דו"ח טכנולוגי
הסטארט-אפ שלא רוצה להתבגר לעולם
מייסדי Quora, שגייסה 140 מיליון דולר לפי שווי של 900 מיליון, לא רוצים להנפיק או למכור ורק לחיות על כספי הגיוסים, הריגול הממשלתי גורם לפחד ותיעוב במולדת הקנגרו ומה שווה מערכת ה-GPS של רוסיה
900 מיליון? על מה?
מכירים את אתר Quora? הוא מאפשר לאנשים לשאול שאלות ולאחרים לענות עליהן כמיטב יכולתם. הוא היה בשעתו מושא הערצתו של המגה-בלוגר רוברט סקובל. כמקובל בקרב סטארט-אפים רבים, הציפיה של המשקיעים לראות את החברה מכניסה כסף עשתה למייסדי קוורה סחרחורת. עד כה, היא לא הכניסה אפילו סנט.
אבל כידוע, לא צריך להכניס כסף כדי להיות שווה כסף: קוורה גייסה לאחרונה 140 מיליון דולר, לפי הערכת שווי של 900 מיליון. מפתיע? לא במיוחד. בעמק הסילי-קון כבר השקיעו מיליונים בדברים מטופשים בהרבה. חלקם אפילו לא זכו להתהלבותו של סקובל.
קוורה פשוט לא רוצה להתבגר
העניין הוא שבקוורה לקחו את הכסף ומיד אמרו שהוא לא ישמש אותם לשום דבר חשוב. מנהלי החברה הצהירו שהכסף ישמש אותם ליום סגריר, שאין כל כוונה לצאת להנפקה ושמצידם, אפשר להמשיך לפעול כך "לנצח". נצח זה הרבה זמן. מבחינת קוורה, להשאר כך לנצח משמעה שהיא לא תכניס שנקל ותמשיך להיות לא רווחית ולחיות על כספי "השקעות".
מובן וברור למה הם לא רוצים להנפיק: ברגע שקוורה תונפק, המנהלים שלה יצטרכו להסביר למשקיעים ספקנים למה בעצם היא שווה משהו, ותשובות הרי אין להם. לא עדיף להשאר בארץ לעולם לא, לא להתבגר לעולם, להמשיך למשוך משכורת על פחות או יותר כלום ולהופיע בציבור ובתכניות טלוויזיה כמייסד סטארט-אפ נחשק? זה יופי של ג'וב, למי שמסוגל להשיג אותו.
צנזורה ממשלתית, הדור הבא
הדימוי המקובל של אוסטרליה הוא של מקום שלו, רגוע, מלא חול וים, חיות כיס מקפצות ואנשים עצמאיים שלא לוקחים את עצמם ברצינות מוגזמת. הממשלה המקומית עובדת על שינוי הדימוי הזה כך שיתאים יותר לשנות החמישים בארה"ב.
הממשלה הוציאה הוראות חשאיות לכל עובדיה, שמטבע הדברים פורסמו תוך זמן קצר בעיתון אוסטרלי, ובו היא דורשת מהם שלא לבקר את הממשלה, את שריה, חברי פרלמנט ממפלגות מתחרות או את המדיניות שלהם. על פניו, לא משהו חריג במיוחד. עובדי מדינה מאבדים חלק ניכר מחופש הדיבור שלהם. זה חלק מהעסקה.
מדבריות, גלים, קנגרו וריגול ממשלתי צילום: cc by elrentaplats אבל התקנות החדשות מרחיבות את האיסור לא רק לתחומים המקובלים - ראיונות בכלי תקשורת - אלא גם למדיה החברתית, ואף שגם זה נראה תקין, הממשלה מאבדת את זה כשהיא דורשת שהביקורת לא תושמע גם במסרונים פרטיים. כלומר, אם מישהו כותב ב-DM (בטוויטר) או במסנג'ר של פייסבוק הערה ארסית על השר הטמבל שמעסיק אותו, הוא מסתכן בפיטורים. כן, אפילו כשברור שאין שום סיכוי שהציבור ישמע את ההערה, שהרי היא פרטית.
רגע, אבל מאיפה תשמע עליה הממשלה? ובכן, מנגנוני המודיעין של אוסטרליה פועלים (באופן לא רשמי, כמובן) בשיתוף פעולה עם ה-NSA, שמפשפשת בכל מייל ומאזינה לכל טלפון. מה שהממשלה רוצה הוא שעובדים ילשינו זה על זה; מי שנהג לשלוח לחברים לעבודה את השטות האחרונה שפלט סגן השר לענייני לענייני כרישים, כעת מחויב לדווח על כך לרשויות המתאימות. אין ספק שעידוד עובדים להלשין אלה על אלה על מה שמבחינת סתם אזרחים מן השורה כלל איננו עבירה היא דרך הזויה למדי לניהול שירות ציבורי.
