• תפריט
סטארט-אפים והון סיכון

אדי שלו: "מי רוצה לראות כסף חוזר רק אחרי 15 שנה?"

אחרי 30 שנה בהון סיכון, מייסד ג'נסיס חושף בפני "כלכליסט" שלא ימשיך בתפקידו בקרן הבאה שלו. ימשיך לנהל את החברות שבהן הוא מכהן כדירקטור ולשבת בוועדת ההשקעות של הקרן

מאיר אורבך ואסף גלעד 12:4122.02.12

מכירתה של וורקלייט הישראלית לתאגיד יבמ הבינלאומי ב־70 מיליון דולר היתה סגירת מעגל עבור אדי שלו, ממייסדי קרן ג'נסיס שהיתה מבעלות המניות המרכזיות בחברה. שלו (65), שניהל מאחורי הקלעים את מכירת הסטארט־אפ מנתניה, החל את הקריירה שלו כמהנדס מערכות ביבמ.

 

עכשיו, אחרי שהעסקה רשמה תשואה של 3–4 על הכסף, הוא הודיע כי לא ימשיך לקרן החדשה שתגייס ג'נסיס בשנים הקרובות. את מקומו כמוביל הקרן יתפוס שותפו להקמת ג'נסיס, אייל קישון. לצד קישון ימשיכו לכהן השותפים ג'וני סאקס, גרי גנות והשותף הצעיר והמבטיח אדן שוחט.

 

עם זאת שלו ממשיך את פעילותו ב-4 הקרנות שגייסה ג'נסיס עד כה, ימשיך להיות פעיל בחברות פורטפוליו כמו אטרניטי ופרופיטקט ולכהן בוועדת ההשקעות של הקרן לבחינת השקעות חדשות.

 

פרישתו של שלו היא אחת הדרמטיות בתעשיית ההון סיכון המקומית בשנים האחרונות. שלו נחשב לאחד האנשים האהודים בתעשייה, והחלטתו שלא להמשיך בתפקיד נובעת, לדבריו, מהתובנה כי אינו נעשה צעיר יותר ואינו יכול להתחייב ל־15 שנים נוספות בקרן הבאה. בראיון פרישה ל"כלכליסט", שלו אומר כי מבנה תעשיית ההון סיכון מקשה על יכולת חברות הסטארט־אפ המקומיות להתבסס ולגדול.

 

הקרנות חושבות בקטן

 

תעשיית ההון סיכון המקומית היא תעשייה קטנה המעסיקה לכל היותר כמה מאות אנשים, ומעגל המשקיעים המובילים בה מונה לכל היותר 100 איש. מרבית הקרנות הפעילות החלו את דרכן לפני כ־20 שנה במקביל לתוכנית "יוזמה" הממשלתית, מעין תוכנית־אב לקרנות ההון סיכון הישראליות.

 

ב־1997 גייסה ג'נסיס 75 מיליון דולר לקרן הראשונה שלה, וכיום היא מנהלת נכסים של כ־600 מיליון דולר בארבע קרנות, שהשקיעו בכ־100 חברות סטארט־אפ ישראליות. שלו הנפיק ארבע מחברות אלה בנאסד"ק: פרדיים גיאופיזיקל, קליקסופטוור, אורכית ופאנדטק. בנוסף היה שלו מעורב בסדרת אקזיטים גדולים כנייסקום, סקורפיו, קולבר, אופטונול, סטוראייג' ווינטגרה.

 

התשואה שרשמתם על וורקלייט היא נאה יחסית להשקעה רבת־שנים, אך לא מדהימה. חשבת שאולי היא יכלה להפוך למשהו גדול יותר?

שלו: "מבחינה פיננסית זה אקזיט טוב. בסביבה של היום, לעומת מה שהיה לפני 10–12 שנה, האלטרנטיבה היתה להשקיע עוד כסף ולהצמיח את החברה. לפעמים אתה מחליט שזה פחות כדאי. המכירה היתה טכנולוגית ומבוססת פחות על מכפיל של הכנסות, וההצעה שקיבלנו היתה טובה מכדי להמשיך להצמיח אותה".

 

שיקול נוסף שעליו מצביע שלו הוא השינוי הסביבתי שעברה תעשיית ההון סיכון, שהפך לבעיה מבנית שמונעת מחברות סטארט־אפ להתפתח: "הזמן עד האקזיט התארך מאוד, ובשביל לבנות חברה גדולה אתה צריך הרבה יותר זמן. הקרנות, מצד שני, קיימות לא יותר מעשר שנים, עם הארכה ל־12 שנה, והמשקיעים לא אוהבים לחכות. אחרי הכל, מי רוצה לראות את הכסף שלו חוזר אליו רק אחרי 15 שנה?".

 

בעיה מהותית יותר, לפי שלו, נוגעת לגודל הקרנות ומשותפת לדעתו לכלל התעשייה: "קרנות רבות לא רוצות להיות גדולות, ולמשקיעים המוסדיים קשה להשקיע בהרבה קרנות. לכן, המוסדיים החליטו להקטין את ההקצאה בקרנות שבעבר נהגו להשקיע בהן, וכך קטנה ההקצאה שלהם לתחום ההון סיכון. למוסדיים הגדולים יש שתי אפשרויות: להשקיע בהרבה קרנות קטנות, לפזר השקעה ולקבל מאות דיווחים ממשקיעים; או להשקיע את הכסף במספר קטן של קרנות גדולות, לרוב פרייבט אקוויטי, ולקבל פיזור קטן ושליטה קלה. הם בחרו באופציה השנייה. הם משקיעים הרבה פחות כסף במספר מועט יותר של קרנות, וכך נפגעו קרנות רבות.

