$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: Street View שוב מעצבן את האירופים

נציב הפרטיות של גרמניה הזדעזע לגלות שפרויקט צילום הרחובות של גוגל מיפה גם רשתות WiFi פרטיות; מייסד אפל השני, סטיב ווזניאק, נכנס בחברה; מרדוק ממשיך לצוד עלוקות תקשורת; ומחקר חדש מוכיח את מה שכולם כבר יודעים: הרשת ממכרת

יוסי גורביץ 12:3525.04.10

כל המידע שלכם שייך לנו

 

גוגל הסתבכה עוד קצת – היא כבר מסובכת עד צוואר – עם רגולטור אירופי: נציב הפרטיות הפדרלי של גרמניה אמר שהוא "מזועזע" מהשטיק המסריח שהחברה הרשתה לעצמה לעשות הפעם.

 

רכב הצילום של Street View. זולל פרטיות סדרתי רכב הצילום של Street View. זולל פרטיות סדרתי צילום: cc-by-croila

במוקד הסערה, כרגיל, עומד פרויקט Google Street View. אתם יודעים, מכוניות האופל עמוסות המצלמות, שלוכדות כל מה שזז ברחובות המדינות שבהן מופעל הפרויקט; האלה שאולצו לצלם מחדש את יפן בשל החדירה לפרטיות, האלו שעצבנו את הניו יורקים, את הגרמנים ואת פול מקרטני, האלו שנבעטו משווייץ. ההן.

 

מתתבר שהמכוניות של סטריט וויו, מעבר לכך שצילמו את הרחובות ואת חסרי המזל שנקלעו בדרכן, סרקו גם את רשתות ה-WiFi שמצא בדרכו, ושמר את פרטי הגישה של בעליהן. כלומר, בלי לומר שום דבר לאף אחד, גוגל בנתה מפה של רשתות האינטרנט האלחוטי בגרמניה. אולי גם באירופה כולה. למותר לציין שגוגל לא ביקשה רשות מאף אחד כדי לעשות את זה, ונציבות הפרטיות הגרמנית היתה בהלם. העיתון הגרמני דר שפיגל כינה את גוגל "תמנון של מידע". ורצוי להזכיר שמנכ"ל גוגל, אריק שמידט, כבר פטר בבוז את הפרטיות כמשהו שמיועד לאנשים שיש להם מה להסתיר.

 

עכשיו, יש כמה חברות שכבר ערכו מיפוי כזה של WiFi. אבל אף אחת מהן היא לא מאגר מידע ענקי כמו גוגל, שידה בכל ויד כל בה. נציבות הפרטיות הגרמנית קראה לגוגל למחוק את המידע שאספה ולהפסיק את נסיעות המעקב של סטריט וויו. הסיכוי שזה יקרה, אם הנציבות תמשיך להסתפק בהצהרות, נמוך משהו. עד שגוגל לא תאבד הרבה מאוד כסף, נניח בהחרמת כל הרכוש שלה באיחוד האירופי, היא לא תלמד.

  

עד כמה אפל פרנואידית?

 

עד שהמייסד השני של החברה, סטיב "ווז" ווזניאק, מצא לנכון להתראיין לבלוג השנוא על אפל, גיזמודו, ולתקוף – בעדינות – את התנהלותה.

 

ווזניאק והסטיב השני, ג'ובס, הקימו את אפל בשנות השבעים. זה היה אחרי שג'ובס רימה את ווזניאק מבלי ידיעתו: הם קיבלו פרויקט מאטארי ועבדו עליו כמו מטורפים. השכר עליו היה 2,000 דולר. ג'ובס אמר לווזניאק שמדובר ב-700 דולר, נתן לו 350, ושמר את השאר לעצמו. הסיפור נחשף רק שנים רבות לאחר מכן. באפל, ווזניאק היה המתכנת הגאון; ג'ובס היה המעצב ואיש המכירות. ווזניאק החליט שיש לו מספיק כסף בסוף שנות השמונים, ופרש; ג'ובס נשאר, נבעט, חזר.

 

רוב ההילה שיש לאפל כחברה מהפכנית בנויה על התקופה שווזניאק עבד בה. זה היה, כאמור, מזמן. בדרך כלל, הוא שומר על שתיקה או מפטיר אמירה חיובית כלשהי בכיוון החברה שהוא עדיין מחזיק בהר של מניות שלה. הפעם, אפל קצת הגזימו.

