אלכוהול

זבת חלב וויסקי

מיליונר אלגו טריידינג, מומחה שיווק משבדיה ובעלי חברת אנרגיה סולארית מקימים את מזקקת הוויסקי הראשונה בישראל ב־1.5 מיליון דולר

גלי וולוצקי 18:3717.12.13
מיליונר ישראלי שעשה את הונו מחברות אלגו טריידינג, מומחה שיווק שבדי והייטקיסט שעוסק באנרגיה סולארית נכנסים לבר. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל ההמשך רציני מאוד. יום אחד, אומר עמית דרור, אולי יתחיל כך סיפור מזקקת הוויסקי הראשונה בישראל.

 

מזקקת מילק אנד האני, שהקמתה מצויה היום בשלבים הסופיים, מיועדת להיות, לדברי מקימיה, מזקקת הסינגל מאלט הישראלית הראשונה. אם כבר מזקקה ראשונה בציון, הם אומרים, אז הוויסקי הטוב ביותר, שעשוי מ־100% לתת שעורה, מיוצר במזקקה יחידה ואינו בלנד.

 

גל קלקשטיין, בן למשפחה שעשתה את הונה מאלגו טריידינג (אביו ואחיו יסדו את חברת פיינל), הוא אחד מיזמי המזקקה והמשקיע היחיד בה. הוא הולך להיפרד בשלב הראשון מ־1.5 מיליון דולר, שיכולים בקלות גם לגלוש ל־2 מיליון דולר, אבל הוא לא מודאג. בניגוד לעסקיו האחרים, הוא אומר, אקזיט של המיזם הזה לא ייחשב בעיניו להצלחה: "יש פה שילוב בין משהו שבא מהלב, מהאהבה שלי לתרבות הוויסקי ומהרצון לפתח אותה בארץ וליצור מותג מקומי שיהיה מקור לגאווה, ובין עסק שיכול להרוויח הרבה כסף".

 

ייצור וויסקי בישראל הוא, ללא ספק, אירוע חשוב בענף האלכוהול המקומי. באופן מסורתי המשקה יוּצר רק באירלנד ובסקוטלנד. הכוכבת הטרייה יחסית היא יפן, שמייצרת את המשקה כבר 80–90 שנה. רק בשני העשורים האחרונים התחילו להבין שאפשר לעשות וויסקי גם במקומות אחרים, ומה שמדהים הוא שישראל מצטרפת למגמה בשלב מוקדם ובאמצעות קבוצה שיש לה לא רק רצון, אלא גם יכולת לגרום לזה להפוך למציאות. ב־20 השנים האחרונות קמו מזקקות וויסקי בצ'כיה, בשבדיה, בניו זילנד, ואפילו בהודו ובטייוואן.

 

מקימי מזקקת מילק אנד האני (מימין): רועי ונעמה אגמון־ליכט, עמית דרור, גל קלקשטיין, ליטל עיני, סיימון פריד ותומר גורן. המכנה המשותף לכולם הוא אהבה למשקה  אנד האני (צולם בנורמה ג'ין) מקימי מזקקת מילק אנד האני (מימין): רועי ונעמה אגמון־ליכט, עמית דרור, גל קלקשטיין, ליטל עיני, סיימון פריד ותומר גורן. המכנה המשותף לכולם הוא אהבה למשקה אנד האני (צולם בנורמה ג'ין) צילום: ענר גרין

 

שותפיו של קלקשטיין לפרויקט הם עמית דרור, הבעלים של חברת אטרנג'י, העוסקת באנרגיה סולארית, וסיימון פריד, שעובד באטרנג'י ושותף עם דרור במיזם נוסף בשם היירקס טק, המייצר סקייטבורדים, סנואובורדים וקייטבורדים מקרבון. שני שותפים נוספים הם רועי ונעמה אגמון־ליכט, הייטקיסטים וחובבי וויסקי שהצטרפו להרפתקה. המכנה המשותף של כולם הוא אהבה גדולה לבירה מזוקקת ועיסוק אובססיבי כמעט בנושא בשנים האחרונות. "בישלתי בירה בבית, וזה היה נחמד, אבל מרגע שגיליתי את הוויסקי, שהוא למעשה בירה מזוקקת ומיושנת, נשביתי בעולם הזה", אומר דרור, האחראי לחיבור בין חברי הקבוצה.

 

פריד, יליד שבדיה ששנות ילדותו עברו עליו בארצות שונות באירופה בעקבות נדודי הוריו, הוא שהעלה את הרעיון בהתבסס על סיפורה של Mackmyra, מזקקת וויסקי שבדית שקבוצת חברים משוגעים לדבר הקימה ב־1999. "גם עליהם צחקו בהתחלה, הרי מה לוויסקי ולשבדיה? כיום הם לא רק מייצרים וויסקי משובח, הם גם סיפור הצלחה כלכלי", אומר פריד.

 

קלקשטיין, שנשבה בקסמי הוויסקי, התחיל לבדוק אפשרות השקעה בתחום. בתחילה חשב לרכוש מזקקה ביתית, אך כשהבין שהוא יכול להרשות לעצמו להשקיע סכום גדול יותר התמקד בחיפוש מזקקה גדולה. "אבל אז הבנתי שזה לא משתלם", הוא אומר, "והחלטתי להקים מזקקה בעצמי". קלקשטיין פגש רומנטיקנים שהחלום שלהם הוא לייצר וויסקי, אבל רק כשמכרים משותפים הכירו לו את דרור ופריד נוצר קליק בעקבות ההבנה המשותפת כי הקמת מזקקת וויסקי היא לא עניין לרומנטיקנים, אלא לאנשי עסקים משופשפים.