 

"בארה"ב מתרחשת אותה תופעה בדיוק, רק ששם הצמצום משאיר עדיין מספר רב של קרנות", אומר שלו. "גם שם הרבה קרנות נעלמו ואחרות משקיעות בשלבים מאוחרים. אנחנו קרן שמתמקדת בהשקעה בשלבים מוקדמים, ולכן מספיקה לנו קרן קטנה יחסית של 100 מיליון דולר, שבעזרתה אנחנו יכולים לאתר הזדמנויות במספר רב של חברות".

 

האם אקזיט כמו וורקלייט, שאינו גבוה במיוחד, מזיז את המחט לקרן?

"כשאתה משקיע בחברה אתה צופה עד כמה גדולה היא תוכל להיות וכמה השוק שבו היא פעילה יכול לגדול, אבל בהון סיכון אתה משקיע ב־20 חברות, מוחק חצי ויודע שלא כולן יהיו סיפור הצלחה. אתה לא יכול לדעת מראש מה יקרה ואיך, ואם עשית מכפלה אז זה לא משהו דרמטי. הקרן שלנו קטנה, והעסקה בהחלט הזיזה לנו את המחט".

 

לא נאחז בקרנות המזבח

 

למה בישראל כמעט לא שומעים על פרישה מקרן בצורה מסודרת?

"בארה"ב זה עבד יפה, תראה למשל את קרן באטרי. אני מסתובב הרבה שנים בין האמריקאים, ולמדתי מהם שני דברים חשובים: אתה חייב להעסיק אנשים טובים ממך, ואסור לך להיאחז בקרנות המזבח עד הסוף. היום אני עוד פעיל בקרן, אבל בקרן הבאה כבר לא אהיה פעיל באופן יומיומי".

 

מה תעשה אחרי הפרישה?

"אני משקיע בסטארט-אפים החל מ-1991, זה חיידק שאי אפשר להשתחרר ממנו. ההשקעה הראשונה היתה בחברת פאנדטק, ותראה לאן היא הגיעה היום. אחרי הפרישה אני מתכוון להגביר את פעילותי עם יזמים צעירים ואת העבודה שלי בתחום החינוך.

אני משמש כיום כיו"ר של קרן טראמפ, שייעודה הוא להעלות את רמת החינוך הטכונלוגי – פיזיקה, מתמטיקה וכימיה. אנו מנסים לפעול להעלאת רמת המורים, שמנסים להתמודד עם אתגרים כמו עידוד ילדים ללמוד פיזיקה ומתמטיקה ברמה גבוהה. במקביל אנחנו מנסים לבדוק איך מתגברים על המחסור העצום במורים לפיזיקה. יש המון פעילות התנדבותית בארץ בתחום הזה, ואנחנו עוזרים לגופים כמו המכון לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח). חוץ מזה, יהיה לי קצת יותר זמן לדברים שאני אוהב לעשות. אני רץ הרבה וזה משהו שאמשיך להשקיע בו אחר כך".

 

 

שלו. "המוסדיים בחרו להשקיע בכמה קרנות גדולות ולקבל שליטה קלה" שלו. "המוסדיים בחרו להשקיע בכמה קרנות גדולות ולקבל שליטה קלה" צילום: עמית שעל

 

הליך הפרישה מהון סיכון: פייד אאוט למשקיעים

 

פרישת שותפים מקרנות הון סיכון ופרייבט אקוויטי מורכבת יותר מפרישה של עורך דין או רואה חשבון מפירמה. קרנות הון סיכון מגייסות הון והתחייבות לתקופה של עד 15 שנה, כשמרבית הכסף מגויסת על בסיס אמונת המשקיעים בשותפים המנהלים של הקרן.

 

פרישה של שותף בכיר מניהול קרן לרוב אינה פרישה מיידית אלא פרישה הדרגתית שמתחילה רק בקרן הבאה. פרישה מיידית מתרחשת רק מסיבות אישיות, כמו במקרה פרישתו של השותף הבכיר בקרן גריילוק ישראל משה מור. פרישה מפתיעה של שותף בכיר ללא התראה עלולה להביא לפירוק הקרן ולפגיעה קשה באמון של משקיעיה.

 

הפרישה הראשונה והידועה בהון הסיכון הישראלי היתה של מקימי קרן אוורגרין, יעקב בורק ועופר נאמן. השניים העבירו את השרביט בצורה מסודרת לארז שחר ובועז דינטי, שהפכו למנהלים השותפים הבכירים בקרן במהלך חלק וציבורי. פרישה נוספת שמתבצעת בימים אלו היא יציאתו של זאב הולצמן מגיזה. הולצמן העביר את המושכות לאורי קירשנר והוא עוד פעיל בקרן, אך השותף הבכיר עתה הוא אורי קירשנר.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x