שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

אמזון: אנחנו חברה נחמדה, לא כת הייטק אוכלת אדם!

האם אמזון היא אימפריה מרושעת בעלת עובדים שמכורים לעבודתם בצורה לא בריאה, מדוע מיזם הבלוגים של פייסבוק הוא ההיפך הגמור ממה שצריך בלוגר ממוצע וחוקרים מתווכחים ביניהם על הקשר שבין משחקי מחשב ואלימות

יוסי גורביץ 13:5218.08.15
אנחנו בכלל לא כאלה

 

בתחילת השבוע פרסם הניו יורק טיימס תחקיר עומק על התרבות התאגידית של אמזון - ותיאר אותה כתרבות שאוכלת את העובדים ומכרסמת את נשמתם. הפרסום גרם זעזוע עמוק לאמזון - כל כך עמוק, שנראה שיש מקום להתחיל לתהות האם יש שם סממנים של כת. 

 

שורה של עובדי אמזון פרסמו סטטוסים זועמים והתראיינו בכלי התקשורת ואמרו שזו בכלל לא החברה שהם מכירים. מאחורי הזעם, אפשר היה לראות גם סימנים של פגיעה ועלבון אמיתיים. האנשים האלה ממש מושקעים רגשית במקום העבודה שלהם.

 

אם זה נכון, התפטרו! בזוס אם זה נכון, התפטרו! בזוס צילום: אי פי איי

 

הטענה המרכזית של הטיימס היתה כנגד מדיניות פיטורי האנשים שקיבלו את הדירוג הנמוך ביותר בחברה על בסיס שנתי, מדיניות שהופכת להרבה יותר ברוטלית באמזון משום ששם כל עובד יכול להלשין אנונימית על עובדים אחרים ולפגוע בדירוג שלהם.

 

ג'ף בזוס, המנכ"ל, שלח מייל תקיף לכל העובדים, שבו כתב "זו איננה האמזון שאני מכיר" ושאם החברה אכן היתה מתנהלת כך, הוא היה ממליץ לכל העובדים להתפטר; הוא ודאי לא היה נשאר בה. הוא קרא לעובדים לדווח למחלקת כוח אדם על כל מה שנראה כמו התעמרות ובמידת הצורך לדווח גם לו.  

 

שזה, כמובן, צעד היח"צ המתבקש במצבים כאלה: הכחשה טוטאלית ואמירה שאתה מזועזע, מזועזע. הבעיה היא שלאמזון יש היסטוריה מתועדת למדי של התעמרות בעובדים שלה. בדרך כלל לא בעובדי הצווארון הלבן, אבל גם כלפיהם אמזון נחשבת לחברה תובענית מאוד. יש כאן סוג של סינדרום שטוקהולם: מי שמשקיע את כל החיים שלו בעבודה עבור חברה ושורף לשם כך את החיים האישיים, או שהוא מתפכח בשלב מסוים - או הוא מפתח מנגנון של הזדהות עם מי שמשלם לו את המשכורת. במצב הזה, העובד משכנע את עצמו שהבוסים צודקים. אחרת הוא לא יכול לשרוד.

 

במקביל, כבר יש קריאות לחרם על אמזון. שהדי במרומים שאני לא מבין למה הקריאות האלה מגיעות כאשר הדיווח הוא על פגיעה בעובדי הצווארון הלבן ולא במסכנים שאשכרה צריכים לעבוד בסחיבת ארגזים במטבחי השטן של אמזון. כך או כך, זו הפעם השניה בשנה וחצי שעולות מסביב לעולם קריאות להחרים את החברה; בפעם שעברה, זה היה סביב החרם שהטילה אמזון על מוצרי המו"ל האצ'ט.  

 

 

אחד הנכסים הגדולים של אמזון הוא היחס שלה ללקוחות. לא נתקלתי בחברה עם יחסים טובים יותר. היא מנסה לשכנע אותך שזה נכון שהיא תאגיד גדול, אבל בסופו של דבר היא ידיד שלך. ובכן, אין תאגידים שהם ידידים שלכם ואין תאגידים שלא מנצלים את העובדים שלהם. אמזון נמצאת במצוקת יח"צ רצינית, וכנראה שהגיע הזמן.

