן יצרן כלשהו יציע את זה כפיצ'ר.
הביאו לי את ראשו של ג'ק דורסי
מי שפתח את פיד הטוויטר שלו אתמול אחה"צ הבחין בשני דברים: קודם כל, כמות יוצאת דופן של צווחות ויללות מחאה וכאב, ואחר כך - שהכוכב של הפיברוט התחלף ללב. מיד לאחר מכן כנראה שהצטרף גם הוא למקהלת היללות. מבחר מהמחאות אפשר לראות כאן.
ג'ק דורסי, מנכ"ל טוויטר צילום: רויטרס נראה שרוב המשתמשים ממש לא אהבו את השינוי. אם הם היו צריכים להסביר למה, הם כנראה היו אומרים שזו עוד הוכחה לכך שבאיטיות, טוויטר הופכת לפייסבוק. ומבחינת חסידי טוויטר וציוציה עדן, פייסבוק היא הגיהנום אשר שם החושך הנצחי.
כוכב אומר "מה שכתבת ראוי לציון"; לב אומר "אני אוהב את מה שכתבת". אבל אני לא, ואני בהחלט לא רוצה שישתמע מכך שאני אוהב אותך. תן לי כוכב קר וצונן, שמור את הלב הסכריני לפייסבוק. אז למה טוויטר עשתה את זה? כי היא צריכה נואשות משתמשים חדשים, אלה מכירים את פייסבוק, והיא מהמרת על כך שהמשתמשים הישנים לא יעזבו כל כך מהר. מה שאולי נכון, אבל בינתיים, נישאות יללותיהם אל על.
אנונימוס נגד אנונימוס
האם זוכרים אתם את תנועת אנונימוס? אותה תנועה חברתית אנרכיסטית שהחלה כאוסף מיזמים חיובי לשיפור החברה והפכה ברבות הימים לגוף שעוסק בעיקר בטרור מקוון, האקינג והפצת שנאה. אי אפשר להתייחס אל אנונימוס כאל "ארגון", משום שמדובר באוסף קבוצות שמפעם לפעם משתפות פעולה במסגרת פעולה נקודתית. לפיכך, לא פעם קשה לדעת איזו קבוצה הניעה איזו פעולה ומי בכלל לקח בה חלק.
גאי פוקס היה מתבייש בכם צילום מסך: anonymous-os.tumblr.com בסוף השבוע, הודיעה תנועת אנונימוס שבקרוב תחשוף את רשימת החברים של ארגון הימין הקיצוני הידוע, הקו קלוקס קלאן. ביום ראשון ושני, פרסמו אנשים שאמרו שהם מדברים בשם אנונימוס רשימה של חברים בקו קלוקס קלאן, כשבמקום בולט נמצאים כמה סנאטורים אמריקאים. זמן קצר לאחר מכן התברר שלפרסום הזה אין שחר.
עכשיו טוענים באנונימוס שהפרסום של אנונימוס ביום ראשון ושני לא היה הפרסום האמיתי והרשמי ושכולם מתבקשים להמתין לפרסום של אנונימוס האוריגינל-היזהרו-מחיקויים, שצפוי להגיע מחר. למה דווקא מחר? משום שזה החמישי בנובמבר, יום שאימצה התנועה האנרכיסטית כסמל - משום שבו ניסה לפני 500 שנה ריאקציונר קתולי לפוצץ את הפרלמנט, כדי להשליט את האפיפיור באנגליה (בניגוד לדעת הרוב). יש לכם את זה ביותר פרודיה עצמית?
קצרצרים
1. שיב קומאר ידב, עובד של אובר, נידון בהודו למאסר עולם. הנ"ל נהג במונית אובר ואסף נערה לפני כשנה וחצי - ואז אנס אותה. השערוריה אילצה את אובר להפסיק את פעולתה הרגילה בהודו ולהירשם שם מחדש כחברת מוניות, שכפופה לחוק. האירוע הזה, שהוביל למתן תשומת לב לאירועים נוספים, הביא לכך שתובעים בארה"ב הכריזו שהם גילו לתדהמתם שאובר מעסיקה אנסים ורוצחים. אובר - שלאורך כל הדרך טענה שאין שום קשר בינה ובין האיש שנרשם לשירות שלה, השתמש בתוכנה שלה כדי למצוא את הקורבן ושמההכנסות שלו היא גבתה אחוזים - לא הגיבה על הידיעה.
אפליקציית אובר צילום: Simon Dawson
2. קיקסטארטר הפכה את עצמה לאחרונה מחברה רגילה לחברה לתועלת הציבור, והמנכ"ל שלה יאנסי סטריקלר הסביר לאחרונה את חשיבות המהלך. חברה לתועלת הציבור, הוא אמר, מחויבת לא רק לבעלי המניות שלה אלא לחברה כולה. הוא קרא לסטארט-אפים אחרים ללכת בעקבותיו ולסייע לבניית חברה טובה יותר. הוא אמר שהאתוס של החברה הוא שמירה על ערכים, לא מכירה שלהם - ושיש דברים חשובים יותר בעולם מאשר יצירת עושר והיוון.
3. חושבים שהמייל עומד למות? אם היה לעבדכם הנאמן שקל על כל פעם ששמע בשבע השנים האחרונות את הטענה שאוטוטו המייל מת, הוא היה יכול להרשות לעצמו עגבניות. סטיוארט באטרפילד, אחד המייסדים של הסטארט-אפ הלוהט סלאק, בטוח שהמייל לא הולך לשום מקום. המייל, הוא אומר, הוא המקק של הרשת: הוא שורד הכל. לא מי יודע מה מחמיא, אבל כנראה מדויק.
4. חוקרים שכנראה היה להם יותר מדי זמן פנוי וכסף לשפוך ערכו מחקר כדי לבדוק האם מהנדסי תוכנה הם אכן שונאי אדם בלתי חברותיים. התשובה, בניגוד לסטריאוטיפ המקובל, שלילית. מהנדסים נתפסים כמופנמים יותר ביחס לציבור הכללי, וגם יצירתיים יותר, אבל לחלוטין אינם טיפוסים שליליים בשום צורה.