 

ווזניאק אמר לגיזמודו שהוא מקווה שהחברה לא תפטר את גריי פאוול, עובד החברה האומלל שאיבד בפאב את האבטיפוס של האייפון הרביעי, אבל הוא מחה נמרצות על עוול אחר: מסתבר שבאירוע ההשקה של האייפד, בינואר, אחד המהנדסים הדגים לווזניאק את יכולותיו של המכשיר במשך שתי דקות.
ווזניאק. גם לו נמאס ווזניאק. גם לו נמאס צילום: בלומברג

 

את ההמשך אתם יכולים לנחש. המהנדס שהעז להדגים למייסד החברה את המוצר החדש פוטר. וזה מציק לווזניאק, משום שלדבריו המהנדס הזכיר לו את עצמו ואת ג'ובס כשהיו צעירים. ככה זה: המהפכות טורפות את ילדיהן, ומה שהיתה פעם חברה שאיתגרה את סגירותה של IBM (לא מיקרוסופט, כפי שאוהבים לחשוב) הפכה לסגורה מכל החברות.

 

שובן של החדשות החמות

 

בתחילת המאה ה-20, קבע בית המשפט העליון האמריקאי את "דין החדשות החמות", שלפיו לחדשות מיידיות יש ערך מסחרי מעצם היותן חמות. סוכנות הידיעות AP החזירה את הנושא מבית הקברות, לאחר שהודיעה לפני כשנה שתתחיל לנקוט צעדים כנגד אתרים שירשו לעצמם להעתיק "חדשות חמות שלה".

 

עכשיו הגיע תורו של רופרט מרדוק להכנס למשחק. מרדוק, עתיק כמעט כמו דין החדשות החמות, מתלונן זה שנים על אגרגטורי חדשות, שלדבריו שותים בקשית את הידיעות שהוא ועובדיו אוספים בעמל רב. החשוד העיקרי, כמובן, הוא גוגל ניוז; מרדוק כבר אמר בעבר שהוא שוקל לנתק את אתרי החדשות שלו מגוגל.

 

זה עוד לא קרה, אבל בסוף השבוע החל משהו שנראה כמו קרב חימום לקראת הקרב הגדול: החברה שלו, Dow Jones Company – החברה-האם של ספינת הדגל של עיתוני מרדוק, הוול סטריט ג'ורנל – הודיעה על הגשת תביעה כנגד איזה אגרגטור, Briefing.com, שאותו האשימה דאו ג'ונס בהעתקת החדשות החמות שלה, כמעט בלי שינוי.

 

זה כנראה נכון: דאו ג'ונס מציגה שורה של מה שנראה בעין בלתי מזוינת כמו העתקה גסה. הבעיה הבולטת כאן היא שכמעט בכל מקרה, בריפינג.קום טרח לתת קרדיט לוול סטריט ג'ורנל. זה, על פי החוקים עד כה, היה לגיטימי. לא עוד, כמסתבר. בגוגל ניוז – שעושים בדיוק את אותו הדבר – צריכים להיכנס לכוננות ספיגה.

 

התמכרות תקשורת?

 

מנכ"ל גוגל אריק שמידט תיאר את הרשת כישות קוסמית לפני כשבועיים: הוא אמר שכל מה שצריך לעשות כדי לחוש בכך הוא להתנתק לכמה זמן מהרשת. מסתבר שהוא צודק משחשב. יש רק בעיה אחת: מומחים מתחילים לתאר את זה כהתמכרות.

 

במחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטה במרילנד התבקשו סטודנטים להסתובב יממה בלי שום אמצעי תקשורת – בלי מייל, פייסבוק, טוויטר, SMS, טלוויזיה, מוזיקה וסלולר. התוצאה היתה מדאיגה למדי: הסטודנטים תיארו את מצבם כדומה לזה של נגמלים מסמים.

 

הם הפגינו צורך עז בתקשורת, עלייה בפחדים ובמתח, ועיסוק בלתי פוסק בניתוק, ברמה שהשפיעה באופן ניכר על יכולת התפקוד שלהם. חלק מהסטודנטים הגדירו את התחושה כניתוק מוחלט מחברים ובני משפחה.

