המדרון של גוגל

הדבר בולט במיוחד במלחמה בהורדות פיראטיות. גוגל מסירה כבר כמה שנים ממנוע החיפוש שלה קישורים לאתרים שמשתפים תוכן פיראטי. ההסרה מתבצעת לפי הליך הודעה והסרה שמוגדר בחוק זכויות היוצרים הדיגיטלי (DMCA). לפי הליך זה, אם חברה שמארחת תוכן חיצוני, למשל סרטוני גולשים ביוטיוב או תוצאות חיפוש שמפנות לאתרים אחרים, מקבלת מבעלי זכויות היוצרים הודעה כי יש באתרה תוכן פיראטי והיא פועלת להסרתו מיידית, לא תישא החברה באחריות משפטית להפרת זכויות היוצרים.

הליך זה שירת נאמנה את שני הצדדים, ואפשר לאתרים מבוססי תוכן גולשים לפעול בבטחה בלי לשאת באשמה לכל פעולה מפרה שביצעו הגולשים, ולמנוע החיפוש של גוגל לאנדקס את הרשת בלי שעובדים יצטרכו לעבור ידנית על כל קישור ולוודא שהוא אינו כולל תוכן פיראטי. לבעלי זכויות היוצרים, מנגד, היה אמצעי יעיל להגביל גישה פיראטית לתוכן שלהם.

פעילים להגנת זכויות גולשים התריעו מפני מדרון חלקלק כשהחלו לצנזר תוצאות חיפוש, והזהירו שהדבר לא ייעצר בהסרת תכנים פיראטיים, אבל אף אחד לא טרח להקשיב להם איור: יונתן וקסמן

הגולשים, שזכו כתוצאה לגישה מצונזרת לרשת, לא היו ממש חלק מהמשוואה, ובכל מקרה אלו מהם שרצו בכך לא התקשו למצוא תכנים פיראטיים להורדה. פעילים להגנת זכויות גולשים אמנם התריעו מפני מדרון חלקלק והזהירו שהדבר לא ייעצר בהסרת תכנים פיראטיים, אבל אף אחד לא טרח להקשיב להם.

אבל עכשיו מסתבר עד כמה הם צדקו. בשבוע שעבר הודיעה גוגל שאתרים שיקבלו מספר גבוה של הודעות הסרה בגלל תוכן המפר זכויות יוצרים יזכו לדירוג נמוך יותר במנוע החיפוש שלה, כלומר הם יועברו למקום שאליו רוב הגולשים כלל לא מגיעים. האפשרויות לניצול לרעה של מהלך זה רבות: חברת מוזיקה, למשל, תוכל לשלוח הודעות הסרה רבות על אתר שנוהג לפרסם ביקורות שליליות על אמניה וכך להעלים אותו מתודעת הרשת.

תרחיש בלתי סביר? לא ממש. אתר The Verge דיווח ביום רביעי כי איגוד חברות המוזיקה הבריטי (BPI) ביקש מגוגל להסיר ממנוע החיפוש מספר קישורים לביקורות על אלבומים חדשים, שלפחות אחד מהם אכן הוסר. באתר העריכו כי מדובר היה בטעות, שכן הבקשה הוגשה רק פעם אחת, ב־30 ביוני. אבל בין אם היתה זו טעות או שהיה זה בלון ניסוי, מדובר במהלך מטריד ומדאיג, וקשה שלא לתהות אם זוהי הפעם הראשונה או האחרונה שבה נוקטים בעלי זכויות יוצרים מהלך זה.

במסגרת המאבק בהפרת זכויות יוצרים קיבלו בעלי הזכויות כמה כלים חזקים וחד־צדדיים להילחם בהפרות לכאורה, בעוד שלגולשים יש מעט מאוד דרכים להתגונן מפני האשמות שמופנות אליהם ואשר מובילות לא פעם לצעדים מיידיים נגדם, כמו הסרת סרטון מיוטיוב. הנחישות הבלתי ברורה של חברות המוזיקה והסרטים לעצור את הבלתי ניתן לעצירה (יותר מעשור עבר מאז נסגר נאפסטר, ולא עושה רושם שהפיראטיות תיעלם בקרוב), גורמת להן להפעיל את עוצמתן הניכרת במסדרונות השלטון כדי לזכות ביותר ויותר יכולות פעולה נגד מורידי ומשתפי התוכן, ולא ממש מעניין אותן אם הדבר בא על חשבון חופש המידע או חופש הביטוי.