• תפריט
אמנות ועיצוב

"רק לקבוצה מצומצמת יש אחיזה באמנות העכשווית"

האמן הבריטי המצליח גווין טורק, שלא סיים את לימודיו בגלל שהציג עבודה לא קונבציונאלית, צמח מהאכזבה. היום הוא משלב את האמנות שלו בבתי ספר

ענת ברזילי 08:2514.02.18

דווקא רגע מובהק של כישלון היה זה שבישר את תחילת הקריירה המצליחה של האמן הבריטי גווין טורק (50). זה היה בתערוכת הגמר של לימודיו ברויאל קולג’ ב־1991, כשבחר להציג חדר ריק לגמרי, כשרק לוחית אחת כחולה ומעוגלת התנוססה על אחד מהקירות הלבנים ונשאה כיתוב: “גווין טורק, פסל. פעל כאן משנת 1989–1991”.

 

טורק לא קיבל בסופו של דבר תעודת גמר, כיוון שמה שעשה לא ענה על דרישות בית הספר. “הם רצו לקדם אמנות יותר שמרנית וציור שנראה כמו ציור”, אומר טורק בראיון ל”כלכליסט” במהלך ביקור בישראל עם בת זוגו, דברה קרטיס. השניים השתתפו בשיח גלריה בגבעון פורום לאמנות בתל אביב יחד עם האמנים מיכה אולמן וגבי קלזמר.

הפסל של טורק בפארק ציבורי. “הדלת היא פורטל לעולם חדש” הפסל של טורק בפארק ציבורי. “הדלת היא פורטל לעולם חדש” צילום: AJAR

 

דווקא מאז טורק לא מפסיק להציג בתערוכות. לפני שנה הציג תערוכה גדולה בחלל Newport street art gallery בבעלותו של ידידו, האמן ואספן האמנות דמיאן הירסט. טורק הוא אחד מאמני ה־Young British Artists שיחד עם הירסט, טרייסי אמין ונוספים שלמדו אז ברויאל קולג’, הפכו מחבורת אמנים צעירים מלאי כישרון לאמנים בינלאומיים מבוססים ומשפיעים. “אלו היו זמנים מאוד מרגשים”, מספר טורק, “בלונדון היו אז הרבה מחסנים ובניינים נטושים בגלל המשבר הכלכלי אחרי שלטון תאצ’ר. הצגנו בהם תערוכות. היה דיאלוג חזק וטוב בין אמנים צעירים. הוצאנו קטלוגים, הזמנו אספנים, אוצרים ומבקרים, וכמה מרצים בקולג’ עודדו אותנו לפעול”.

 

טורק הוא מאסטר של חומרים ורעיונות. אמנותו חולשת על מה שנראה כקצה האינסוף, מתפקע מדימויים וחפצים שמהותם נעוצה בפופ־ארט. פסלי ברונזה צבועים שכמו מתחפשים לקופסת קרטון רגילה, ארגז קלקר, שק אשפה שחור או מסמר חלוד המוגדל לגובה של 12 מטר. שפמו מסולסל, ברט ורוד על ראשו ומבטו משחקי. אחת מעבודותיו הרבות היא דיוקן עצמי כסיד וישס (מלהקת הסקס פיסטולס), כשוישס מתחפש לאלביס פרסלי בעבודת ההדפס המפורסמת של אנדי וורהול.

 

אמנותו עוסקת באופן מעמיק בשאלות פנים אמנותיות של ייצוג, זיוף ומקוריות, מיתוס ותפקיד האמן, וכחלק מכל אלה בא העיסוק בחתימת האמן. “בפעם הראשונה שחתמתי את שמי, כשסיימתי את הרויאל קולג’, הייתי אמן לא ידוע”, מסביר טורק, “ברור שאין שום משמעות לחתימה של אמן לא ידוע, ורציתי לבקר את מעמד החתימה. אך לאורך הזמן, אחרי שהגעתי להצלחה אמנותית מסוימת, זה הפך לנושא שקשה לעבוד איתו. מעמד החתימה שלי השתנה והפכתי להיות אמן בעל שם. לפתע אנשים מזהים את החתימה והעבודה מפסיקה להיות ביקורתית”.

 

 

טורק. "אמנות יקרה באופן מגוחך" טורק. "אמנות יקרה באופן מגוחך" צילום: אוראל כהן

 

הפכת בעצם מאמן ביקורתי לאמן מצליח שיצירותיו מאוד יקרות.

“אמנות יקרה באופן מגוחך לטעמי. רק לקבוצה מאוד מצומצמת של אנשים יש היום את האחיזה בעולם האמנות העכשווית. הם אלו שבוחרים מה יוצג במוזיאונים ובתערוכות לפי ערך ההשקעה הכלכלית שהושקעה באותה עבודת אמנות. זה מאוד שלילי בעיני”.

 

קרטיס ייסדה ארגון ללא מטרות רווח house of fairytails, שמטרתו לעורר סקרנות ודמיון בילדים ובמורים שלהם בבתי ספר יסודיים. הלמידה נעשית בין היתר דרך הפסלים של טורק. “היום מורים עובדים תחת לחץ כבד, וההוראה עצמה עוצרת את הסקרנות והיצירתיות של הילדים”, היא מספרת, “מצאנו שאמנות היא כלי טוב ללימוד ומאפשרת לילדים להיות מעורבים בתהליכי למידה מורכבים”.

 

אחד הפסלים שהציב טורק הוא של דלת באמצע פארק ציבורי. “זו יציקת ברונזה של דלת הכניסה המקורית מבית יתומים שעמד בעבר, במקום בו הוקם הפארק. הדלת היא מכשיר, פורטל לעולם חדש”, מסביר טורק. “הנושאים שעלו בביקור בפסל היו תיאולוגים ופיזיקליים”, מוסיפה קרטיס, “סביב הדלת שמוצבת בשום מקום הילדים עסקו במקצועות רבים. האמנות היא הפתח דרכו נכנסנו לתכנים אחרים”. וטורק מוסיף: ”מעניין אותי איך אמנות פועלת על אנשים ואיך היא תופסת מקום ביניהם”.

 

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x