$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: גאדג'טים נקנים בדם

מתכות המשמשות במוצרי הטכנולוגיה עומדות במרכז הסכסוך בקונגו, שגבה יותר קורבות מכל מלחמה מאז מלחמת העולם השנייה; פאבים באוסטרליה מתחילים לדרוש טביעות ביומטריות מלקוחות; ובתי ספר לא יודעים איך להתמודד עם בריונות סייבר

יוסי גורביץ 12:5328.06.10

דם על האפליקציה

 

זה היה צפוי. פרשת ההתאבדויות במפעל פוקסקון בסין העלתה על פני השטח את העובדה שלאייפונים ולאייפדים יש תג מחיר סמוי, מעבר למחירם המופקע: המחיר בדמם של אנשים קטנים, לא חשובים, מהעולם השלישי. לעתים הם משלמים בבריאותם, לעתים בחייהם. עוד קודם לכן ידענו על מתכת הדמים - הקולטן - מתכת נדירה שקיימת כמעט רק בקונגו ושהכרחית לייצורם של לא מעט גאדג'טים.

 

קונגו מעולם לא היתה דומה יותר לאופן שבו תיאר אותה ג'וזף קונראד ב"לב המאפליה", אבל אפילו שלטון הזוועות וכריתת הידיים של ליאופולד השני מבלגיה, שעליו ביסס קונראד את ספרו, מחוויר לעומת מה שמתרחש שם כעת. "מלחמת העולם האפריקנית", כפי שכונתה, גבתה יותר קורבנות מאשר כל מלחמה מאז מלחמת העולם השנייה: על פי ההערכות, 5.7 מיליונים מתו שם עד כה, ומדי חודש מתים עוד כ-45,000 בני אדם. אנחנו מצטיינים בשכיחת העובדות הללו.

 

כמה ארגונים ניסו להעלות את הבעיה על פני השטח, בהצלחה מוגבלת מאוד. זה צפוי להשתנות: כתב הניו יורק טיימס ניקולאס כריסטוף התייחס לנושא אתמול – ולא בעמודי הטכנולוגיה אלא בעמודי הדעות הנחשבים. כריסטוף, שהביא לידיעת העולם את רצח העם בדארפור, הוא כתב המלחמות והזוועות של הניו יורק טיימס. הכותרת שלו היתה "מוות באמצעות גאדג'ט" והוא דיבר על "טלפוני דמים", המקבילה ההייטקית של "יהלומי דמים".

 

שורה של חברות טכנולוגיה – אפל, אינטל, RIM וכנראה גם אחרות – משתמשות במתכות-דמים או מתכות-סכסוך מקונגו ליצירת גאדג'טים. לא רק קולטן: אנחנו מדברים על טונגסטן, טנטאלום, זהב, בדיל. המכרות בקונגו נשלטים על ידי שבטים-כנופיות, ורווחי הכרייה מממנים את המשך המלחמה. סביר להניח שתנאי העובדים של הכורים יגרמו אפילו לעובדי פוקסקון להחוויר.

 

חוק חדש, שאושר על ידי הקונגרס וממתין לאישורו של אובמה, ייאלץ את חברות הטכנולוגיה להצהיר על מתכות הדמים שהן רוכשות. זה צפוי למשוך תשומת לב ניכרת, ואולי יצליח אפילו לחדור את שריון האדישות למציאות של הייטקיסטים כבדים. מחירי הגאדג'טים צפויים לעלות; אולי כך גם מחיר החיים בקונגו, שמעולם לא היה זול יותר.

  

 

הפתרון לאלימות: מאגר מידע

 

אחד הצדדים החינניים של האוסטרלים הוא חיבתם הידועה לאלכוהול. אחד החיוביים פחות הוא העובדה שחלק מהם הם בושה לאומית ולא יודעים לשתות, ונוטים לאלימות בעת הפרזה. הבעיה חמורה מספיק כדי שכמה בעלי עסקים, בעידוד ממשלתי נמרץ, ינקטו צעדים דראקוניים.

 

הממשלה הקימה לפני כמה שנים רשימה של בתי העסק האלימים ביותר – כלומר, כאלה שבהם נרשמה האלימות הרבה ביותר – ובואו נאמר שזה לא כבוד גדול להופיע במקום בולט ברשימה הזו. אחד הפאבים בסידני, הקוג'י ביי הוטל שמצא את עצמו לפני ארבע שנים במקום השני הבעייתי, החליט שהוא יורד בדירוג ויהי מה.

 

הפתרון: מערכת איסוף מידע ומאגר מידע. כל לקוח שמנסה להיכנס לקוג'י ביי הוטל צריך להראות תעודת זהות, להצטלם בווידיאו ולהשאיר כמה פיסות ביומטריות לפני שהוא מורשה להיכנס למתחם. כל המידע הזה מיועד לוודא שאם איזו תולעת שכבר נבעטה בעבר מהמקום בגלל אלימות תנסה לשוב ולהיכנס, היא תיבעט מיד החוצה.

 

מי שלא רוצה להכפיף את עצמו למערכת, מוזמן ללכת למקום אחר. השיטה מראה תוצאות: הקוג'י ביי הוטל צנח למקום ה-69 ברשימה. עדיין לא נחמד, אבל עדיף על המקום השני. לאימוץ בקרוב בעמק האלכוהול?

 

איך מתמודדים עם זה?

 

בעיה שמושכת תשומת לב ניכרת בשנים האחרונות היא בריונות-סייבר, בעיקר בעקבות חשיפת הסיפור של לורי דרו, שההתחזות שלה במייספייס וההתעללות שלה בקטינה בשם מייגן מאייר הביאו להתאבדותה של האחרונה. אבל בתי ספר עדיין לא יודעים כיצד להתמודד עם התופעה.

