דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: גם אפל רוצה לדעת איפה אתם נמצאים

תנאי השימוש החדשים ל-iOS מאפשרים לאפל להעביר למפרסמים מידע על מיקום בעלי האייפון או האייפד, מחקר מוצא שמחשב לכל ילד דווקא מרחיב את הפערים, תוכנית הצנזורה האוסטרלית קורסת, והקשר בין סוג הטלפון לדעה הפוליטית של בעליו

יוסי גורביץ 13:1222.06.10

אפל נכנסת לעסקי בזיזת הפרטיות

 

כשאנחנו מדברים על שודדי הפרטיות הגדולים, אנחנו חושבים בדרך כלל על גוגל ועל פייסבוק – במידה רבה מאוד של צדק. על שערוריית הריגול של Street View נכתב פה לא מעט (ויש גם עוד קצרצר בנושא, למטה), ועל מזימת ההתעשרות-המהירה-באמצעות-הפרטיות-שלך שמפעיל מארק צוקרברג כבר הושחתו מיליוני מילים.

 

עכשיו יש שחקנית חדש בתחום: אפל. עד כה הצטיינה אפל בעיקר במכירת מכשירים שאיש לא צריך במחירים מנופחים, תוך הישענות על עבודת עבדים, ובצנזורה שמזכירה את שנות העשרים של המאה הקודמת. מצד שני, סטיב ג'ובס הוא יזם זריז וחסר מצפון, ואם יש כסף בהפשטת פרטיותם של משתמשים מעליהם, אז למה לא? אחרי הכל, זה לא יותר גרוע משיתוף פעולה עם סדנאות יזע.

ג'ובס מציג את ה-iAd.  מידע המיקום שלך שווה לו כסף ג'ובס מציג את ה-iAd. מידע המיקום שלך שווה לו כסף צילום: אי אף פי

 

אפל הוציאה אתמול את iOS4, העדכון החדש למערכת ההפעלה הסלולרית שלה, ומי שעקב אחרי השינויים בתנאי השימוש מצא פרט קטן ומעניין: בחתימה על הסכם השימוש, אומרת אפל, המשתמש מתיר לה למסור את מיקומו המדויק לכל מי שתמצא לנכון, וגופי הצד השלישי האלה יוכלו לעשות במידע ככל העולה על רוחם. ואם המשתמש לא רוצה שגיא בן הנום כריית מידע בע"מ ידעו איפה הוא בכל רגע נתון? ובכן, זו מדינה חופשית. הוא רשאי שלא לתת לאפל את המידע. היא, מצידה, עומדת על זכותה שלא לתת לו אפשרות לרכוש מוזיקה ואפליקציות באפסטור עד שלא יעשה את זה.

 

יש הרבה כסף במידע מבוסס מיקום, ודאי כזה שאומר איפה אתה בכל רגע נתון ושלא צריך עדכון מצידך: אם אתה עובר ליד מסעדה, אפשר לשלוח לך פרסומת אליה ולהזכיר שאתה רק 14.2 מטרים ממנה, ושיש מבצעים. אפל היא עכשיו, בין השאר, חברת פרסומות (היא הציגה את פלטפורמת iAds שלה לא מזמן), ויש לה אינטרס במידע הזה. אז היא גובה אותו בכוח. הרבה אנשים רוכשים אייפונים ואייפדים בשביל האפליקציות: אחרי הכל, האפסטור ופרסומות ה"יש אפליקציה לזה" הן נקודת מכירה עיקרית של אפל.

 

ובשקט, הוא מאיימת מהמשתמש למנוע גישה אליה. אלא אם יהפוך לפלטפורמות פרסומות מהלכת שלה. אפל: מכור אחרת.

 

ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך

 

זו המסקנה המדכאת המתבקשת. במשך שנים אמרו לנו שאם רק ניתן לילדים עניים מחשבים וחיבור לרשת, במיוחד אם אלה ילדים עניים בעולם השלישי, נוכל להקפיץ אותם במכה אחת למאה ה-21. כמה וכמה מדינות יצאו בפרויקטים כאלה (זוכרים את פרויקט "מחשב לכל ילד" של ממשלת נתניהו הקודמת?), כשהידוע שבהם הוא פרויקט OLPC, לפטופ לכל ילד, שהניסיון שלו לבנות מחשב נישא זול שעיקרו חיבור לרשת הוליד את תופעת הנטבוקים. ישנו גם פרויקט מתמשך של ממשלת בריטניה, שמטרתו היא "לסגור את הפער הדיגיטלי".

