דו"ח טכנולוגי
ושוב: מודעות מקוונות לא עובדות
מחקר מגלה שמודעות חיפוש לא משפיעות על מותגים גדולים, סאן פרנסיסקו נגד אפליקציות חניה נכלוליות, מה הבעיה עם האמזון פון וגוגל ממשיכה לעזור לנשים להכנס לתחום התכנות
הפתעה! המודעה שלך לא עובדת
האגדה אומרת שכאשר אחד מבכירי עולם הפרסום נתקל לראשונה בהסברים של לארי פייג' וסרגיי ברין הצעירים, שהסבירו לו איך אפשר לעקוב אחרי הפרסומות שלהם ומי צופה בהן, הוא הגיב בזעם: "אתם הורגים את הקסם." ה"קסם" היה היכולת של מפרסמים למכור בולשיט ללקוחות שלהם בלי שמישהו ידע אי פעם אם הפרסומות אכן שוות משהו. האם הלקוח קנה משהו בגלל הפרסומת, או בגלל שהתכוון לקנות אותו מלכתחילה? האם הפרסומת שינתה את דעתו, או מיקום המוצר בחנות? תעשיית הפרסום היא תעשיה של הונאה כפולה: קודם כל עובדים על יצרן המוצר, אחר כך על הלקוחות שלו. במיוחד כאלה שעוד לא ידעו שהם צריכים להיות לקוחות שלו.
סרגיי ברין ולארי פייג'. הרסו את הקסם צילום: צביקה טישלר גוגל הפכה את הפרסומות למשהו מדיד. ועכשיו ניסויים חדשים מחזקים את מה שרבים מאיתנו חשדו בו. הניסוי הראשון ביקש מאיביי להפסיק לפרסם מודעות בתוצאות חיפוש ביאהו ומיקרוסופט, אבל להשאיר את תוצאות החיפוש הוארגניות של גוגל. התוצאה היתה ברורה: ביטול המודעות לא שינה כלום במכירות של איביי.
זה היה גם יחסית מובן מאליו. אחר כך בא הניסוי השני, המורכב יותר: החוקרים כיבו רנדומלית באזורים שונים את מודעות החיפוש למוצרים באיביי שפורסמו בתוצאות החיפוש בגוגל – למשל, בחיפוש אחרי גיטרה חשמלית. פה התוצאה היתה מסובכת יותר. העדר המודעות לא שינה שום דבר ללקוחות קבועים של איביי, אלה שכבר הכירו אותה – אבל לאחוז שולי של אנשים שלא הכירו את איביי, המודעות הכווינו אותם אליה. הבעיה שעל כל אדם שלא הכיר קודם את איביי, היו עשרות שכבר הכירו.
זה מחקר ראשוני וככזה יש להתייחס אליו. אבל התוצאות שלו אומרות שאם אתה מותג מוכר, ההשפעה של מודעות גוגל לגביך היא שולית. כשמצרפים את זה לסקר של גאלופ על מודעות במדיה חברתית, שמצא ש-65% מהנשאלים אמרו שלמודעות אין כל השפעה עליהם ושעוד 30% אמרו שההשפעה שלהן קטנה, אתה מתחיל לתהות עד כמה יציבה הבועה שבה חברות הרשת חיות. ועוד יותר מכך, כמה הן היו מודעות למידע הזה אבל הקפידו שלא יצא החוצה.
יזמות? אנחנו קוראים לזה "עושר שלא במשפט"
סאן פרנסיסקו מתגאה באתוס ה"חדשנות" שלה. היא גם מרבה לדבר על "יזמות." עכשיו שולחת עיריית סאן פרנסיסקו מכתב איום לחברה שמוציאה אפליקציה למציאת חניה.
אז מתברר שבסאן פרנסיסקו אתם לא יכולים לעשות כסף על ידי זה שאתם תופסים מקום חניה צילום: אריאל בשור
על פניו, מדובר ביוזמה חדשנית ראויה במיוחד: סיוע לאנשים פשוטים למצוא משאב טבע נדיר, חניה פנויה, בערים שיש בהן יותר מדי כלי רכב ותחבורה ציבורית שמתקשה לתפקד כי חברות ענק תופסות לה את החניה. כשבוחנים את זה מקרוב יותר, יש בעיה אמיתית.
מה שהאפליקציה, MonkeyParking, עושה הוא לאפשר לאנשים שעומדים לעזוב חניה להכריז על כך, ותמורת סכום צנוע להודיע איפה החניה נמצאת, וגם קצת לשמור עליה עד שתגיע. במילים אחרות, קבוצה של אנשים השתלטה שלא כחוק על משאב ציבורי – מרחב חניה – וסוחרת בו, הכל כמובן בלי לשלם מסים לעיר על הרכוש שלה, שהופקע בפועל.
