$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

הטכנולוגיה שתציל אותך מאלימות משטרתית

מצלמות זעירות נלחמות באלימות המשטרתית ותורמות רבות הן לציבור והן לשוטרים עצמם, הנהלת זינגה נתבעת ע"י עובדים לשעבר והביריונות של השב"כ הצרפתי כלפי עורך בוויקיפדיה חוזרת אליה כמו בומרנג משונן

יוסי גורביץ 15:5407.04.13
כל מגע יתועד

 

הבעיה הקלאסית של כוחות שיטור, אותה הציג אפלטון במאה הרביעית לפני הספירה, היא "מי ישמור על השומרים". או במילים אחרות, מתי אנחנו הופכים את גורמי אכיפת החוק למדכאי הציבור?

  

לשאלה הזו אין תשובה טובה. סמכות, כוח ונשק מזמינים שימוש לרעה - ולעבירות על החוק. כוחות שיטור, מטבעם, מושכים אליהם אנשים שמתעניינים באקשן, מה שלעיתים מצריך אלימות ולא נדירים מקרי שימוש בכוח מוגזם. אלו הם הרעים בהם הפך השוטר לפושע, בדרך כלל מבלי להבין זאת; מה, הוא רק עשה את העבודה שלו. לכך נוספת אחוות בעלי הנשק (שוטרים) מול חסרי הנשק (הציבור), שמייצרת נאמנות הדדית. זו, בתורה, הופכת את השקר והחיפוי של איש על מעשי רעהו לנורמטיביים. זה קורה לכל כוח משטרה, בכל מקום, בכל תרבות.

 

כן, גם בישראל כן, גם בישראל צילום: ראובן שוורץ

 

אז איך מרסנים את השוטרים? אולי באמצעות אילוץ השוטרים לתעד כל פעולה שהם עושים, כל מגע עם אזרח. זה מה שמנסות כמה מחלקות משטרה לעשות: לצייד את השוטרים שלהם במצלמות וידאו זעירות ולבישות, שמתעדות ללא הרף את כל מה שקורה להם. השוטרים, מטבע הדברים, לא בדיוק מתלהבים מהרעיון. עם זאת, התפיסה שדווקא שוטרים יהיו חייבים בשקיפות מלאה היא חיובית.

 

במחלקת משטרה אחת, שהחלה ניסוי כזה שבו מחצית מהשוטרים שלה היו מצוידים במצלמות, שיעור התלונות כנגד שוטרים צנח ב-88%. שיעור השימוש בכוח של השוטרים ירד ב-60%. כאשר שוטרים בכל זאת השתמשו בכוח, המחקר מצא שהסיכוי ששוטר יפעיל כוח כפול כאשר מדובר בשוטר שלא נושא מצלמה מאשר בשוטר שנושא אחת.

 

הרעיון לא נטול בעיות: ארכיון וידאו יכול לדלוף, במיוחד אם אזרח עצבן שוטר ובמקרים מסוימים שוטר מתוסכל יכול לצפות בסרטונים של אזרחים ספציפיים בנסיון לתפור להם תיק. אבל נראה שהוא בעליל עדיף על המצב הנוכחי. שוטרים מודים שבמובנים מסוימים, השיטה החדשה מועילה גם להם: הרבה יותר קשה עכשיו להאשים אותם בשימוש בלתי הולם בכוח.

 

ישראל צפויה לקצץ בתקציב המשטרה שלה בקרוב, כך שהטכנולוגיה החדשה תגיע ל"אומת הסטארט-אפ" אולי בסביבות 2053.

 

אופס, התרגיל התפקשש

 

המנכ"ל הנכלולי של זינגה, מלך עכברוש מארק פינקוס, ביצע תרגיל מגעיל מהרגיל עם הנפקת החברה: הוא איפשר לו ולבכירי החברה למכור את המניות שלהם, בניגוד לכל אחד אחר. כתוצאה מכך, הוא והמקורבים לצלחת גרפו כמות גדולה של כספי ציבור, והשאירו את העובדים והציבור מחזיקים זבל כשהמניה איבדה 75% מערכה.

 

עכשיו מגיעה התביעה הבלתי נמנעת. וונדי לי, לשעבר מנהלת מוצר בחברה, מציינת בתביעתה שעם הנפקת זינגה, בדצמבר 2011, נאסר על כל בעלי המניות, בכלל זה המנהלים והדירקטורים, למכור מניות במשך חצי שנה. למרות ההחלטה הזו, העבירה הנהלת החברה במרץ הנחיה שקטה שמאפשרת לבכיריה למכור מניות. החזירים הקטנים מכרו 40 מיליון מהן, מה שלא סייע למחיר המניה או לאמון הציבור בה. עובדי זינגה ועובדי החברה לשעבר נשארו כשהם מחזיקים את הזבל, פינקוס והמקורבים אליו צחקו כל הדרך אל הבנק.

