לא כל הצופים ישמחו לקפוץ אל ה"מערבולת"

תארו לעצמכם שיכולתם להזהיר את דון קורליאונה ב"הסנדק" כי הולכים לנסות להתנקש בו, האם הייתם עושים זאת? הקולנוע האינטראקטיבי, שכמו הקולנוע התלת־ממדי מנצל את ההתפתחות הטכנולוגית כדי לצבור תנופה מחודשת, מאפשר לצופים להשפיע על ההחלטות הרות הגורל של גיבורי הסרט.

סנונית

בנוסף, הסרט כולו עוסק בהחלטות, והחלטה מעניינת של היוצרים היתה לתת לדמויות ולעלילה זמן להתפתח עד שהצופה נדרש להחליט על גורלן. כך נוצרת מעורבות רגשית בבחירה, שמוסיפה רובד נוסף לצפייה.

מעבר לסרט עצמו, השאלה המתבקשת היא למה בכלל אנחנו צריכים סרטים אינטראקטיביים? הדרך שבה אנשים מספרים סיפור לא השתנתה כבר מאות שנים, החל בניסיונות לערב את הקהל בתיאטרון ועד ספרי "מבוכים ודרקונים". אף אחד מהנסיונות הללו לא הצליח לחדור אל הזרם המרכזי של הקהל, והם נשארו זרמים נישתיים, כל אחד בתחומו.

קולנוע, לעומת משחקי המחשב, הוא חוויה פסיבית. אנחנו מפקידים את המוח והפנאי שלנו בידי היוצר, והוא עושה בנו כרצונו. רובנו היינו מעדיפים שלא לקחת אחריות על חייו של דון קורליאונה, אלא רק לתת לטרגדיה להיפרש בפנינו בזמן שאנחנו צופים במתח. אין ספק שסרטים אינטראקטיביים יהיו נפוצים יותר ויותר בעידן הבידור הדיגיטלי, שבו כל טלוויזיה היא בעצם מחשב. למרות זאת, קשה לראות אותם באים במקום חווית הצפייה הפסיבית, צורת הבידור שעדיין לא נמצאה לא תחליף.