$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: ג'רי יאנג הלך, הצרות של יאהו נשארו

מייסד ענקית האינטרנט המדשדשת ספג לא מעט אש מצד המשקיעים, ולבסוף החליט לנטוש. זו כנראה לא תהיה העזיבה האחרונה בדירקטוריון יאהו. וגם: האם פייסבוק אומרת רק את מה שאתם רוצים לשמוע?

יוסי גורביץ 13:5618.01.12

שלוש שנים מאוחר מדי

 

מעטים ורעים היו ימיו של ג'רי יאנג כמנכ"ל החברה שייסד, יאהו. הוא לקח אותה תחת הנהגתו ב-2007, ובפברואר 2008 נחת על שולחנו האולטימטום של סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט: או שתמכור את החברה תמורת יותר מ-47 מיליארד דולר, או שתקבל השתלטות עוינת.

 

יאנג, ששנא את מיקרוסופט שנאה לוהטת, נלחם בבאלמר בכל כוחו. לימים יטען באלמר שיאנג "הרעיל" את החברה, בין השאר בבכך שהעניק לעובדים משכורות ואופציות שהפכו את הרכישה לבלתי כדאית מצד מיקרוסופט. כמו המ"פ האמריקאי ההוא, שאמר שיש להרוס עיירה בווייטנאם כדי להציל אותה, יאנג לא היסס להרוס את יאהו במסגרת משימת ההצלה שלו.

 

הוא התמודד עם התקוממות משקיעים, שלא סלחו לו על כך שדחה את ההצעה הנדיבה של באלמר – הצעה שאף אחד לא היה מוכן להגיש ליאהו מאז. בתחילת 2009 הוא הודח בפועל לטובתה של קרול בארץ, אך גם היא לא היתה מסוגלת לשנות את מסלול השקיעה של יאהו: לפני כחצי שנה היא נבעטה גם כן בידי חבר המנהלים של יאהו, בשיחת טלפון משפילה.

 

אתמול נגמרה הדרמה הזו גם מבחינתו של יאנג: הוא הודיע על התפטרותו מכל תפקידיו ביאהו. ההחלטה לוותה באקורד מביך במיוחד: מניית יאהו עלתה בכחמישה אחוזים, וזאת מניה שלא ממש מורגלת בעליות. זו היתה נקמתם האחרונה של יריביו.

ג'רי יאנג עוזב את יאהו. האשמות מצד הדירקטוריון ג'רי יאנג עוזב את יאהו. האשמות מצד הדירקטוריון צילום: בלומברג

 

קארה סווישר, שיש לה מקורות מצוינים ביאהו, אומרת שההחלטה היתה של יאנג עצמו ושהיא לא נכפתה עליו. יאנג, אומרת עוד סווישר, לא יהיה המתפטר היחיד: עוד ארבעה מחברי הדירקטוריון של יאהו צפויים ללכת בעקבותיו בקרוב.

 

All Things D מדווח עוד כי יאנג החליט לפרוש לאחר שהבין, קצת מאוחר, שנוכחותו אינה מקובלת עוד על גורמים רבים בחברה ומחוצה לה. "אף על פי שמייסדים רבים נשארים לרוב בדירקטוריון, לא מדובר במצב הכרחי במיוחד לאור הקשיים הרבים של יאהו, אשר חלקים מיוחסים ליאנג", אמר אחד מהם לבלוג.

 

כעת אומר יאנג שהוא מתכוון להקדיש זמן ל"תחומי עניין אחרים". מבחינתו נגמרה סאגת הייסורים הכרוכה בניסיון לנהל את יאהו, חברה שלא מצליחה למצוא את דרכה כבר עשור. בהחלט יכול להיות שבקרוב ייגמר המשחק של יאהו עצמה. אין לה רוכשים – מי יקנה אותה, אחרי סדרת כשלונות כזו? – והשמועות הן שחבר המנהלים מתכוון למכור אותה בחתיכות קטנות. שזה, למרבה הצער, הגיוני. החטיבות השונות של יאהו מתפקדות טוב יותר מהחברה עצמה, שפעם היתה אחד מסמליה המרכזיים של הרשת.

 

מה למדתם היום מפייסבוק?