 

נתונים מעניינים אחרים הראו שהסטודנטים כמעט שלא חשו בבעיה בהתנתקות מטלוויזיה או ממקורות חדשות מודפסים, ושנאמנותם לספקי החדשות שלהם היא נמוכה. המסקנה – שוודאי מצריכה עוד כמה מחקרים, שיש לקוות שלא ייקחו שלושים שנה - היא שבהחלט יש מקום לדבר על התמכרות רשת כהפרעה.

 

קצרצרים

 

לא מספיק שהמהנדס המסכן של אפל, גריי פאוול, איבד אב טיפוס של אייפון והקריירה שלו נמצאת בסכנה, עכשיו לופטהאנזה רוצה לעשות ממנו כמה פפנינג. כזכור, פאוול איבד את האייפון בבר בנוסח גרמני בסאן פרנסיסקו, והעדכון האחרון שעשה ממנו היה על אהבתו לבירות גרמניות. לופטהאנזה רוצה להטיס אותו לגרמניה לאיזה פסטיבל בירה – הטיסה והבירות על חשבונה. שמעתי על "להטביע את יגונך" בשתייה, אבל זה נראה כמו לעג לרש.

 

מחלקת המדענים המטורפים של הפנטגון, DARPA - זו שאנשיה, כדברי הרג'יסטר "עומדים על כתפי ענקים – במידת הצורך, רובוטי-קולוסוס עצומים או תועבות-ענק שהינדסו גנטית בעצמם" – רוצה לשחזר את מפציץ החלל הנאצי שלא יצא אל הפועל. הרעיון היה לשגר מטוס קרב שיפעל כמו טיל בליסטי, קרי יצא מהאטמוספירה, ינוע במהירויות עצומות בחלל, יגיח מעל המטרה, יפציץ ויברח שוב למעלה. היתרון: מהירות תגובה מרשימה. החיסרון: זה עדיין לא יהיה מספיק מהר כדי למצוא טרוריסט חמקמק בצד השני של כדור הארץ, אלא אם יהיו כמה וכמה כאלה במסלול סביב כדור הארץ בכל רגע נתון.

 

פייסבוק ומגפות חברתיות אחרות מאפשרות למעסיקים גישה ניכרת למה שחושבים העובדים שלהם, יותר מאי פעם בעבר. התוצאה, אחרי כמה שנים, היא נקיטת אמצעי זהירות מצד הנגועים במחלה: 73% מהנשאלים בסקר שנערך לאחרונה אמרו שלא קיבלו את הבוס שלהם כ"חבר", ו-77% אמרו שעשו שימוש בהגדרות הפרטיות של המגפה כדי לצמצם את הגישה למידע הפרטי שלהם על ידי צד שלישי. יפה.

 

דיווחנו בשבוע שעבר על מלחמת ההיסטוריונים הבריטים, שפרצה לאחר שטרול אלמוני פרסם השמצות על ספריהם של כמה היסטוריונים באמזון. תפנית חדה נרשמה בפרשה לאחר שעורך דינו של ההיסטוריון אורלנדו פיגז האשים את אשתו של פיגז, ד"ר סטפני פאלמר, כאחראית להדלפות. בסוף השבוע האחרון נרשם סיבוב פרסה: פיגז לקח את כל האחריות לביקורות המזויפות באמזון על עצמו, וניקה את אשתו מאחריות. "אני מתבייש במעשי, ואינני מבין לגמרי מדוע פעלתי כך", אמר פיגז – והודיע שהוא יוצא לחופשת מחלה.

  

אם מישהו היה צריך הסברים לעובדה שמייסד מנוע החיפוש מהאלו (Mahalo) ג'ייסון קלקאניס, קשקשן ווב 2.0 ומשקיע מקרטע, הגיע למקום השני ברשימת האנשים השנואים ברשת (עורך הבלוג טקראנץ' מייקל ארינגטון הגיע למקום הראשון) התנהלותו לאחרונה מספקת את כל ההסברים הנדרשים. אחד העובדים במהאלו החליט שהגיע הזמן לעבור למדשאה ירוקה יותר, ושלח מייל התפטרות מנומס. בתגובה, שלח לו קלקאניס מייל צווחני, והודיע לו שאין טעם שיגיע לעבודה יותר, איחל לו הצלחה בתפקידו כ"עובד מס' 4,367 בחברה גוועת", והבהיר לו ש"הוא מאוכזב ממנו נוראות". לך חפש מי יעבוד אצלך.

  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x