ואם זה לא הספיק, אז שר המשפטים של אוסטרליה שב ואומר שיש להגביר את המעקב אחרי האזרחים, ולמי ששואל למה לעזאזל צריכה אוסטרליה רשת מעקב כזו הוא מסביר על הסכנות שבמפגע בודד. עזבו עכשיו את העובדה שאין שום דבר לזהות מפגע בודד, ושאף תכנית מעקב לא הצליחה בכך עד כה. השר גם חושב שאדוארד סנודן הוא בוגד - עמדה בעייתית משהו, בהתחשב בכך שסנודן מעולם לא נשבע אמונים לאוסטרליה (אם כי גנב גם גנב את סודותיה). ברוס, שילה? הגיע הזמן לשלוח את הממשלה שלכם לחופשת גינון ארוכה. נראה לי שהם עמדו יותר מדי זמן בשמש.
איום או בדיחה?
לראשונה, ידון בית המשפט העליון האמריקאי בשאלה מתי איום ברשת נחשב לאיום של ממש, כזה שמצריך את התערבות הרשויות. לכאורה, השאלה קלה. הכללים ברורים: דיבור הופך לאיום שמצריך פעולה כשהוא נראה לאדם הסביר ככזה שיכול, במידה גבוהה של אמינות, להוביל לביצוע פעולה אלימה או בלתי חוקית כלפי אדם או קבוצה של בני אדם.
אבל האם זה גם המצב ברשת? המקרה שלפנינו עוסק בלוזר שפרסם בפייסבוק איומים לבצע טבח בגני ילדים, לפגוע בפרודתו ולפגוע בשוטרים. השוטרים הגיעו אליו לפני שהוא הגיע אליהם, והאזרחים הטובים של פנסילבניה שלחו את הלוזר, אנטוני אלוניס, ל-50 חודשים במתקן אירוח ממשלתי.
חישבו לפני שאתם מאיימים. במיוחד ברשת צילום: שאטרסטוק אלוניס טוען שהמשטרה מעולם לא הוכיחה שהיתה לו כוונה כלשהי לפגוע במישהו, ולעשות משהו מזיק יותר מאשר לפלוט אוויר חם. לנאשמים קודמים זה לא כל כך עזר, אבל בדרך כלל הם שלחו את האיום שלהם בטלפון או במכתב, צורה יותר אישית ויותר מאיימת של איום. בית המשפט העליון, ששומר לעצמו מקרים נדירים, סירב לדון במקרה קודם, של אדם שאיים על שופט ביוטיוב. האם יש צורך להראות שלאלוניס אכן התכוון לעשות את מה שדיבר עליו, או שדי בדיבורים על פנטזיית נקמה כדי לשלוח אדם לחופשה בכלא? בקרוב נדע.
קצרצרים
1. אפל מעלה במשפט שלה מול סמסונג כראיה פוסט בבלוג. הפוסט אמור להוכיח שהיתה דרישה מהקהל לתכונה שקיימת במכשירי סמסונג (חיפוש כולל במכשיר משולב בחיפוש ברשת). אבל אפל דאגה למחוק חלק מהתגובות לפוסט. למה? כי הגולשים הביעו את דעתם הבלתי משוחדת של המגיבים על אפל. בין השאר, הם קראו לה Crapple ואסור שהמושבעים יראו את זה.
מעריצי האייפון תורמים למשפט הפטנטים 2. יאהו, כחלק מנסיונותיה להבין בעצם מה היא רוצה מעצמה, נכנסה לאחרונה לעסקה עם אתר דירוג השירותים Yelp, במסגרתה היא משתמשת בדירוגים של האתר במקום בשלה. התוצאה היתה תרעומת ניכרת מצד שורה של בעלי עסקים קטנים, שבמשך שש השנים האחרונות אהבו לראות ביקורות חיוביות על העסקים שלהם בשירות של יאהו. הם מציינים שחלק ניכר מהסחר שלהם מגיע מחיפושי רשת. ביאהו לא התרשמו. הסוחרים, אחרי הכל, לא משלמים לה.
3. דרופבוקס הודיעה בהתרגשות על הצטרפותה של קונדליסה "פטריה גרעינית כאקדח מעשן" רייס לדירקטוריון שלה. אתם עשויים לזכור את רייס כיועצת לבטחון לאומי של ג'ורג' וו. בוש, שהיתה חלק הכרחי מהונאת הציבור לפני היציאה למלחמה בעיראק. ככזו, המינוי שלה משך לא מעט תשומת לב עוינת, בדגש על השאלה האם היא מסמנת התקרבות בין דרופבוקס ובין שירותי המודיעין האמריקאים.
4. רוסיה - וולטה עילית עם טילים, כפי שנהגו לכנותה - השיקה לפני כשנה מתחרה ל-GPS, גלונאס (GLONASS). עתה נראה שהשירות מתחרה ל-GPS בערך כמו שמפות אפל מתחרות במפות גוגל. בבריטניה מזהירים שהשגיאות של גלונאס יכולות לשלוח אתכם למרחק של 50 ק"מ מהמקום אליו רציתם להגיע. חבל שצבא רוסיה לא השתמש בו בעת הפלישה לאוקראינה.
