יוליונאס אורבונאס: "אין לי כוונה לעודד התאבדות"

כשהאמן והמעצב יוליונאס אורבונאס היה ילד, החליט אביו, שכמו רבים לא סמך על מערכת החינוך תחת המשטר הסובייטי בליטא, לקחת אותו ואת אחיותיו למקום עבודתו, במקום לשלוח אותם לגני הילדים.

אלא שעבודתו של אביו לא היתה שגרתית: הוא ניהל פארק שעשועים קטן בעיר קלייפדה שבליטא. "פארק השעשועים זורם לי בדם, מחצית מחיי עברו שם", מספר אורבונאס (36) אמן, מעצב ומהנדס עטור פרסים בראיון ל"כלכליסט", "מפעילות המתקנים הקופאיות והמהנדסים היו הגננות והמטפלים שלי". אורבונאס מספר שלמרות שהרגיש בו בבית, היו לו יחסים מורכבים עם הפארק. "בכל פעם שעליתי על המתקנים חוויתי בחילות וסחרחורות. הייתי צורח, מזיע ומקיא ולמרות זאת עולה שוב ושוב".

באפריל 2011, בגלריה המדעית בדבלין, חשף את הפרויקט: "רכבת הרים להמתת חסד" ((Euthanasia Roller Coaster מודל של רכבת הרים שמהירות התאוצה בה כל כך גבוהה עד שהיא גורמת למותם הוודאי של נוסעיה, תוך כדי תחושת התעלות אופורית שנוצרת מהפרשת הורמונים למוח כחוויית לפני־מוות.

מודל "רכבת הרים להמתת חסד". תהודה בכל העולם צילום: יחצ

"אין לי כוונה לעודד התאבדות." מבהיר אורבונאס, "הפרויקט מאפשר לשים על השולחן נושאים שנויים במחלוקת באופן בטוח ויעיל. פסיכולוגים שהתנגדו לפרויקט סיפרו לי שהם משתמשים בבימוי בטיפול באובדניים. פסיכולוג אחד סיפר לי שאחד ממטופליו ראה ברכבת את האפשרות שיש לו לקחת שליטה על מותו ובכך גם על חייו".

אורבונאס הוא פרופסור־עמית וראש לימודי האמנות באקדמיה לאמנות בוילנה ודוקטורנט ברויאל אקדמי בלונדון. הוא הציג את הפרויקטים מעוררי המחלוקת וההשראה שלו בכל העולם והיום (חמישי) יתארח בתוכנית ללימודי המשך באמנות של הפקולטה לאמנויות - המדרשה, ויעביר הרצאה פתוחה לקהל בגלריית הירקון 19 בתל אביב.

צניחה ב־320 קמ"ש.

איך עובדת הרכבת? היא עולה לגובה 509 מטרים, (פי 3.7 מרכבת ההרים הגבוהה בעולם, בניו ג'רסי) העלייה איטית ומאפשרת לנוסעים להרהר. מהפסגה הרכבת נוחתת מטה ב־321 קמ"ש ואז עוברת שבעה סבבים שהולכים ונעשים קטנים יותר, עיצוב השומר על כוח 10G (מדד כוח התאוצה — ע"ב). כובד המשקל העצום המופעל העל הגוף ויוצר מצב של היפוקסיה - מחסור של חמצן בגוף. הנסיעה ברכבת המדומיינת אורכת דקה אחת בלבד, שמקרה של היפוקסיה, מובילה למוות וודאי.

למה אתה מעוניין שאנשים יהרגו את עצמם בדרך אופורית? 

יוליונאס אורבונאס. "רציתי להרחיב את תחומי הפעולה של מדע בדיוני לעיצוב, הנדסה ואדריכלות" צילום: dualhead.lt

"זה לא בדיוק הרצון שלי, רכבת ההרים שעיצבתי לא שונה בהרבה מאחרות, כל מה שעשיתי הוא לחדד את הקימורים של המסילות באופן שיגרום לנוסעים בה למות ב'אלגנטיות ובעונג'".

"ריתקה אותי התופעה שגורמת לאנשים לחכות שעות בתור לנסיעה של דקה אחת", הוא מוסיף, "יש רוכבים נלהבים שנוסעים בכל רחבי העולם כדי לרכוב על רכבות הרים קיצוניות. הם חווים סחרחורות, בחילה והקאה כפסגות של הנאה ועונג קיצוני. מה כל כך מיוחד במתקנים האלו שמביאים אנשים לעונג דרך כאב פיזי קיצוני? אין לכך שום

מקבילה באמנות או בשדות אחרים".

מדע בדיוני אך אמיתי

ב־2004, אחרי פרישת אביו מניהול הפארק, ניהל אותו אורבונס הבן במשך שלוש שנים. "אז הבנתי את הפוטנציאל האמנותי הלא מפותח של הפארק". לימים הפכה החוויה לדוקטורט של אורבונאס – "אסתטיקה של הגרביטציה" – שילוב של אמנות קינטית ואדריכלות. "רציתי לפתח מחשבה ספקולטיבית על העתיד מבוססת מתקנים", הוא מסביר, "רציתי להרחיב את תחומי הפעולה של המד"ב מספרות וקולנוע לעיצוב, הנדסה ואדריכלות. העובדה שהפרויקט מדויק ומבוסס מחקר מדעי, הנדסי, עיצובי ואמנותי, משווה לו נראות מציאותי".

רכבת ההרים של אורבונס נהיתה סנסציה וקיבלה חשיפה נרחבת בכלי התקשורת ובקרב מעריצי מד"ב בכל העולם. בהשראת הפרויקט נוצרו משחקי מחשב, הופק סרט קצר ולהקת אינדי נורווגית כתבה שיר בהשראתו. הפרויקט נעשה בצורה כל כך מדוייקת, שהקהל לא הבין עם הרכבת אכן קיימת בעולם, או לא.