שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

רוצים להגיד לבוס שלכם מה אתם חושבים עליו? אתם לא לבד

מחקר חדש מראה כי יותר ממחצית מהאמריקאים רוצים להתפטר באופן ויראלי, יותר מ-50% מהפרסומות המקוונות לא נצפות וכל ניסיון להסתתר מהענן הגדול לא שווה את זה

יוסי גורביץ 12:1205.05.14

לצאת בבום

 

פעם, החלום של הרבה עובדים קטנים היה לקום יום אחד בבוקר עם שיר קטן בלב, ולומר לבוס בפרצוף מה הם חושבים עליו. אחר כך, אפשר להמשיך בדילוגים לעבודה הבאה. התקדמנו מאז: פעם, החלום היה מוגבל לבוס ולסביבה הקרובה שלו, אולי שאר העובדים בחברה. היום, הקהל שלך יכול להיות העולם כולו.

 

עובדת בחברת סרטים טיוואנית, מרינה שיפרין, התפטרה בספטמבר האחרון באמצעות סרטון ריקוד שזכה לכמעט 18 מיליוני צפיות. זה בוודאי לא היה כיף לבוסים שלה, שניסו להפיק סרטון נגדי שיציג את עמדתם וילכלך קצת על שיפרין. כעת מסתבר ש-52% מהאמריקאים שנשאלו לאחרונה, רוצים להתפטר בצורה דומה.

 

 

אם לדייק, הם רוצים שההתפטרות שלהם תהיה ויראלית. הם רוצים שכל העולם יוכל לראות את רגע התהילה שלהם, שבו הם אומרים לבוס שלהם מה הם חושבים עליו. הם רוצים, בקצרה, לבייש אותו בפני העולם כולו.

 

מה שנשמע סביר לגמרי בעידן שלנו. יש, עם זאת, רק בעיה אחת בתכנית היפה הזו: הבוסים צופים ביוטיוב כמו כולם. אם אתה עושה תרגיל כזה לבוס הנוכחי שלך, לגמרי סביר שהבוס הבא שלך יראה אותו. והוא ישאל את עצמו האם הוא באמת רוצה להעסיק מישהו שיוצא ככה ממקומות עבודה. לשיקולכם.

 

לול!

 

ונמשיך עם חדשות טובות: הגרועים שבבני האדם, המפרסמים – האנשים שמחסלים את היכולת שלך לחוש רגש אמיתי בכך שהם מנצלים כל רגש קיים כדי למכור לך גבינת שמנת שאתה לא צריך, בכסף שאין לך – השקיעו מאות מיליוני דולרים, אם לא מיליארדי דולרים, באוויר.

 

אם פרסומת אינה מפרסמת, האם היא פרסומת? אם פרסומת אינה מפרסמת, האם היא פרסומת? צילום: shutterstock

 

מכירים את הטענה של לא מעט אתרים, שאומרים שאתה יכול לפלח את המודעה שלך על פי קהל, ושהם יציגו את המודעה רק לקהל הנכון? אז לגוגל זה עובד (היטב), פייסבוק עוד לא יודעת איך עושים זה בדיוק (אבל משתפרת אט אט), ולכל השאר זה לא כל כך הולך.

 

שיעור עצום, יותר מרוב של כל הפרסומות המקוונות באינטרנט – 57%, אם לדייק – לא מוצאות לעצמן צופה. הסיבות לכך פשוטות: הן קבורות בתחתית העמוד, היכן שאף צופה לא טורח להגיע; הן מופעלות בנגני וידאו קטנים, שהמשתמש כבר למד להתעלם מהן; ולעתים, הן צריכות להתחרות במודעות אחרות שרצות במקביל באותו העמוד.

 

האתרים מדווחים למפרסמים שהמודעות פורסמו, מה שנכון, אבל הם לא טורחים לדווח שאף אחד כמעט לא ראה אותן. יש רק בעיה אחת בכל הסיפור הזה: המפרסמים מגלגלים את ההפסדים שלהם אל הלקוח. כשמישהו לא רואה פרסומת, הצרכן עדיין משלם עליה.

 

מנסים להסתתר מהענן הגדול של הביג דאטה? זה לא שווה את זה

 

ג'אנט וורטסי, פרופסורית לסוציולוגיה מפרינסטון, החליטה לבחון עד כמה מסובך להתחבא מענן המידע הבינלאומי המכונה לעיתים "ביג דאטה". בכך היא מתכוונת לכל הכלים שאוספים עלינו את כל המידע האפשרי שרק אפשר לחלץ מהרשתות החברתיות והיסטוריית הגלישה

 

הענן הגדול יודע עליך הכל הענן הגדול יודע עליך הכל

 

וורטסי ביצעה ניסוי - היא ניסתה להחביא את העובדה שהיא בהריון מהרשת. זה יותר קשה ממה שזה נשמע - היום, חברות כגון גוגל יכולות להבין זאת מקריאת המיילים שלך, בחינת היסטוריית הגלישה והחיפושים, ועוד. נשים בהריון הן מטרה מועדפת על מפרסמים: מידע עליהן שווה פי 15 ממידע רגיל. וורטסי כבר מורגלת במאבק עם רשויות המעקב: מאז 2012 היא ניתקה את עצמה מגוגל ולא מספקת לה שום מידע.

