$
הייטק והון סיכון

דו"ח טכנולוגי

כך מעלימים תיקים על אלימות נגד נשים בעמק הסיליקון

כיצד נפטרים ענקי הייטק מחקירות מעצבנות ועד כמה מרוסק הוא המוסר בתחום, רוב הערכים באנציקלופדיה השיתופית נשלטים בידי גולשים מחמש מדינות מערביות עשירות ואיך תשפיע ההמצאה החדשה של פייסבוק על מערכות היחסים שלכם

יוסי גורביץ 14:4116.09.15

אז מה אם הוא הרביץ לה? חשוב על הכסף

 

באפריל 2014 פיטרה חברת RadiumOne את המנכ"ל שלה, גורבקש צ'האל, לאחר שהיה קרוב מאוד להעמדה לדין בגין תקיפת בת זוגו. צילומי וידאו העידו על כך שצ'האל הרביץ לה כ-100 פעמים. עוד קודם לפיטוריו החלו גבירי עמק הסיליקון לצופף שורות סביב צ'האל. המטרה: להגן על ההנפקה המתקרבת של ראדיום וואן.

 

הנפקה של חברה שהמנכ"ל שלה הוא חלאן חריג אפילו במושגי עמק הסיליקון (המקום שהביא לכם את סטיב ג'ובס שהריץ קנוניה נגד העובדים שלו) היתה צפויה להיות בעייתית. בדצמבר 2013, כשהוגש כתב האישום בן 45 הסעיפים כנגד צ'האל, פנה אליו סטיב ווסטלי, אחד מחברי חבר המנהלים, והציע לו לדבר עם מאכער בשם ווילי בראון, ראש עיריית סן פרנסיסקו בעבר.

 

בעלי המניות אינם מוטרדים מסבל אנושי בעלי המניות אינם מוטרדים מסבל אנושי צילום: shutterstock

 

בראון אמר שכן, אפשר לעזור, אבל זה יעלה מיליון דולר. צ'האל נתן לו מקדמה של רבע מליון, ומיד לאחר מכן החלו חברי חבר המנהלים של ראדיום לפנות לבראון בבקשות חוזרות ונשנות שיעשה משהו. במייל שנלשח לבראון, הם אמרו בין השאר שהם לא יכולים להתקדם עם ההנפקה הראשונית עד שהתיק של צ'האל "ייעלם" וביקשו ממנו לעשות "מה שצריך".

 

התובע המחוזי מכחיש בתוקף שהמשרד שלו למכירה, לא ברור אם בראון הצליח להפגש איתו (הוא לא הגיב) אבל זמן קצר לאחר מכן, הסרטון שבו נראה צ'האל מתעלל בבת זוגו וגורר אותה בשערותיה הוכרז כלא קביל. 45 סעיפי אישום פליליים הומרו לעבירות קלות, צ'האל נידון לעונש על תנאי ועבודות שירות, ועשרה ימים לאחר מכן חבר המנהלים בעט אותו לאלף עזאזל, כי מי צריך אותו יותר.

 

אבל לפעמים דברים משתבשים. ההנפקה של ראדיום התרסקה, ובימים אלה צ'אהל שוב בבית המשפט - שוב על תקיפה של בת זוג, אשה אחרת. והשופט שוקל להפעיל את עונש התנאי שלו. ובינתיים, אנחנו קיבלנו תמונה של איך נראים אחורי הקלעים של החברות שמתיימרות לשבש את החיים שלנו כדי להפוך אותם לטובים יותר. 

 

קולוניאליזם תרבותי

 

ויקיפדיה נמצאת ייחודי בהיסטוריה של הידע האנושי: היא מקור המידע הראשוני הזמין תמיד של מיליוני בני אדם. ועכשיו אומרים חוקרים שהיא סובלת מהטיה מובנית מדאיגה.

 

עיקר העריכות בוויקיפדיה, מצאו חוקרים מאוקספורד, מגיעות מגולשים במדינות המערב. 45% מהעריכות בוויקיפדיה מגיעות מחמש מדינות בלבד: בריטניה, ארה"ב, צרפת, גרמניה ואיטליה. מספר העריכות שמגיעות מהולנד לבדה (והיא לא מהמדינות הגדולות במערב) גדול יותר ממספר העריכות שמתבצע בכל מדינות אפריקה גם יחד.