 

דא עקא, שמחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה על ידי הפרופסורים ג'ייקוב ויגדור והלן לאד מצא שהמצב הפוך: "הממצאים מעלים", הם כותבים, ש"הענקת גישה אוניברסלית למחשבים ביתיים וחיבור רשת מהיר תרחיב, במקום לצמצם, את פערי ההישגים בקריאה ובמתמטיקה" בקרב ילדים עניים. ההסבר לכך פשוט ומדכא: ילדים עניים נמצאים, בדרך כלל, תחת פיקוח הורי חלש יותר, והם ישתמשו במחשבים לבזבוז זמן – כמו משחקים – ולא ללימודים.

 

כתוצאה מכך, החינוך של ילדים עניים שצוידו במחשבים מידרדר. ההידרדרות הזו, נמסר היא כל כך חמורה עד שהיא מדידה סטטיסטית. במשפחות מבוססות, הפיקוח ההורי הדוק יותר וכתוצאה מכך צעיר ממשפחה מבוססת שמקבל מחשב וחיבור רשת דווקא מתקדם – ומגדיל את הפער בינו ובין חברו העני לכיתה. והפערים הללו, רצוי להזכיר, היו רחבים עוד קודם לכן. מי שיש לו, יינתן לו; ומי שאין לו, גם מה שבידו יילקח ממנו.

  

OLPC. במקום לקדם את החינוך, מעודד בזבוז זמן OLPC. במקום לקדם את החינוך, מעודד בזבוז זמן צילום: בלומברג

 

המחקר נערך בין השנים 2000 ו-2005, וכלל כ-150 אלף ילדים. עורכי המחקר הדגישו שהוא נערך לפני עידן הטוויטר והפייסבוק, אבל ציינו שאותה העת השימוש במסנג'ר של מיקרוסופט היה פופולרי בין הנבדקים. בהתחשב בכך שרשתות חברתיות הן עוד אמצעי לבזבוז זמן – הפגת שעמום, אם תרצו – אפשר להסיק בזהירות שילד עני עם מחשב וחיבור מהיר לפייסבוק לא ישתמש בו כדי ללמוד.

 

אז מה עושים? אפשר להתחיל מכך שנשאיר מאחורינו את האמונה התפלה שהטכנולוגיה היא מזור-כל.

 

ונעבור לקצת חדשות חיוביות.

 

חומת האלמוגים הגדולה קורסת

 

כתבנו כאן כמה פעמים על מזימת הסינון של שר התקשורת האוסטרלי, סטיבן קונרוי, שמטרתה להציב חומת מגן – שזכתה במהירות לכינוי "חומת האלמוגים הגדולה", על שם ריף האלמוגים האוסטרלי וחומת האש הגדולה הסינית – בין המשתמש האוסטרלי ובין אתרים שהוא רוצה לגלוש אליהם. קונרוי מנסה בכל כוחו לדחוף את התוכנית, אבל נראה שסיכוייה אוזלים.

 

האוסטרלים קיבלו ברוח רעה מאוד את התוכנית הממשלתית לרגל אחריהם ולאסוף את כל נתוני הגלישה שלהם, שהתפרסמה בשבוע שעבר – והם יצרו את הקשר בין מסנן ממשלתי ובין התוכנית הזו. נרשמת נסיגה ניכרת בתמיכה בתוכנית מצד הסנאט האוסטרלי, ודובר הירוקים בסנאט אמר שהתוכנית "רעילה פוליטית". הפרלמנט האוסטרלי מתפזר השבוע, ולא ישוב לדיונים לפני ה-24 באוגוסט – ויהיו בחירות כלליות לקראת סוף השנה.

 

כך שאלא אם קונרוי יצליח להסביר למחוקקים, שיצטרכו להסביר את עצמם לבוחרים עוד מעט, למה הם פשוט חייבים להכריח את המשתמשים האוסטרלים להאט דרסטית את מהירות הגלישה שלהם ולמה הגולשים צריכים להבין שהריגול הוא בעבורם, חומת האלמוגים הגדולה לא תקום. ובהתחשב בכך ששרה במפלגה שלו-עצמו תקפה אותו ואת התוכנית בבלוג (!) שלה, זה לא נראה סביר כרגע.

  

מה אומר קו הטלפון על הנטייה הפוליטית שלך?

 

במהלך חמש השנים האחרונות, הופתעו הסוקרים הפוליטיים האמריקאים כמה וכמה פעמים כאשר הנתונים שהם הציגו למזמיני הסקרים התבררו כמוטים לכיוון השמרני. לקח די הרבה זמן עד שהבינו מה מקור ההטיה: משום שאין רישום מרוכז של מספרי טלפון סלולרי, סוקרים מתקשרים כמעט תמיד רק לטלפון קווי.