חברה אחרת בתחום טוענת שהיא חקרה את הנושא ושאין כאן "רכישה ומכירה," כי לכולם ברור שהרכוש לא שייך להם. בכלל לא בטוח שבתי המשפט יקבלו את הטיעון הזה. אם אני מקבל כסף עבור פינוי מקום חניה מאדם מסוים, שאולי בכלל לא באזור, אני מרוויח – ובו זמנית מונע מהנהג העצבני שהקיף את הרחוב כבר שלוש פעמים מלהשתמש במשאב ציבורי שבמצב אחר הייתי מפנה.
או, במילים אחרות – חלאניות, גרסת האפליקציה.
הבעיה עם האמזון פון
מכשיר לא רע, ככל הנראה, אם כי המחיר נראה גבוה. אבל לא זו הבעיה עם הגרוטאה החדשה של ג'ף בזוס.
הפייר פון. רוצים לקנות כל מה שאתם רואים בלחיצת כפתור אחת? מה, כן? למה, לעזאזל? בזוס שב ואמר בראיונות שהעניק עם חשיפת הפייר פון שאחת המטרות העיקריות של הגרוטאה היא לאפשר לאנשים לבצע רכישות בקלות. הוא אמר שאנשים רוצים לבצע קניות באמצעות הסמארטפון שלהם, ואמזון כאן כדי לעזור.
סביר להניח שהקניות שבזוס חושב עליהן הן לאו דווקא כמה מוצרים לארוחת הבוקר. כפי שניסח את זה קארל ריצ'רדס ב"ניו יורק טיימס", "אנחנו רוצים לסייע לאנשים להוציא עוד כסף על מוצרי פלסטיק בלתי הכרחיים בתקווה שזה יעלה את הרווחים של אמזון".
שזה לא בהכרח דבר רע, על כל פנים לא אם אתה אמזון. אבל יש הרבה מאד דברים שליליים בשכנוע אנשים לבצע רכישות אימפולסיביות. בתור התחלה, הפלנטה הארורה הזו לא מכילה אינספור משאבים, ואת אלה שיש לה אנחנו מכלים במהירות. שנית, המשבר הכלכלי היה אמור לגרום לנו להבין שיש מחיר לקניות אימפולסיביות ולחיים על אשראי – ורוב העולם המערבי חי היום על אשראי, או במילים אחרות חוב שבכלל לא בטוח שהוא יכול להחזיר. יתר על כן, מחקרים כבר הראו שקניות אולי עוזרות לנו להרגיש לזמן קצר טוב עם עצמנו, ומיד לאחר מכן לשוב לחוש רע, עד הקניה הבאה.
אז אי אפשר להפיל את התיק הזה כולו על ג'ף בזוס. הוא חי ופועל בעולם שיצרה תעשיית האשליות של הפרסום, שמטרתה המקורית היתה להתגבר על עודף היצור על ידי הגדלת המכירות של מוצרים שאף אחד לא צריך. המטרה לא השתנתה הרבה. הגיע הזמן, אומר ריצ'רדס, להבין שאנחנו לא עוד סימן של דולר בחשבון העתידי של תאגיד כלשהו, ולהתחיל להתנהל בהתאם.
גוגל משקיעה עוד 50 מיליונים ביח"צ
באופן מביך לגוגל, הסתבר לפני כחודש שרק 17% מעובדי הטכנולוגיה של החברה ה"מריטוקרטית" לכאורה הן נשים. בגוגל נשבעו לעשות משהו כדי לתקן את בעיית היח"צ הזו, שמגיעה בזמן ממש לא נוח – בזמן שהמון אזרחים קולטים שהיא מכרה את המידע שלהם לארגוני השו-שו, ובזמן שהמפלגה הדמוקרטית הופכת ליותר פופוליסטית ויותר אנטי-תאגידית. זו גם המפלגה של ארגוני הנשים. גוגל נראית עכשיו רפובליקנית יותר מדמוקרטית, אבל הרפובליקנים לא אוהבים אותה. זה יכול להיות מצב של הפסד-הפסד.
שפרירה גולדווסר, זוכת פרס טיורינג. בחירה קצת יותר מתאימה מהבת של אז גוגל הודיעה בקול תרועה על תרומה של 50 מיליוני דולרים למען לימוד נשים לתכנת. אז נכון, גוגל פועלת בתחום כבר שנים, אבל כדי שאף אחד לא יוכל לפספס את העובדה שמדובר ביוזמת יח"צ חדשה, גוגל העמידה בראשה לא מתכנתת בעלת שם, אלא את מנדי קיילינג, שכמסתבר היא בדרנית, ואת צ'לסי קלינטון, הבת של המקושרת היטב לחלק ניכר מהמפלגה הדמוקרטית. רואים, נשים? אם תתאמצו, גם אתם תוכלו להיות בדרנית, ואם תקפידו להיוולד טוב, גם אתן תוכלנה להיות הבת של הנשיא!