 

אז כמה זה מסובך לא לתת לפריט מידע כה חשוב להגיע לאינטרנט? מאד מסובך. קודם כל, וורטסי הגיעה למסקנה שהיא לא מתכוונת להתנתק מפייסבוק ולינקדין. אלה הם כלי עבודה הכרחיים מבחינתה. ברגע שזה היה המצב, היא היתה צריכה לנקוט במספר תרגילי התחמקות. קודם כל, היא התקשרה לכל בני משפחתה ומכריה, הבהירה שהיא בהריון – ושהיא לא רוצה שמישהו מהם ידבר על זה בטרשות חברתיות למיניהן.

 

זה היה שלב א'. שלב ב' היה להזמין את כל מה שקשור לתינוק באמצעות TOR. כן, וורטסי השתמשה בכלי שמיועד בדרך כלל להסתיר את המידע שלך מממשלות כדי להסתיר אותו ממפרסמים. מה שאי אפשר היה להזמין דרך הרשת, היא קנתה במזומן – כדי שחברות האשראי לא יעבירו את המידע למפרסמים. כשהיה צריך להזמין משהו לתינוק מאמזון, היא פתחה חשבון חדש ושלחה את החפצים ללוקר יעודי. כדי לשלם לאמזון, היא קנתה מראש כרטיסי מתנה של החברה.

 

המסקנה שלה היתה שבסופו של דבר, כן, אפשר להסתיר את עובדת ההריון שלה מביג דאטה, אבל זה כל כך קשה וכל כך לא נוח, שהמאמץ לא שווה את זה. וורטסי כנראה שילמה לא מעט כסף עבור שאריות הפרטיות שלה, ומה שהפריע לה לא פחות היתה העובדה שזה נראה כאילו היא עוסקת בפעילות בלתי חוקית, כשכל מה שהיא ניסתה לעשות היה למנוע מעקב אחריה.

 

אז... כן. הגענו למצב שבו השלמה עם העובדה שאתה תחת מעקב בלתי פוסק היא המעשה הקל יותר. ברוכים הבאים לעולם האמיץ החדש, זה שאמור היה לשחרר אתכם ובפועל הגדיל את השליטה התאגידית בחיים שלכם למידה שאפילו אורוול היה מתקשה להעלות על דעתו.

 

קצרצרים

 

1. במהלך הכנס האחרון של פייסבוק, הציג מארק צוקרברג את מייקל סיימן, מפתח בן 17, והניח לו לנאום מיד בתום הנאום שלו. סיימן, תושב פלורידה, מקודד מגיל 13 – הוא לימד את עצמו – פיתח כמה אפליקציות והצליח להציל את הוריו מפשיטת רגל. יפה מאוד. ועכשיו, לרשימת אנשים שמארק צוקרברג לא הציג: מאות ואלפי המפתחים שהאפליקציה שלהם לא עניינה אף אחד, ושהגיחה שלהם לשוק נגמרה בכשלון ואסון.  

 

2. אתמול דיווחנו על כך שפייפאל פיטרה את ראקש אגראוול, המנהל האסטרטגי שלה, לאחר שצייץ שורה של ציוצים פוגעניים במיוחד כלפי החברה ועובדיה. התירוץ של אגראוול בשעתו היה שהציוצים התפרסמו באשמת הגרוטאה הסלולרית החדשה שלו. מאז, ניסה אגראוול לשפר את התדמית שלו, בעיני עצמו על כל פנים, וטען שהוא התפטר ביום שישי, בעוד שהציוצים נשלחו בשבת, ואשר על כן פייפאל לא יכלה לפטר אותו. יש לציין שהטענה הזו סותרת את הטענה הקודמת, על פיה הוא לא שלח את הציוצים אלא הטלפון שלו. זה מסוג המקרים שגורמים לך להזכר בערגה ברעיון של אריק שמידט, על פיו צעירים ישמידו עם הגעתם לגיל ההתבגרות את הזהות הקודמת שלהם, כדי להמנע מלגרור את הפאדיחות לשארית ימיהם. אולי אגראוול צריך לעשות בדיוק את זה.

 

3. מחלקת שירותי האנוש של ממשלת אוסטרליה הפיצה לאחרונה בגאווה את האפליקציה שלה, רק כדי לגלות במבוכה שיצרה לעצמה בעיית יח"צ שלא היתה קיימת קודם לכן. האפליקציה דורשת מהמשתמש גם גישה למצלמה של המכשיר. עכשיו עסוקה המחלקה הממשלתית בנסיונות להסביר שהיא לא מתכוונת לצלם אותך ללא ידיעתך. האפליקציה צריכה אישורים לעוד כמה דברים, שלהם יש הסבר סביר למדי. המצלמה, מצד שני...

 

4. האם האתר שלך מבולגן? האם אתה לא מסוגל להבחין בכך? יש פתרון. בינה מלאכותית מתקדמת תעבור על האתר שלך ותאמר לך האם הוא מבולגן, על פי הקריטריונים האנושיים המקובלים, וגם תפרט מה לא בסדר ומה צריך שיפור. בינתיים, השירות מיועד לתאגידים שיכולים להרשות לעצמם 335 דולרים בחודש. בעתיד, יש לקוות, גם סתם הוי פולוי יוכלו להשתמש בו.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x