 

הקולות הצפים יכריעו

 

מה עדיף לכם, טלפון של סמסונג או טלפון של אפל? בצד אחד, נמצאים האנשים עם יותר מדי כסף, שמעריכים עיצוב של מישהו אחר על פני פונקציונליות. הם רוצים סמל סטטוס והם מוכנים לשלם עבורו. בצד השני, יש את האנשים שמעדיפים מכשיר מתפקד עם סוללה בעלת אורח חיים סביר על פני מלבן עם פינות מעוגלות. ובאמצע? באמצע כבר לא נשארו הרבה אנשים.

 

מכשירי סמסונג ואפל מכשירי סמסונג ואפל

 

אפל וסמסונג השתלטו ביניהן על רוב שוק הסמארטפונים. וברגע שבחרת צד, כמעט אי אפשר לעזוב. זו כמעט חתונה קתולית. רוב האנשים לא עוברים לצד השני: אנדרואיד או iOS. בסקר שנערך לאחרונה בבריטניה, התגלה שרק 20% מהלקוחות שוקלים ברצינות לעבור מצד לצד. אלה הקולות הצפים שעליהם נאבקים סמסונג ואפל.

 

ועליהם הם יצטרכו להוציא הרבה מאוד כסף ולהחריף את המסרים שלהם, בדיוק ברגע שבו אפל סיימה לחקות את החידושים של סמסונג, סמסונג סיימה לחקות את החיקויים של אפל ולשני הצדדים אין באמת משהו חדש להציע.  

 

טאמבלר ומדיום, מאחוריכן

 

בשנים האחרונות, פייסבוק התמקדה בתוכן בידורי גרידא: תמונות, ובשנה האחרונה במיוחד וידאו, כשהיא מעלימה בעליצות עין מכך שמשתמשים גונבים תוכן מיוטיוב ומעלים אותו אליה. אבל בימים האחרונים נראה שפייסבוק החליטה שהיא חייבת לתקוע דגל גם על פסגת הר הבלוגינג.

 

תכונת Notes היתה הילד החורג והמוזנח של פייסבוק מזה שנים. זה לא פיצ'ר בולט והחברה לא הדגישה אותו. פעם הוא היה חשוב: עד 2011, היתה הגבלת תווים בפוסטים בפייסבוק. מי שרצה יותר מהכמות המוגבלת, היה צריך לכתוב Note. ב-2011 בוטלה ההגבלה והחשיבות של הרשימות, גם כך לא גבוהה, צללה.

 

תצורת Notes החדשה תצורת Notes החדשה צילום: פייסבוק

 

אבל כעת מסתבר שפייסבוק עושה לרשימות מתיחת פנים. כפי שהיא העתיקה בשעתו את פיצ'ר התמונות של גוגל+, כך היא מעתיקה כעת את הפורמט של מדיום. בינתיים מדובר בניסוי מוגבל שרק מיעוט מהמשתמשים חשוף אליו, אבל שכן יכולים כעת לכתוב בלוג כמו שצריך: להוסיף קישורים ותגיות, להכניס תמונות ולשלוט בגודל שלהן. כלומר, כל מה שוורדפרס ידעה לעשות ב-2008.

 

יש כמה סיבות לומר לפייסבוק ללכת לחפש את החברים שלה. קודם כל, יש שלל של פלטפורמות בלוגים שיתנו לכם לכתוב מה שאתם רוצים. הצנזורה של פייסבוק - במיוחד הצנזורה של אספסוף זועם, שיכול לשלוח תלונות על התוכן שלכם ולחסל אותו - נשארת בעינה גם כאשר היא מעתיקה את הפיצ'רים של מדיום. זו הסיבה העיקרית לא לכתוב משהו מושקע בפייסבוק: אם מה שאתם כותבים שנוי במחלוקת, בכלל לא בטוח שפייסבוק תשאיר אותו שם.

 

ואם אתם כותבים רציניים, אנשים ירצו לחפש דברים אחרים שחיפשתם. לעזאזל, סביר להניח שגם אתם תרצו לחפש - אין כמו התענוג של "אמרתי לכם כבר ב-22 לפנה"ס", מלווה בקישור. בהצלחה עם זה בפייסבוק.

 

האם יש קשר?

 

הקהילה המדעית כמרקחה סביב מחקר שיצא לאחרונה מטעם האגודה הפסיכולוגית האמריקאית: הוא שיקלל מאות מחקרים ומאמרים שפורסמו בין 2005 ו-2013 בניסיון לברר האם יש קשר בין אלימות ובין משחקי מחשב - והגיע למסקנה שיש.