 

מנכ"ל זינגה, מארק פינקוס מנכ"ל זינגה, מארק פינקוס צילום: בלומברג

 

עכשיו לי רוצה פיצויים. זינגה העדיפה שלא להגיב על התביעה. במקביל, היא מנסה להשאיר את בכירי החברה, שנמלטים ממנה כמו מספינה טובעת, ולשם כך היא מתכוונת להציע להם בונוסים גדולים יותר - בתנאי שהם אשכרה יצליחו לעשות את העבודה שלהם. פינקוס הוריד את המשכורת שלו לדולר אחד, כנראה מתוך תקווה שאנשים ישכחו את התרגילים הקודמים שמר "אתיקה עסקית? לא הבנתי למה זה טוב" ביצע בעבר.

 

צנזורה, הגישה הברוטלית

 

אם חשבתם שהשב"כ הישראלי קשוח, עוד לא נתקלתם בשירותי המודיעין הצרפתיים. הפיקוח עליהם רופף יותר מהקשר של שר האוצר החדש לחייו של בן המעמד הבינוני הממוצע הם ידועים בכך שהם עושים מה שבא להם, מתי שבא להם, למי שבא להם. אחד המקרים המפורסמים היה סיפורה של ספינת גרינפיס Rainbow Warrior. שמעתם שלספינה של גרינפיס קוראים Rainbow Warrior 2? תהיתם למה יש לה "2" בשם? זה בגלל שהמודיעין הצרפתי פשוט הטביע את הקודמת.

 

בקיצור, לא מתעסקים עם המודיעין הצרפתי אם הגעה לגיל פנסיה היא אחת משאיפות החיים שלך. השב"כ הצרפתי החדש, ה-DCRI (הוא הוקם ב-2008, כשילוב בין שתי סוכנויות ותיקות וידועות לשמצה, ה-DST וה-RG), הודיע לאחרונה לוויקימדיה, הקרן שמאחורי ויקיפדיה, שהוא ממש לא מרוצה מהערך שלה על איזה בסיס צבאי בצרפת. לטענת ה-DCRI, הערך הכיל מידע חשאי. ויקימדיה בדקה את הנושא, לא התרשמה ושלחה את ה-DCRI לחפש את החברים שלו.

 

זירת פעולה של המודיעין הצרפתי. ויקיפדיה זירת פעולה של המודיעין הצרפתי. ויקיפדיה

 

ה-DCRI יכל לעשות כמה דברים. למשל, ללכת לבית המשפט ולבקש צו. או להתחיל לערוך את הערך בעצמו ולהיכנס למלחמת עריכה מתישה. אבל הארגון בחר בדרך הבריונית ביותר: הוא זימן עורך בכיר בוויקיפדיה לחקירה, איים עליו שהוא הולך לכלא, נתן לו את הרושם שהוא עשוי להיעצר בכל רגע, ואז, במרתפי החקירות של הארגון דרש מהאומלל למחוק את הערך. האיש אפילו לא היה מודע לקיומו של הערך, אבל הוא ציית ומחק.

 

אוקיי, DCRI: רוצה לצאת במחול הסטרייסנד? הערך כבר הוחזר והוא הפך לנצפה ביותר בוויקיפדיה הצרפתית. הערך, שכנראה לא עניין אף אחד קודם לכן, תורגם בינתיים לאנגלית, גרמנית (זה צריך לכאוב), ספרדית, רוסית, פורטוגזית, פולנית, טורקית ואף אחד לא יתפלא לגלות שמישהו עובד על גרסה בסווהילית. עד לפני שלושה ימים, אף אחד לא ידע על הבסיס המטופש שלכם - ועכשיו הוא מפורסם בכל העולם. מרוצים, מפגרים?

 

יש כסף בציוצים מזויפים

 

כשפתח מיט רומני (זוכרים אותו?) חשבון טוויטר לפני כשנה, הוא גרף תוך זמן קצר 100,000 עוקבים, מה שעורר חשד מיידי שמדובר בעוקבים מפוברקים. חוקרים החלו לבדוק את התופעה, והתוצאות צריכות להדאיג את טוויטר.

 

להערכת החוקרים, כ-20 מיליון חשבונות טוויטר שהם כ-10% מכלל החשבונות הפעילים ברשת החברתית הם מזויפים. מדובר בשיעור זיוף גבוה אף מזה שפייסבוק מודה בו, שמונה אחוזים. החוקרים מצאו שהמחיר לחשבונות טוויטר מזויפים נמוך יחסית: אתר אחד מוכר כאלף מהם תמורת חמישה דולר.