 

אף שהקבוצה עדיין בחיתולים, היא כבר חושבת הרחק מעבר לגבולות ישראל, ולכן תייצר וויסקי כשר בהשגחת הרבנות. "המגבלה היחידה היא שלא נוכל ליישן אותו בחביות שרי, כי הן לא כשרות. מלבד זאת אין לנו מגבלות. גם מותגים גדולים בעולם מוכרים וויסקי כשר כצעד עסקי", אומר דרור. "השוק הישראלי קטן, אבל הקהילות היהודיות בעולם, ששמות בקבוק וויסקי על השולחן בכל מפגש שבת בבית הכנסת, ישמחו לשתות וויסקי ישראלי".

 

גל קלקשטיין, המשקיע היחיד במזקקת מילק אנד האני: "לסקוטלנד ישנו סיפור האגמים, אבל לנו ישנו המקום הנמוך בעולם ליישן בו וויסקי. למה לא להשתמש בזה?" גל קלקשטיין, המשקיע היחיד במזקקת מילק אנד האני: "לסקוטלנד ישנו סיפור האגמים, אבל לנו ישנו המקום הנמוך בעולם ליישן בו וויסקי. למה לא להשתמש בזה?" צילום: ענר גרין

 

מאסטר דיסטילר סקוטי

 

כרגע הקבוצה מחפשת לוקיישן למזקקה, רצוי בגוש דן, מתוך חשיבה שמיקום המפעל במרכז יכול לחזק את הקשר של המותג עם הקהילה. דודי הזיקוק, שמחירם מאות אלפי דולרים, כבר מאוחסנים במכולה בנמל אשדוד, ואת החביות שישמשו ליישון, הם מספרים, יפזרו במחסנים ברחבי הארץ. "וויסקי אחד ייושן בים המלח, אחר בהרי ירושלים ויהיה אפילו וויסקי מהנגב. השוני במיקומי החביות יביא גם לגיוון בטעמים, וגם, לא פחות חשוב, לסיפור יוצא מן הכלל", מסביר קלקשטיין, שכבר רואה בעיני רוחו את תווית הבקבוק שכתוב עליה "וויסקי מים המלח". "לסקוטלנד ישנו הסיפור של האגמים, אבל לנו ישנו המקום הנמוך בעולם ליישן בו וויסקי. למה לא להשתמש בזה?".

 

הקבוצה שכרה את שירותיו של ניר גילת, בעבר מנהל פרויקטים באלביט, והוא כבר עובד על פיתוח המיזם כשלצדו ליטל עיני, סמנכ"לית בחברת גל קלקשטיין, המשמשת נציגת הבעלים. בצד המקצועי נשכרו המאסטר דיסטילר הסקוטי ג'ים סוואן, מומחה עולמי להקמת מזקקות, המתמחה גם בעבודה באקלים חם, ותומר גורן, חובב וויסקי ובירה, העוסק בזיקוק ביתי כבר כמה שנים.

 

וויסקי לכל החיים

 

התוכנית העסקית אינה מסתמכת בשנים הראשונות על רווחים מוויסקי, שמצריך לפחות שלוש שנות יישון בחבית בטרם יבוקבק, אלא על ייצור משקאות אחרים, שזמן היישון שלהם קצר או אינם דורשים יישון כלל. דרור מספר על תוכניות לייצר ברבן (וויסקי אמריקאי המופק מ־51% גרעיני תירס לפחות ומיושן בחביות עץ אלון חרוכות), שגם ישמיש את החביות, שכן לא נהוג ליישן וויסקי בחביות חדשות, ווייט וויסקי (שאינו עובר יישון בחביות), ליקרים ואפילו ג'ין ישראלי.

 

את מהדורת הוויסקי הראשונה מנסה הקבוצה למכור למשקיעים בפרויקט מימון המונים באתר indiegogo. המהלך, שנועד לגייס 65 אלף דולר, תדמיתי בעיקרו ואמור לחזק את קשרי המזקקה המתהווה עם קהילת הצרכנים, שהרי את הכסף להקמת העסק העמיד קלקשטיין. באתר מבהירים חברי הקבוצה כי מי שישקיע סכום שנע בין 5 ל־950 אלף דולר יזכה בתמורה לדרגות שונות של הוקרה - מתודה (עבור 5 דולר), דרך בקבוק אספנים ממהדורת הייצור הראשונה (79 דולר) ועד מבחר הטבות כמו אספקת וויסקי חינם לכל החיים, טיול וויסקי מסביב לעולם וריינג'רובר עם בר מצויד (ההשקעה הגבוהה ביותר). עד עתה כבר גויסו כ־20 אלף דולר, ותאריך היעד של הגיוס הוא 29 בדצמבר. גם אם לא יגויס מלוא הסכום הנקוב, השותפים מבטיחים לעמוד בהבטחתם לתמורה בעד התרומה. "המטרה היא ליצור היכרות והזדהות עם המותג שלנו", מבהיר דרור. "כבר יש כמה קונים שהזמינו שלושה בקבוקים מהמהדורה הראשונה. כשהתקשרתי לברר למה הם מזמינים שלושה בקבוקים ולא אחד, הם ענו: 'אחד כדי לשתות, אחד לשים על המדף ואחד לשמור לאספנות'. יום אחד הבקבוק הזה, מסדרת הייצור הראשונה שלנו, יהיה שווה הרבה כסף במכירות פומביות של וויסקי".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x