 

ובעלי טלפון קווי, כמסתבר, מוטים ימינה. במיוחד אם יש להם רק טלפון קווי ולא סלולרי. 42% מבעלי הטלפון הקווי בלבד (ללא קו סלולרי) מגדירים את עצמם כשמרנים, בעוד שרק 33% מבעלי הטלפון הסלולרי (ללא טלפון קווי) הגדירו את עצמם ככאלה. כך עולה מנתוני מכון המחקר Pew.

 

ההטיה היא בעיקרה על פי גיל: בני 29-18 מהווים כ-41% מכלל משתמשי הסלולר-בלבד בארה"ב, אבל בקרב פלח הגיל הזה רק 7% מחזיקים רק בטלפון קווי – והצעירים נחשבים לליברלים יותר. המשתמשים בסלולרי בלבד נוטים להיות בני מיעוטים או מי שמרוויחים פחות מ-30 אלף דולר בשנה – אוכלוסייה מובהקת של מצביעים ליברליים. המחקר ממליץ לסוקרים להישען פחות ופחות על טלפונים קוויים בעתיד ולסקור יותר משתמשי סלולר.

 

קצרצרים

 

בגוגל, גיל הזקנה מתחיל ב-40. 20,000 איש עובדים עבור התמנון העליז, אבל פחות מ-200 מהם – מעט פחות מאחוז – עברו את גיל ה-40. גוגל, שמתמודדת עם תביעה הטוענת שהיא מעדיפה צעירים ומפלה לרעה את המבוגרים, אפילו הקימה להם מועדון מיוחד, והם מכונים שם Greyglers, משחק מילים (גרוע) על גוגלרים ומאפירי-שיער.

 

במקביל, ממשיכה ההסתבכות של גוגל בפרשת הריגול: התובע הכללי של קונטיקט, ריצ'רד בלומנטל, הודיע אתמול (ב') כי הוא ירכז את החקירה שמנהלות 30 מדינות בארה"ב כנגד גוגל. עכשיו, כשהן הפסיקו לריב מי מהן תתלה את ראשו של אריק שמידט מעל האח, צפויה התקדמות. בלומנטל אמר ש"התנהלותה של גוגל מעלה יותר שאלות מתשובות". מעבר לחקירה של בלומנטל, גוגל מוצאת את עצמה מול חקירה בלתי רשמית של הרגולטור הפדרלי, ה-FTC, ומול כמה וכמה תביעות ייצוגיות. רק לא לוותר.

 

התראת ביות הרשת, מס' 4,326: לעיתון בפאלו ניוז נמאס מההפקרות בטוקבקים שלו, אז הוא עשה את הדבר המתבקש ומעתה מי שירצה להשאיר טוקבק יצטרך להירשם לאתר, ולהשאיר את שמו ואת העיר/עיירה שממנה הוא כותב. המדיניות הזו, מסבירים במערכת, זהה למדיניות שלהם לגבי פרסום מכתבים לעורך. רוצה להשמיע את קולך? בסבבה. היה אמיץ מספיק לעמוד מאחורי המילים שכתבת.

  

מדינת קליפורניה נמצאת על סף פשיטת רגל, ועל כן היא החליטה גם לפשוט יד: היא הקציבה כסף להתחלת מחקר על לוחות רישוי אלקטרוניות. מה רע בסתם לוחית פח מרוקע? ובכן, קשה למכור עליה פרסומות. לוחיות הרישוי יציגו, כאשר הרכב יעמוד במשך יותר מ-4 שניות, פרסומות. מאחר שרוב הנהגים מבלים חלק ניכר מזמנם בפקקים, הם למעשה קהל שבוי שלא תהיה לו ברירה אלא לבהות בפרסומת שמציג הרכב שמולו. מבריק. השלב הבא: פרסומות על איברים פנימיים, שמיועדות למנתחים וצוות רפואי אחר.

 

בשביל זה היה צריך להמציא את האינטרנט: חברה גרמנית, Chocri, פתחה אתר שמאפשר לחובב השוקולד ליצור לעצמו חפיסת שוקולד על פי טעמיו האישיים, במגוון מסחרר של אפשרויות. המשתמש מעניק לחפיסת השוקולד שלו שם ייחודי, החברה מייצרת את השוקולד, אורזת, מדפיסה את השם, ושולחת למשתמש. למרבה הצער, השירות זמין – בינתיים; יש לקוות שזה ישתנה – רק בארצות הברית וכמה מדינות אירופיות קרירות.

  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x