 

הבעיה פשוטה למדי: התלמידים, תמיד צעד אחד לפני הסוהרים שלהם, למדו מזמן שאם אתה עושה משהו בשטח בית הספר, אתה כפוף לחוקי המשמעת שלו. אבל אם אתה עושה אותו בזמנך החופשי ומחוץ לתחומו, הכל נהיה מורכב יותר.

 

על כן, הרבה מהם פשוט מתעללים בחבריהם לכיתה באמצעות מסרוני SMS והודעות מייל או רשת חברתית מאיימות ומשפילות, שהם מקפידים לשלוח אחרי הלימודים. לטכנולוגיה, אחרי הכל, יש יתרון מסוים בתחום: בריונים הם פחדנים, ועד לאחרונה מעשה בריונות גרר איתו סיכון לתגובה – של הקורבן או של הרשויות. בריונות סייבר מאפשרת אנונימיות, ומסירה חסמים מפני בריונות. הפחדן יכול לומר לעצמו שיהיה בסדר, שלא ימצאו אותו.

 

אף של-44 מדינות בארה"ב יש עכשיו חוקים נגד בריונות רשת, מעטים מהם מציעים הנחיות לבתי הספר. מה עושים עם ילד ששולח איומים לילד אחר, שלא בשטח בית הספר? ההורים של הקורבן רוצים פעולה, ההורים של הבריון דורשים מבית הספר שלא להתערב בחיים של הילדים שלהם כשהוא לא בבית הספר. ואף אחד לא רוצה לערב את המשטרה. לא שיש ברירה, לעתים.

 

אבל גם כשמערבים אותה, מה היא יכולה לעשות? גם לתלמידים יש זכות דיבור. ויש להם זכות לפרטיות. אי אפשר לחפש בסלולר שלהם, לא בלי צו. אבל לבריונות המקוונת יש צד אפל נוסף: היא נשארת לנצח. פעם, כשקורבן עזב את בית הספר, הוא השאיר את העלבונות והשמות המגונים מאחוריו. עכשיו הם זמינים לכל חיפוש בגוגל.

 

מנפלאות הטכנולוגיה.

 

קצרצרים

 

אוי. הדחף להגיע לחדשות לפני כולם בא לעתים על חשבון בדיקות מינימליות, והתוצאה היא עיתון שביצה מרוחה על פרצופו. הקורבן הפעם הוא הדיילי מייל, עיתון שהסטנדרטים שלו לא נחשבים לגבוהים גם בימים כתיקונם, והמלכודת שהוא נפל אליה היתה אחד מחשבונות הטוויטר המזויפים המייחסים את עצמם למנכ"ל אפל סטיב ג'ובס, שהודיע שהמנכ"ל המהולל שוקל למשוך חזרה את האייפלופ 4 מהלקוחות והכניס לפיו את התגובה "לזה לא ציפיתי". הדיילי מייל חשב שיש לו סקופ ומיהר לפרסם. כשנחשפה האמת המפדחת, הלך העיתון בדרכה של אפל ובמקום לפרסם התנצלות פשוט העלים את הידיעה.
הקול קול סטיב ג'ובס, הידיים ידי איזה פייק אלמוני הקול קול סטיב ג'ובס, הידיים ידי איזה פייק אלמוני צילום: Asa Mathat | All Things Digital

 

ואם כבר סטיב ג'ובס המזויף, הפוסט הזה של דן ליונס - שייסד את מסורת ההתחזות הסאטירית למנכ"ל אפל - הוא, קודם כל, אחד המוצלחים ביותר שכתב, ושנית, מבט מצוין על האופן שבו אפל מנהלת את יחסי הציבור שלה והדרך שבה היא מצליחה לומר דבר והיפוכו. זוכרים איך בהתחלה אמרה אפל שתקלת האנטנה שלה היא תקלה נפוצה, ואחר כך אמר סטיב ג'ובס (המקורי) שאין כל תקלה? הסוד, כמובן, הוא מספר גדול של פנאטים כמהים לאמונה.

 

ממשלות אירופה ממשיכות להגביר את הלחץ על גוגל בפרשת סטריט וויו, ודורשות ממנה להעביר לרשותה את המידע שאספה מרשתות אינטרנט אלחוטיות פרטיות. גוגל מתחמקת מהדרישה כבר כמה שבועות, ובהתחשב בכך שנמצאו סיסמאות ופרטים אישיים של משתמשים בחומר שהיא בכל זאת העבירה, מותר להניח שהשערורייה גדולה יותר מכפי שאנו יודעים עד כה.

 

מי שמשלמת את המחיר על התרגילים של גוגל היא, בינתיים, אפל. שרת המשפטים של גרמניה דורשת מאפל להסביר בדיוק איזה מידע-מיקום היא מתכוונת לאסוף, כמה זמן היא מתכוונת לשמור אותו, ועם מי היא מתכוונת לחלוק אותו. בעלי האייפון, אתם זוכרים שכולכם מספקים לאפל את מידע המיקום שלכם, כדי שהיא תעשה ממכם פרסומת, כן?

 

וכעת למשהו חיובי יותר: היום לפני 164 שנים המציא אדולף סאקס את הסקסופון – או, אם לדייק, רשם עליו את הפטנט. הסקסופון המקורי היה כלי רגוע מאד, ביחס, ורק לאחר שהוא חצה את האוקיינוס, עבר כמה שינויים ונפל לידיהם של כמה גאוני ג'ז, הוא הפך לכלי הקריטי שאנחנו מכירים כיום. ובכל זאת, ההתחלה היתה בפריז שלפני מהפכת אביב העמים.

  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x