שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

מתבונן: הקשר בין טכנולוגיה ופוליטיקה

קריסת מערכת המחשבים בפריימריז של העבודה היתה גרסה מקומית לתקלות בבחירות בארה"ב בשנת 2000. אולי כדאי לחקות מארה"ב גם רעיונות טכנולוגיים אחרים

שיזף רפאלי 14:1804.12.08
טכנולוגיה ופוליטיקה יכולות להשתלב בגדול, ויכולות להתערבב בקטן. קריסת מערכת המחשבים בפריימריז של מפלגת העבודה שלשום היתה מחזה טרגי־אירוני של טכנולוגיה ופוליטיקה "בקטן". משעשע או מעורר רחמים, אבל לא ממש עקרוני. זאת היתה גרסה מקומית ועלובה לאופרטה לא פחות עלובה שבה שיחקו האמריקאים בבחירות של שנת 2000.

 

הצבעה ממוחשבת בארה"ב. הפיאסקו לא הפריע לישראלים להתקנא במורשת הטכנולוגית האמריקאית הצבעה ממוחשבת בארה"ב. הפיאסקו לא הפריע לישראלים להתקנא במורשת הטכנולוגית האמריקאית צילום: אי פי איי
מכונות ההצבעה בחלק מהמדינות ספרו אז את הקולות בצורה לא מדויקת, התוצאות היו תלויות על בלימה, אומה שלמה עצרה את נשימתה, ואת הטכנולוגיה החליפה ספירה ידנית. בסופו של דבר קבע בית המשפט העליון כי ג'ורג' בוש ניצח את אל גור, וסוכם כי הטכנולוגיה המשמשת לבחירות צריכה לעבור בחינה מחדש. זה היה פיאסקו, אבל זה לא הפריע לישראלים להתקנא במורשת האמריקאית הזאת ולהפעיל השבוע טכנולוגיה מכשילת בחירות משלנו.

 

אלא שהעירוב של טכנולוגיה ופוליטיקה יכול ואף צריך להיות גדול ומשמעותי יותר. למשל, כשתקופה שלמה מוגדרת על ידי טכנולוגיה חדשה, המחייבת גיבוש עמדות ברורות. בראשית המהפכה התעשייתית, למשל, רעשה וגעשה אירופה סביב הכנסת מכונות למקום העבודה. היו מי שהפגינו אופטימיות גדולה של שחר חדש שמפציע, והיו מי שהתארגנו להילחם באיימי המיכון ובאיומיו על הביטחון התעסוקתי, על איתנות המשפחה, על סדרי החיים המוכרים. כך באו לעולם הלודיסטים, עובדי הטקסטיל שהתארגנו לתנועה חברתית של התנגדות לטכנולוגיה חדשה, ויצאו להפגנות אלימות נגדה.

 

בישראל אין לודיזם. התנגדות עקרונית ואידאולוגית לטכנולוגיה לא צברה כאן אף פעם תאוצה משמעותית. מדי פעם נשמע ציוץ קטן, בעיקר מחאות בענייני איכות הסביבה או פשקווילים של איזה רב על קיר ברחוב החרדי, אבל לא קמה כאן תנועת המונים סוחפת. אין לזה רייטינג אצלנו.

 

טכנולוגיה ופוליטיקה נפגשות בגדול גם כשאומות מגבשות את העמדה שלהן בנוגע לביקוע האטום ורתימת האנרגיה האטומית ליצירת חשמל. יש חברות שלמות שאימצו את החידוש הטכנולוגי וביססו את מרבית ייצור הכוח שלהם על כורים, ויש ששללו את הטכנולוגיה החדשה מכל וכל - לא רצו מדובשה כדי להימנע מהאיום של עוקצה. עצרות ענק, ארועי מדיה ססגוניים, שביתות רעב והפגנות אלימות ליוו את הקמתם של הכורים הגדולים ואת ההחלטות המכריעות על יישומי גרעין אחרים. גם חברות שגיבשו עמדה מסוימת נגד הגרעין נדרשו להערכה מחודשת שלה בעקבות אמברגו על אספקת נפט או תאונות בכורים.

 

ואצלנו, גם נושא הגרעין לא זכה לתפוס מקום מרכזי בשיח הציבורי. לא בעד, לא נגד. שקט מחריש.