 

שלל חשבונות מזויפים. טוויטר שלל חשבונות מזויפים. טוויטר צילום מסך: twitter

 

לעתים קרובות מדובר דווקא בחשבונות מושקעים, משום שנערך מאמץ ער למצוא את הזיופים. חלק מהחשבונות נראים אמיתיים יותר מאשר חשבונות אמיתיים. ואם חשבונות שעוקבים אחריך הם זולים, אם אתה רוצה שהם גם יעשו משהו, המחיר מאמיר: תשעה דולר לחודש עבור חמישה ריטוויטים, 150 דולר לחודש עבור 125 מהם.

 

הנוכלים שעומדים מאחורי התופעה מרוצים מהחיים. העסקים טובים, לדבריהם, וקל מאוד לעבוד על טוויטר, שלא דורשת מהמשתמשים לספק כתובות מייל אמיתיות אלא רק Captcha. אם הייתי דיק קוסטולו, מנכ"ל טוויטר, זה היה הנושא הראשון על סדר היום שלי.

 

קצרצרים

 

1. סמסונג הולכת בעקבות אפל, ובכלל לא בטוח שזה דבר חיובי: לראשונה, יצרנית הגלקסי S3 והנוט 2 משקיעה בפרסום, יח"צ והפצת הבל יותר כסף משהיא משקיעה בפיתוח ומחקר. בשנה האחרונה, הטביעה סמסונג 11.6 מיליארד דולר בפרסום ויח"צ, 1.3 מיליארד יותר משהשקיעה במו"פ. סמסונג טוענת שלמרות ההשקעה הגדולה יותר באוויר חם, הרי שהיא עדיין מגדילה בעקביות את תקציב המו"פ שלה, מה שאי אפשר לומר על אפל. נראה.

 

משקיעה בפרסום יותר מאשר במכשירים. סמסונג גלקסי S4 משקיעה בפרסום יותר מאשר במכשירים. סמסונג גלקסי S4 צילום: בלומברג

 

2. נמשכת המערכה לסתימת פיות ברשת: בית ספר למשפטים בארה"ב, שלטענתו שמו הטוב נפגע מביקורת שמתח עליו בלוגר אנונימי ברשת, מנסה לתבוע את הלז. בית משפט לערעורים דחה את התביעה. לטענתו, על תובעים כנגד אנשים אנונימיים להודיע לספקית האינטרנט שהיא צריכה לאפשר לנתבע לערער על הבקשה לחשיפת זהותו. אחרת האנונימיות היא חסרת חשיבות.

 

3. זוג שדרני רדיו בארה"ב השתמש בראשון באפריל האחרון בבדיחה הוותיקה על דו מימן חמצני, החומר המסוכן ביותר לאדם: היסטורית, כל מי ששתה אותו גם מת בשלב כלשהו. דו מימן חמצני, המוכר יותר בשמו הנפוץ "מים", מסוגל להרוג בני אדם ששותים יותר מדי ממנו, גורם להם הפרעות חמורות בנשימה בזמן שראשם נמצא תחת כמויות גדולות שלו (שימוש נפוץ בקרב מענים ברחבי העולם) ומסוכן להם כשהוא חם (הוא גורם לכוויות). השדרנים הזהירו שלאחרונה, התגלתה כמות גדולה של דו מימן חמצני במאגרי המים של העיר שלהם. כתוצאה מכך, אזרחים מבוהלים וסתומים למדי התקשרו בפאניקה לרשויות ודיווחו על כך. הרשויות לא אהבו את הבדיחה, שמסתבר שהיא גם עבירה פדרלית - והשדרנים פוטרו. היסודות הנפוצים ביותר ביקום, העיר אינשטיין על פי האגדה, הם מימן וטיפשות, והוא לא היה לגמרי סגור בקשר למימן.

 

4. חברות התוכן מגיעות לשיאים של אבסורדים במאבקן בגנבי התוכן: אחרי שהן העלו את מספר דרישות הסרות התוכן מגוגל לכ-20 מיליון בחודש, הן דורשות כעת מגוגל שלא לפרסם את בקשות הסרות התוכן הללו. כלומר, הן רוצות שגוגל תיענה לדרישות שלהן מבלי שהיא תוכל להסביר לציבור למה בעצם היא נענית - ומבלי שהציבור יוכל להתנגד. חברות התוכן טוענות עכשיו שעצם ההודעות שלהן משמשות כאינדקס של תוכן גנוב, כי הן צריכות לספק אליו קישורים. גוגל, בצדק, בעטה אותן מכל המדרגות.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x