 

"איזה קטע, כתוב פה שאנחנו דמוקרטיה" "איזה קטע, כתוב פה שאנחנו דמוקרטיה"

 

המשמעות, אומרים החוקרים, היא שהתושבים המקומיים כמעט ולא מקבלים יכולת לדבר על ארצם בקולם-שלהם: זרים, בדרך כלל צאצאים למעצמות קולוניאליסטיות (שאגב, הן האשמות במצבה הכלכלי והחברתי של אפריקה), הם אלה שקובעים איך ייראה המבט הראשון שלנו על, למשל, בוטסוואנה. אין כנראה יותר מדי חשיבות לשאלה איפה יושב האדם שכותב את הערך על קווארקים - אבל איך לעזאזל קרה שניירובי מתוארת על ידי יושבי צפון אירופה?

 

במבט ראשון, הסיבה לכך היא אוריינות טכנולוגית וזמינות המכשירים המקוונים; לעולם הראשון יש יותר גישה לאינטרנט וחשוב מכך - את הפנאי לשבת ולשכתב ערכים בוויקיפדיה. ואולם, לא מן הנמנע שיש גם גורמים שמרוויחים מן העניין ומעדיפים שערכים באפריקנס יפרגנו למותג זה או אחר, במיוחד אם אלו חברות שרוצות להיכנס לשווקים באפריקה. הידיעה הזו מגיעה כאשר ויקיפדיה כבר סובלת מתדמית בעייתית בתחום הגיוון: אף שמספר הקוראים שלה נחלק שווה בשווה על פי קווים מגדריים, יש רק עורכת אחת מול כל עשרה עורכים.

 

צוקרברג מחסל את התירוצים שלכם

 

בהתחלה היה הסימון שההודעה שלך נקראה. שלחת הודעה למישהו ואם הוא ראה אותה, אתה קיבלת על כך הודעה. היכולת שלו להמשיך ולהתעלם ממך נפגעה קשות, ובכך נפגע קשות גם חלק מהנימוס האנושי. אין מה לעשות, מארק צוקרברג אוהב כסף, וכדי לקבל את הכסף הוא צריך שהמשתמשים שלו יהיו במגע בלתי פוסק. משתמשים שמעדיפים להתעלם ממשתמשים אחרים דופקים את מכונת הכסף שלו, אז נהיה קשה יותר להתעלם. עכשיו להתעלמות יש מחיר חברתי: אני יודע שראית את ההודעה ששלחת לי. אני יודע שאתה בוחר להתעלם ממני. מכאן פתוחה הדלת להסלמה או לסצנות פולניות.

 

מסכסך ואינו מוטרד מכך. צוקרברג מסכסך ואינו מוטרד מכך. צוקרברג צילום: רויטרס

 

עכשיו המגפה הזו מגיעה גם לאירועים, אולי הפיצ'ר המעיק ביותר של פייסבוק. מישהו עורך מסיבת ניכוש יבלית בגינה שלו והוא רוצה שתגיע. אתה, מצידך, מאחל לו ולגינה שלו ביקור של מפציצים חמושים בנפאלם. הברנש יצר אירוע והזמין אותך. פייסבוק לא מאפשרת לך opt-out מאירועים: אתה חייב לקבל הזמנות. אתה לא חייב לאשר הגעה, אבל היא תדחוף לך את האירוע לפיד בכל מקרה.

 

הח"מ יצר לעצמו מדיניות קבועה של סירוב מיידי לכל איוונט. לא רוצה לדעת עליהם, לא רוצה לראות אותם בלוח השנה שלי. אם זה חשוב, זה לא יגיע דרך פייסבוק. אם זה מגיע דרך פייסבוק, זה לא חשוב. עכשיו מגבירה פייסבוק את הלחץ על המשתמש גם בחזית הזו: אם ראית הזמנה לאיוונט, ולא הגבת כי לא רצית לסרב ולהתחיל קטטה פולנית, המשתמש שיצר את האירוע יודע שראית והתעלמת. עכשיו יש לו סיבה להפגע. נהדר. כמובן שלפייסבוק לא אכפת: כל עוד יש אנשים שמדברים עם אנשים דרכה, היא יכולה למקד חבילות פרסום ולייקר אותן.