 

דווקא במפגש הגדול הזה של פוליטיקה וטכנולוגיה אפשר ללמוד מהאמריקאים שיעור מאלף. העיסוק בטכנולוגיה התמקם אצלם במרכז הזירה הפוליטית מראשית הדרך. כבר במאות ה־18 וה־19 היה למושבות האמריקאיות ואחר כך לארצות הברית תפקיד במהפכה התעשייתית, כשדחפו את אירופה להכריע בעד תעשייה ממוכנת. במאה ה־20 היו האמריקאים פורצי הדרך בפיתוח נשק ואנרגיה גרעינית, וגם החלוצים בדיון הציבורי על השימוש באנרגיה כזאת. ועכשיו, במערכת הבחירות שהסתיימה בחודש שעבר, שוב עלתה הטכנולוגיה לכותרות. הפעם עסק השיח הפוליטי הלאומי במחשבים ורשתות.

 

אל גור, מי שהיה סגנו של הנשיא ביל קלינטון ואחר כך מועמד לנשיאות, זכה לקיטונות של לעג בבחירות של 2000 בגלל ציטוט (מסולף) שלו, כאילו הוא זה שהמציא את האינטרנט. כמעט עשר שנים מאוחר יותר, השימוש במחשבים ובדוא"ל היה מובן מאליו אצל כל המתמודדים. חשבון הטלפון הסלולרי של ברק אובמה נהפך מושא לחדירות והצצות של עובדי חברת הטלפון, אבל אף אחד לא הופתע מכך שהוא משתמש בטלפון סלולרי. במקום זאת התנהל דיון בשאלה אם הוא צריך לוותר על השימוש במכשיר הבלאקברי שלו.

 

אובמה וסגנו ג'ו ביידן ניסחו מצע מפורט הנוגע לטכנולוגיה, והקצו לו פרק מיוחד באתר הקמפיין. המצע הזה נדד גם לאתר החדש של חילופי השלטון, change.gov - בעצמו יישום טכנולוגי־פוליטי ראשוני, שילווה את העברת הממשל. אובמה וביידן מנסחים שם עיקרי האמונה שלהם בנוגע לתפקידי הממשל בטכנולוגיה ולתפקידי הטכנולוגיה בממשל, ומבטיחים, בין השאר, צעדים הקשורים לחקיקה ורגולוציה, השקעה ממשלתית ומינוי ראשון מסוגו של Chief Technology Officer. נציב הטכנולוגיה העליון הזה יהיה בדרגת שר. הוא עוד לא מונה, אבל בורסת השמות באינטרנט פורחת, עם שמות כמו אריק שמידט, מנכ"ל גוגל; פרופ' לארי לסיג, נביא הקוד הפתוח; ואפילו ביל גייטס. כך עושים טכנולוגיה ופוליטיקה בגדול.

 

האם לנו לא מגיע חיבור רציני כזה של טכנולוגיה ופוליטיקה? האם לא הגיעה השעה שגם אצלנו ייקחו בשיח הציבורי את הטכנולוגיה והתקשוב ברצינות הראויה? אולי, במסגרת הליכי האמריקניזציה והחיקוי הכלליים, נייבא גם פיסת תרבות זאת? טכנולוגיה ופוליטיקה בגדול, לא רק בקטן.

 

נושאי התקשוב והטכנולוגיה פזורים בישראל לכל רוח. יש מעורבות והתערבות של משרד התשתיות, משרד המדע ומשרד התקשורת. כמובן שלמשרדי החינוך והביטחון יש הרבה מה לומר לגבי תכנים ורישות. גם משרדי הרווחה, הבריאות והמסחר והתעשייה רוצים חלק בעוגה, וגם לשלטון המקומי ולמשרד התחבורה יש מקום. וכמו תמיד, משרד האוצר הוא בעצם מי שמושל בכיפה. ובתוך הבלגן, גם חברי הכנסת חוגגים: כמעט שני תריסרים של הצעות חקיקה פרטיות שעוסקות באינטרנט הוגשו בשנתיים האחרונות, מצנזורה על טוקבקים, דרך הסדרת ספאם ועד סינון אתרים כפוי. אבל מדיניות מסודרת, ארוכת טווח, נטועה במערכת ערכים כוללת עוד לא ראיתי. יש כאן ערכים ועקרונות, או רק טכנולוגיה ופוליטיקה בקטן?

 

פרופ' שיזף רפאלי הוא ראש בית הספר  לניהול והמרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה. sheizaf.rafaeli.net

בטל שלח
    לכל התגובות
    x