 

לטענת האגודה, המחקר מראה קשר עקבי בין משחקי מחשב ובין עליה באגרסיביות, כמו גם ירידה בהתנהגות פרו-חברתית, אמפתיה ורגישות לאלימות. המחקר מדגיש שהקשר הוא לא ישיר: אדם לא הופך לאלים רק כי רצח עכשיו 200 זומבים. אבל, הם טוענים, יש שורה של גורמי סיכון לעליה בהתנהגות אלימה ומשחקי מחשב הם אחד הגורמים הללו.

 

אז מה, בא לכם להרוג חזיר עכשיו? אז מה, בא לכם להרוג חזיר עכשיו?

 

מאות חוקרים אחרים חתמו על עצומת מחאה. לטענתם, המחקר פגום ונערך בכלים מתודולוגיים שגויים. המתנגדים אומרים שוודאי שאם מישהו ישחק משחקי מחשב אלימים, הוא יחוש עליה באגרסיביות, אבל בין זה ובין אלימות ממשית יש פער ניכר.  

 

הנושא כל כך רגיש בעיקר בגלל היסטריה תקשורתית, שבמשך שני עשורים (מאז טבח קולומביין ועוד לפניו) מקשרת בין משחקי מחשב ובין אלימות. אבל רוב האנשים היום הם גיימרים, רוב מוחלט של האנשים שמשחקים במשחקים כמו Call of Duty אינם אלימים - וגם רוב משחקי המחשב אינם אלימים (קרה לכם ששיחקתם באנגרי בירדס ואז התחשק לכם לרצוח חזיר עם ציפור?).

 

אם משחקי המחשב היו אכן גורם מדרבן לאלימות, אז לאור העובדה שאנחנו נמצאים בשיא של כל הזמנים בחשיפת הציבור למשחקי מחשב, היינו צריכים להיות גם בלב גל אלימות נוער חסר תקדים. אבל, אומרים מתנגדי המחקר, אלימות הנוער נמצאת בשפל של 40 שנים. למעשה, מחקר שנערך בשנה שעברה מצא שהתסכול מחוסר היכולת לשחק במשחק כנראה יוביל ליותר אלימות מאשר המשחק עצמו.

  

קצרצרים

 

1. במאי האחרון דיווחנו על מאבקה של לודמילה סאבצ'וק, שמצאה את עצמה עובדת במפעל הטרולים של פוטין, הנסיון הרוסי המאורגן להטביע את המידע שזורם במערב בתעמולה פוטיניסטית. סאבצ'וק תיארה את החיים במפעל הטוקבקים ותבעה את החברה על כך שלא קיבלה שכר ראוי או את התנאים שמגיעים לה. החדשות הטובות הן שסאבצ'וק עדיין בחיים ושהיא לא באיזה מרתף בסיביר. החדשות הרעות הן שאף שבית המשפט קיבל את התביעה שלה, הוא פסק לה פיצויים של רובל אחד. החברה גם הסכימה לשלם לה משכורת של חודש אחד. משטר פוטין טוען שאין לו שום קשר למפעל הטוקבקים הזה ושלא הוא שם ראש של סוס במיטה של סאבצ'וק. סתם, סתם. ברוסיה הפוטיניסטית, הסוס שם את הראש שלך במיטה שלו.

 

2. טרול פטנטים הוא בהגדרה גוף שמחזיק בפטנט מסוים, אבל לא מייצר שום דבר שנשען עליו, אלא רק משתמש בפטנט לצרכי ניגוח משפטי וסחיטה. אחד הטרולים המובילים בתחום, חברת ראמבוס, הודיע על שינוי: לראשונה בהיסטוריה בת 25 השנים של החברה היא מתכוונת להתחיל לייצר שבבים לשרתים בעצמה. זו תהיה נטישה של התחום העסקי היחיד שלה עד כה, תביעות פטנטים. מנכ"ל החברה אמר שהיא "צריכה לגלות גמישות" ולהתפתח לתחומים חדשים. ההחלטה כנראה לא היה מתקבלת אלמלא פסיקה של העליון האמריקאי אשתקד, שצמצמה קשות את היכולת לזכות במשפטי פטנטים. המטרה של טרול פטנטים, כמובן, היא לא להגיע לבית המשפט: ברוב המקרים, אם קורבן הסחיטה עומד על שלו, הטרול נסוג. אבל אחרי הפסיקה הזו, יותר מדי קורבנות הבינו שהאיום שמוצב מולם הוא איום סרק.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x