 

אחד היתרונות הבולטים של כלי תקשורת ממסדיים – על כל חטאיהם הרבים כגרגרי רימון – היא שהם יצרו קהילת מאזינים אחידה. פעם, בימים הרעים של מפא"י, היה כאן רק ערוץ טלוויזיה אחד, והוא היה בשחור לבן. בשם האחידות נלחמו גם בהגעת הטלוויזיות הצבעוניות, עד ששר האוצר ארידור הפסיק את פארסת המחיקון והאנטי-מחיקון. אבל לפחות אז, אומרת הטענה הנוסטלגית-מדי, כולם דיברו על אותן התוכניות ודיקלמו את אותו המסר.

 

הגעת הערוצים הרבים, ובמיוחד אתרי הרשת, ריסקו את היכולת לדבר על אחדות מסר. הבעיה העיקרית היא בתחום החדשות: כשלכל אחד יש אתר שמספק לו את החדשות שהוא רוצה לשמוע, יש בעיה אפילו להסכים על העובדות. ובדמוקרטיה יש לך זכות לדעות משלך - אבל לא לעובדות משלך. פייסבוק נחשבת כגורם מוביל בפיצול הזה: כל אחד קורא את מה שיש לאנשים שהוא מכיר לומר, ולמעשה יוצר לעצמו עולם סגור. עובדות מעיקות ומפריעות, כאלה שגורמות לדיסוננס קוגניטיבי, כלל לא מצליחות להיכנס אליו.

 

עם מי אתם מדברים בפייסבוק? עם מי אתם מדברים בפייסבוק? צילום: איי אף פי

 

בפייסבוק רואים את הדברים, כמובן, קצת אחרת. על פי מחקר שהיא ערכה – וזו כבר סיבה לספקנות כלפיו – הרשת החברתית כבר כל כך גדולה, עם 800 מיליון המשתמשים שלה, שהגולשים מקבלים הרבה יותר מידע ממה שהם מצפים לקבל, וחלק ניכר ממנו הוא בלתי צפוי. כלומר, כיוון שחבריהם של המשתמשים חולקים מידע על החברים האחרים שלהם, כולם נחשפים למידע שיכול לערער את תפיסת עולמם.

 

כן, אומרת פייסבוק, אנשים מקבלים את עיקר המידע שלהם מאנשים שאיתם יש להם קשר חזק – אבל האנשים האלה מביאים גם מידע מאנשים שאיתם למשתמש יש קשר חלש. וכן, אמנם המשתמש בדרך כלל מייחס פחות חשיבות למידע של אנשים שהוא לא ממש מכיר, אבל יש הרבה יותר כאלה. כך שבפועל הוא יקרא מידע – ויפיץ מידע – שמפיצים מכרים רחוקים, יותר מאשר את מה שחבריו הקרובים אומרים.

 

מעניין. נחכה למחקר עצמאי.

 

תשיגו לי את האחראי על טוויטר! 

 

יש תובע מחוזי בבוסטון, בנג'מין א. גולדברגר שמו, שהחליט לרדוף את פעילי תנועת Occupy, התנועה לצדק חברתי בארה"ב. הוא הוציא צו הבאה לטוויטר בניסיון לקבל מידע על הפעילים, צו שהפך לבדיחה בחוגים מביני דבר – למרבה הצער, הם כנראה לא כוללים את בתי המשפט בבוסטון – ושסיבך אותו במאבק בינלאומי.

 

בין המידע הרב שדרש גולדברגר מטוויטר היה מידע על כל מי שהשתמש בשתי תגיות, BostonPD שמתייחס למשטרת בוסטון ו-doxcak3 שאלוהים יודעת למה הוא אמור להתייחס. מה שגולדברגר לא חשב עליו הוא שטוויטר הוא שירות בינלאומי, ושיש נפגעים בינלאומיים מהפעולה שלו. הוא ביקש מטוויטר לשמור על צו ההבאה שלו בסוד, ונתקל בבוז המתבקש.

 

אוסטרלית בשם איישר וולף, שדיווחה בעקביות בטוויטר על תנועת Occupy, הגישה בקשה לצו מניעה נגד הצו של גולדברגר. לטענתה היא נפגעת ממהלכיו, משום שהיא השתמשה בתגיות הללו - ולתובע של בוסטון אין שום סמכות על מה שעושה אזרחית אוסטרלית ברשת. עורכי הדין שלה הודיעו לגולדברגר ולטוויטר שהניסיון הזה הוא פגיעה בזכות הדיבור שלה, מה שמסוכן במיוחד בהתחשב בכך שהיא עיתונאית.