אה, כן, זה היה אמור להיות על לימוד תוכנה. אה, כן, אנחנו צריכים נשים בתפקידי תוכנה. אנחנו גם נחקור איך קרה ששיעור הנשים בתחום המחשבים צנח ב-20% ב-30 השנים האחרונות. יכול להיות שזה קשור לתרבות חברות ההייטק, שאנחנו חלק ממנה? בואו לא נדבר על זה. הנה שחקנית, הנה ידוענית, הנה קצת כסף ששמנו בצד מ-4.12 המיליארדים ברווחים שלנו מהרבעון האחרון, ובואו נעבור הלאה.
קצרצרים
1. ימים ספורים אחרי עוד מתקפת יח"צ של מאריסה מאייר, שמטרתה לשכנע את התקשורת שליאהו יש איזשהו סוג של עתיד, קרתה לה פאדיחה יוצאת דופן. מאייר הגיעה לקאן שבצרפת כדי להשתתף בכנס פרסום כלשהו, והיתה אמורה להופיע בארוחה עם בכירי עולם התעמולה. אממה, היא הגיעה לארוחה באיחור של שעתיים. רבים מהאורחים כבר הסתלקו. הסיבה לאיחור שלה, על פי הנוכחים: היא לא הצליחה להתעורר. מסתבר שלעוזרים שמנהלים את הזמן של מאייר, הארוחה הזו לא היתה חשובה מדי. רבים מהאורחים חשו שמזלזלים בהם. אם את לא מסוגלת לעשות את זה, את לא אמורה לנהל תאגיד ששווה – על הנייר, לפחות – מיליארדים.
2. משרד התעשיה והמסחר של רוסיה – גם לנו היה כזה, עד שנפתלי בנט רצה תואר מצוחצח יותר – הודיע שמעתה, הוא לא ישתמש עוד בשבבים של אינטל ושל AMD במחשבים שלו, ויסתפק בשבבים מתוצרת מקורית. הסיבה: הפרסומים על כך שה-NSA מיירטטת משלוחים של שבבים וציוד ומתקינה בהם דלתות אחוריות. לא ברור כמה כבר מסחר ותעשיה יש בכלל בקלפטוקרטיה הפוטיניסטית, למה שלעזאזל מישהו ירצה משהו מהמשרד אכול העש הזה, או כמה שבבים תוצרת בית יש בכלל ברוסיה, אבל זה כנראה בלון ניסוי לקראת מעברה של כל הממשלה הרוסית לשבבים תוצרת בית. שיהיה בהצלחה.
3. מכירים את המצב שבו הקליטה הסלולרית וקליטת הרשת לא משהו, למרות שאתם חיים במדינה שמעמידה פנים שהיא "סילי-קון ואדי"? גם דיוויד קאמרון מכיר. ראש ממשלת בריטניה הודיע בזעף שהוא נאלץ לחתוך פעמיים את החופשה שלו בחופי קורנוול הציוריים, משום שהקליטה שם לא יציבה. הוא כינה את המצב not-spots, משחק מילים חינני על hotspot. ראש ממשלה מודרני – במיוחד כזה כמו קאמרון, שמנהל את המדינה מתוך אפליקציה – צריך את חיבור הרשת שלו רציף.
4. מיקרוסופט מהמרת על מחשב הסרפס 3 שלה – עוד נסיון, השלישי במספר, למצוא את הגביע הקדוש של שילוב בין לאפטופ וטאבלט – בגדול. היא מוכנה כעת להתחרות ישירות מול מחשב הדגל של אפל, המקבוק אייר. משתמש שיבוא עם הגרוטאה של התפוח הנגוס וירכוש סרפס, אומרת מיקרוסופט, צפוי לקבל זיכוי של עד 650 דולרים – לא מעט כסף. עכשיו נראה אם יהיו קופצים על המציאה; רוכשי המק הם בדרך כלל חברים כבדים בכת אפל.
I inz your network, hackinz your stuff 5. בקרב האקרים, המונח "נהיגת מלחמה" (war driving) מוכר מזה זמן: הכוונה היא לשוטטות עם מכשיר שקולט ווייפיי בחיפוש אחרי מכשירים זמינים ואיסוף מידע רנדומלי מהם, בערך כמו שעשתה גוגל עם מכוניות הריגול של סטריט וויו - לטענתה, בשוגג. האקר אחר עלה על הרעיון היצירתי של חתולי מלחמה: הוא הלביש חתול במעיל ובו טלפון שמסוגל לאסוף את המידע. הנסיון הראשוני לא עלה יפה – החתול השתחרר מהמעיל ומישהו גנב את הטלפון – אבל לקראת כנס דף קון הבא, הוא מתכוון להביא חתול מצויד בקולר לחימה.
