סגור

FT
"אמנות יכולה להעניק לנו הקשר חדש לעבר"

המיליארדר פרנסואה פינו שיפץ ב־160 מיליון יורו מבנה היסטורי בפריז והפך אותו למוזיאון שמוקדש לאוסף שלו. הוא בחר להציג בו עבודות פוליטיות של אמנים שחורים המתכתבים עם העבר הגזעני של הבניין

כשהיזם המיליארדר פרנסואה פינו ניסה לראשונה לפני שני עשורים לבנות מוזיאון בפריז כדי להציג בו את אוסף האמנות העכשווית שלו, עיכובים בירוקרטיים הטביעו את הפרויקט. במאמר רגשני שפרסם אז בעיתון “לה מונד” הוא כתב על "האכזבה העצומה" שחש, והכריז כי בכוונתו לשפץ במקום את פאלאצו גראסי בוונציה. "אני לא אוהב לוותר או לפרוש", אמר המיליארדר, שלפי הערכות מגזין “פורבס”, הונו עומד על 55 מיליארד דולר.
4 צפייה בגלריה
המיליארדר פרנסואה פינו פנאי
המיליארדר פרנסואה פינו פנאי
פינו. בחר אישית כל אמן שמוצג
(צילום: איי אף פי)
פינו (84) שהקים את אימפריית מוצרי היוקרה קרינג, שבבעלותה מותגי גוצ'י ואיב סן לורן, הצליח לבסוף להגשים את המשאלה שלו. ב־22 במאי נפתח המוזיאון שלו בבורסת הסחורות (Bourse de Commerce), מבנה אבן עגול וחיוור בלב פריז, ששופץ בדקדקנות. המוזיאון נמצא במרחק הליכה קצר ממקדשי התרבות של העיר, הלובר ומרכז פומפידו. חלל התצוגה משתרע על פני 7,000 מ"ר, וכולל תערוכות מתחלפות מתוך האוסף שלו המונה 10,000 יצירות, וכן יצירות ממוסדות אחרים. המוזיאון יתמקד באמנות עכשווית ופינו מקווה כי למרות זאת ימשוך קהל. "אמנות מהעבר היא מעניינת, אך עלינו גם להקדיש תשומת לב למה שקורה היום בעולמנו וגם לעתיד", אמר לאחרונה.
4 צפייה בגלריה
עבודה של האמונס פנאי
עבודה של האמונס פנאי
עבודה של האמונס. עוסק בשחורים בארה"ב
(צילום: אי פי איי)
המוזיאון ממוקם במבנה שעבר כמה גלגולים מאז המאה ה־16. כעת לאחר מייקאובר שנמשך ארבע שנים בעלות של 160 מיליון יורו, הצליח האדריכל היפני המוערך טדאו אנדו להזרים מנת מינימליזם קולית ולחדש אותו. למרות זאת אחד הסעיפים בחוזה השכירות ל־50 שנה שעליו חתם פינו עם עיריית פריז מחייב אותו לשמר את הבורסה לסחורות בלי לבצע שינויים מרחיקי לכת, שכן המבנה מוגדר כמונומנט היסטורי. הדרישה הזו כללה שחזור של ציור השמן הפנורמי "צרפת המנצחת" (Triumphal France) שמעטר את הכיפה. הציור מציג את התהילה של הקולוניאליזם, כולל ייצוגים סטריאוטיפיים של לוחמים אפריקאים וגיישות יפניות. האמנות המוצגת בתוך המוזיאון מפצה על הגזענות של ציור הקיר הזה השייך לעידן אחר. בקומה השנייה, פורטרט גדול של אשה שחורה וצעירה שיצרה הציירת הבריטית־גאנאית לינט יאיום־בואקיה, תלוי לצד חלון פנימי שדרכו אפשר לראות את ציור הקיר הקולוניאלי. הוא משמש כמעין תגובה מעודנת, מסביר מרטין בתון, המנהל של אוסף פינו. "אמנות יכולה לסייע לנו להעניק הקשר לעבר של הבניין", אמר.
4 צפייה בגלריה
ציור של יאיום בואקיה פנאי
ציור של יאיום בואקיה פנאי
ציור של יאיום־בואקיה. תגובה מעודנת לגזענות
(צילום: איי אף פי)
דוגמה נוספת לדיאלוג בין המבנה והאמנות באה לידי ביטוי בתצוגה של כ־60 יצירות של דיוויד האמונס, אמן אפריקאי־אמריקאי בולט שעוסק ביצירותיו בשחורים בארה"ב. האמונס ביקש שהיצירה שלו, הנקראת "אבטחה מינימלית", תמוקם מול ציור קיר המציג מפה של נתיבי הים מהמאה ה־19 שיצרו את העושר של אירופה. היצירה מזכירה כלוב מתכת חלוד בהשראת תא כלא בבית הסוהר סן קוונטין בקליפורניה. "האמונס רצה ליצור ניגוד בין היצירה שלו והמפה, ושיהיה חשוך שם כדי להעביר את הפחד", אמר בתון.
4 צפייה בגלריה
פסל שעווה של אורס פישר ליד הציור הקולוניאליסטי צרפת המנצחת פנאי
פסל שעווה של אורס פישר ליד הציור הקולוניאליסטי צרפת המנצחת פנאי
מתוך המוזיאון של פינו: פסל שעווה של אורס פישר ליד הציור הקולוניאליסטי "צרפת המנצחת"
(צילום: איי אף פי)
רבות מהיצירות שפינו בחר עבור אירוע הפתיחה של הגלריה כוללות מסרים פוליטיים מרומזים ואחרים. פינו עצמו הוא שבחר את היצירות, הדגיש בתון. "הוא היה פה כל יום במהלך השיפוצים. כל פרט, כל אמן, הוא שיקוף של הטעם שלו והחזון שלו". המעורבות הזו בבחירת היצירות היתה מפתיעה, במיוחד בצרפת שבה השיחות על גזע נותרו טאבו. כשמחאות תנועת BLM למען השחורים התפשטו בשנה שעברה לפריז, הן התקבלו בבלבול מצד הפוליטיקאים, והנשיא עמנואל מקרון קרא למפגינים לא להפיל פסלים של בעלי עבדים וקולוניאליסטים כפי שעשו במדינות אחרות. אך בבורסת הסחורות פינו מרגיש בבית ולכן הוא חופשי לעורר פרובוקציות. "היה חיוני שבחירת היצירות תהיה רצינית, הדהוד של מה שעבר על העולם לאחר יותר משנה של מחאה ותנועות מחאה", אמר ז'אן־ז'אק אייגון, מנכ"ל האוסף.