 

הפגנה של תנועת Occupy בוול סטריט. בניסיון לקבל עליהם מידע, עלול בית המשפט בבוסטון לפגוע במשתמשי טוויטר בעולם הפגנה של תנועת Occupy בוול סטריט. בניסיון לקבל עליהם מידע, עלול בית המשפט בבוסטון לפגוע במשתמשי טוויטר בעולם צילום: רויטרס

 

הבעיה, כמובן, היא שלגולדברגר אולי אין שום סמכויות באוסטרליה, אבל טוויטר היא חברה אמריקאית - ועליה דווקא יש לו סמכות. וולף מציינת שחברות אמריקאיות מוסרות בקלות מידע לרשויות בארה"ב, אבל במקביל מעניקות רק חלק משירותי הסחר שלהן למי שאינם אזרחי האימפריה – נסו להזמין מצלמה מאמזון, או לצורך העניין את הקינדל החדש ביותר שלה.

 

התוצאה היא שהגולשים מרחבי העולם נדפקים בגדול. בעולם אידיאלי טוויטר היתה פועלת מאיסלנד, כמו וויקיליקס, אבל לא נראה לי שעובדי טוויטר אורזים כרגע את מעיליהם החמים ביותר.

 

קצרצרים

 

מארק פינקוס, שמתחרה עכשיו על תואר "המנכ"ל הדוחה ביותר בעמק הסיליקון" מול לארי אליסון הוותיק, התבטא לאחרונה על ההנפקה של חברתו זינגה. מחיר המניה של ענקית החוות בפייסבוק צנח מיד אל מתחת לשווי הראשוני שלה, ומאז לא התאושש. פינקוס לא מוטרד: המטרה של זינגה, הוא אומר, היתה לגייס מיליארד דולר – ובמטרה הזו היא עמדה. המשקיעים, שקנו את מניות הזבל שמכר להם פינקוס, יכולים מבחינתו לחפש את החברים שלהם. סביר גם להניח שהבוס השנוא נהנה מהעובדה ששלל עובדים מתוסכלים אמרו לתקשורת שהם רק מחכים לרגע ההנפקה כדי למכור את מניותיהם ולברוח, וכעת לא ממש יכולים להרוויח מכך.

 

אפל עומדת להציג אירוע כלשהו שכנראה יעסוק בספרים וספרי לימוד. אתרי חדשות הטכנולוגיה מתנהגים כאילו מישהו סילק את תרופות ההרגעה שלהם ומנבאים את מותה של תעשיית ספרי הלימוד, אך בכיר לשעבר באפל אומר ש"האירוע יצא מכל פרופורציה". אתה חושב?

 

ג'ון סטיוארט, שכבר נכנס פעם באם-אמא של אפל אחרי הפשיטה המשטרתית שהיא ארגנה על גיזמודו, נכנס עכשיו בפוקסקון – זו שמייצרת את מוצרי אפל, וגם מוצרים של ענקיות טכנולוגיה אחרות שמעדיפות לא לדבר על זה יותר מדי. סטיוארט מציין בפרוטרוט את עוולותיה של החברה הטיוואנית, ואחר כך משחק במשחק ש"מציעה " לו סירי: הוא מלחים ומלחים ומלחים שבבים של אייפונים, וחוטף מכות על כך שהוא חשב להתאגד.

 

 

במשך שנים האמירה שגוגל לא יודעת לבנות רשתות חברתיות לוותה בהסתייגות "חוץ מאורקוט, הדבר הזה שמצליח בברזיל והודו". אז אפשר להוציא את אורקוט בברזיל מהמשוואה: בדצמבר הגיע מספר המשתמשים של פייסבוק בברזיל לקצת יותר מ-36 מיליון, שני מיליון יותר מאשר לאורקוט. הכניסו בדיחה על גוגל+ בזמנכם החופשי.

 

לאורך הדורות צעירים הביעו את חיבתם לחבריהם בשלל צורות משונות. הנוכחית, שלטענת ה"ניו יורק טיימס" היא תופעה – כלומר, יש שמועות על לפחות שלושה מקרים כאלה – היא צעירים שחולקים אלה עם אלה את הסיסמאות שלהם לאימייל ולפייסבוק, ולפעמים יוצרים סיסמאות זהות. המטרה היא לתת לבן הזוג גישה מלאה לחיים שלך. איך היה אומר היום המשורר הרומאי קטולוס? נחיה, לסביה שלי, ונאהב; תני לי אלף סיסמאות, ועוד מאה, ועוד אלף, ומאה נוספות; ואז אלף נוספות, ועוד מאה. ואז, כשיהיו לנו אלפים, נערבבן עד שלא נדע כמה היו, כך שאיש לא יוכל לקנא בנו כשידע כמה סיסמאות חלקנו.  

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x