 

קצרצרים

 

1. יש יתרון אחד לצילום בפילם על פני צילום דיגיטלי: הוא מאלץ אותך לחשוב. העובדה שפילם איננו חיישן, כלומר שיש כמות מוגבלת שלו ושכל פיתוח יעלה לך כסף, מאלץ אותך להתמקד, להתחדד, להחליט האם באמת התמונה שאתה שוקל ראויה. מצלמה דיגיטלית? צלם, צלם. תוכל לזרוק אחר כך. יש לכך שימושים חיוביים, למשל בצילומי עיתונות שבהם כל פריים הוא קריטי. בצילומים אמנותיים יותר, יש בעיה. הצלם הגרמני פיליפ שמידט עלה על רעיון (שעדיין נמצא בשלבי פיתוח): הוא קורא לו הקאמרה רסטריקטה. המצלמה בוחנת את מה שאתה רוצה לצלם, בודקת את הנ.צ. של ה-GPS, ומשווה את מספר התמונות שקיימות ברשת של המיקום היחודי הזה. אם יש יותר מדי תמונות, אם המקום מועד לספק תמונות שמאלציות, המצלמה מודיעה לך בצער רב וביגון קודר שתצטרך להיות יצירתי יותר ושהיא לא מכניסה את הזבל הזה לחיישן שלה. נראה מעניין, אבל נחכה למוצר המוגמר.

 

סלפי מול מגדל אייפל? יה, את כל כך יצירתית סלפי מול מגדל אייפל? יה, את כל כך יצירתית צילום: Instagram

 

2. ספריה עירונית בארה"ב החליטה לעשות את המעשה המתבקש ולאפשר למשתמשים שלה לגלוש בפרטיות. ספריות בארה"ב נוהגות לשים שלטים נוסח "ה-FBI עוד לא הגיע לכאן לבקש מידע על המשתמשים. שים לב אם השלט נעלם" - אז הספריה בלבנון, ניו המפשייר החליטה להפוך את הגלישה במחשבים שלה לאנונימית כברירת מחדל והשתמשה בתוכנת TOR. תוך זמן קצר הגיע פנתה המחלקה להגנת המולדת בהיסטריה למשטרה המקומית, וזו שוחחה עם הספרנים. החשש של הממשלה הוא שמישהו עשוי להשתמש בהצפנה לביצוע פשע כלשהו. אין להם מידע על פשע שבוצע, אין להם מידע על תכנון לביצוע פשע - הם חוששים שמישהו יבצע פשע, אולי. כלומר, הם מניחים שכל המשתמשים בספריה הם פושעים עד שיוכח אחרת. בעקבות פניית המשטרה הקפיאה הספריה את השימוש בהצפנה; הנושא צפוי לעלות להצבעה בעיר בהמשך היום.

  

3. ניצחון חשוב לאדם הקטן מול תאגידי התוכן: בשנת 2007, הרגישו ביוניברסל מיוזיק גרופ שהרווחים שלהם נפגעו אנושות עקב סרטון של תינוק רוקד לצלילי שיר כלשהו של פרינס והובילו להורדת הסרטון. אמו של התינוק, סטפני לנז, לא נכנעה, קיבלה ייעוץ משפטי פרו בונו מה-EFF ויצאה לקרב משפטי שנמשך שמונה שנים. בסיומו, בשבוע שעבר, קבע בית המשפט שהפעולה של תאגיד התוכן לא היתה תקינה. הוא מצא שהתאגיד לא נתן את המשקל הראוי לתפיסה של שימוש הוגן, כלומר שאדם יכול לעשות שימוש ביצירה מוגנת כל זמן שהשימוש הזה ראוי ולא פוגע, ופסק שמעתה לפני שתאגיד יוכל לתבוע אדם על הפרת זכויות יוצרים, חובה עליו לערוך בירור משפטי ראוי בשאלה האם היה כאן שימוש הוגן.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x