• תפריט
פנאי

פסקול חייו: ספר חדש מציג תמונות שצילם אילן בשור בחצי היובל האחרון

כבר 25 שנה שבשור מצלם תרבות ישראלית. בספר חדש הוא מציג צילומים של 100 מוזיקאים, שחקנים ויוצרים מובילים - בלי פירוטכניקה או אפקטים מיוחדים

מאיה נחום שחל 08:4120.08.17

אין כמעט יוצר ישראלי מוביל שלא הצטלם בסטודיו של אילן בשור לעטיפה של אלבום, כרזה של הופעה או פורטרט לכתבת מגזין. "הצילום הוא אינטימי וחשוף, רואים את הנשמה, התחושות והרגשות", אומר בשור, "אבל אין לי טכניקה לעשות את זה, זה לא משהו שאני יכול ללמד. הזיקוק עושה את העבודה. לא צריך עזרים טקטיים, פירוטכניקה או אפקטים מיוחדים. אני מעדיף להתרכז במצולם מתוך תפיסה של פשטות, ובחלק ניכר מהצילומים שלי הרקע הוא שחור־לבן והתאורה די פשוטה".

 

צילומים מספרו של בשור. מימין: גידי גוב, שלמה ארצי ושלום חנוך צילומים מספרו של בשור. מימין: גידי גוב, שלמה ארצי ושלום חנוך צילום: אילן בשור

 

 

בימים אלה מוציא בשור ספר צילומים מתוך חומרים שנאספו אצלו ב־25 השנים האחרונות בעיצוב של כרמי אהוביה. יוסי בנאי, שלמה ארצי, שלום חנוך, יהודה פוליקר, יהודית רביץ, נורית גלרון, דיוויד ברוזה, גידי גוב, יעל אבקסיס, אילנית, ג'וזי כץ, רבקה מיכאלי ואחינועם ניני, הם רק חלק מ־100 התמונות באלבום. בהקדמה לספר כתב יואב קוטנר: "ההרגשה שלי תמיד היא שאילן בא מאהבה. הוא אוהב אמנות. אוהב תיאטרון. אוהב מוזיקה. בעיקר הוא אוהב את המצולמים שלו".

 

הספר יוצא 15 שנה אחרי ספרו הראשון. על השאלה מדוע בחר להוציא אותו דווקא עכשיו, הוא עונה: "אני לא גוסס ולא עושה לעצמי רטרוספקטיבה, אבל זה טוב לאגו. גם רציתי שיישאר משהו פיזי לנכדות שלי. יש לי רצון להנכיח תרבות כמו שאני רואה אותה ולא כפי שהיא באה לידי ביטוי היום בעיני שרת התרבות שלנו ובכלל. לא כל מי שכותב, מציג, שר או עושה קולנוע, עושה תרבות כמו שאני תופס אותה. בחרתי אנשים שהם התרבות מבחינתי, הם מלווים את פסקול חיי, ואני רוצה שהם יהיו מתועדים היטב".

 

בשור נולד לפני 65 שנה בקיבוץ געש. בגיל 30 חזר לקיבוץ אחרי לימודי צילום בבצלאל וכעבור שש שנים עזב עם אשתו וילדיו לכפר הירוק, שם הוא מתגורר עד היום. “הפרנסה שלי היא צילום מסחרי שאני מגדיר יותר כשירות מאמנות. אבל אני נהנה מהעבודה שלי עם המצולמים, אלה אנשים יצירתיים שכיף לפגוש. יש לי פסנתר בסטודיו וכשמגיע יוני רכטר הגאון ומתחיל לפרוט - אני חוגג”.

 

אילן בשור אילן בשור צילום: אילן בשור

 

 

את הספר החדש בחר בשור להוציא עצמאית באמצעות קמפיין הדסטרט שבו גייס בהצלחה 150 אלף שקל. "הוצאות הספרים לא ממהרות להשקיע בספרי אמנות, והבאזז שנוצר סביב הקמפיין ברשת וברשתות החברתיות מתמרץ את המכירות. בנוסף העצמאות מאפשרת חופש אמנותי", הוא מסביר. בהמשך להוצאתו באופן עצמאי, גם הרכישה של הספר מתבצעת ישירות דרך האתר של בשור (ilanbesor.com), במחיר של מאה וחמישים שקל.

 

לא אוהב רכילות

 

הספר נפתח ברביעיית תמונות של יוסי בנאי, שהופיעה גם בספרו הקודם וזו שפתחה אותו גם אז. "לא היה לי שום ספק שיוסי יפתח שוב. הוא מסוג האנשים שמגיע להם. המפגשים איתו היו מהמרגשים שהיו לי. בכל פגישה איתו הייתי מצטמרר כי מעבר לזה שהוא אמן ענק - הנשמה והאישיות שלו הן משהו יוצא דופן”.

 

עטיפת הספר עטיפת הספר צילום: אילן בשור

 

 

מדוע החלטת שלא לספר את הסיפור שמאחורי כל תמונה?

"עם חלק מהמצולמים יש לי קשר אישי ואני לא אוהב רכילות. פעם עשיתי תערוכת פורטרטים ונתתי לחברי בועז כהן לכתוב את הטקסטים. הוא כתב מקסים אבל חלק מהמצולמים טענו שזה מיותר, שהצילום מדבר בעצמו. זו עוד סיבה שבגללה שלא התעקשתי".

 

היו שכעסו שאין תמונה שלהם?

"כן. הסברתי להם שאפילו חברים שהם אמנים מובילים יש כאלה שלא הכנסתי ושאני לא יכול להכניס את כולם. אז יש לי עכשיו כמה אמנים שכועסים עליי. לעומת זאת, יש כאלה פחות מובילים שכן הכנסתי כמו השחקניות שירה האס שהיא נהדרת וראויה".

 

ציולמים מספרו של בשור. מימין למעלה בכיוון השעון: דרור קרן, אילנית, ג'וזי כץ ויוסי בנאי ציולמים מספרו של בשור. מימין למעלה בכיוון השעון: דרור קרן, אילנית, ג'וזי כץ ויוסי בנאי צילום: אילן בשור

 

 

גבר עם חולצה פתוחה

 

רוב התמונות בספר לא הופיעו במקום אחר לפני. אחת מהן היא תמונה של גידי גוב שמסתבר שעוררה לא מעט הרמות גבה. "הופתעתי מאנשים תרבותיים וחברים גברים ששאלו למה לצלם גבר עם חולצה פתוחה. אני לא מבין את זה. זו תמונה חזקה ואני מרגיש שיש בה חשיפה רגשית ולא רק פיזית. בספר הקודם יש תמונה של ריקי גל עם שד בחוץ אז למה את גידי לא? הוא כמובן נתן את אישורו". אחד הרגעים המרגשים זכורים לבשור מהצילום הראשון שעשה לשלום חנוך לפני 18 שנה בביתו. "הוא איש עם צניעות אופיינית לדור הזה, לא מהמחבקים והמנשקים וזה בסדר. אחרי שסיימנו הוא אמר לי, 'בוא, אני רוצה להראות לך משהו, ולקח אותי לחדר שינה שלו. מעל המיטה היה ציור גדול מדהים של פרחים והוא אמר כאבא גאה, 'זה הציור שמאיה ציירה'. מבחינתנו זו מאיה הילדה מהשיר שרק אתמול נולדה ואבא שר לה שיר ערש, ופתאם זה ציור מקסים של אשה".

 

יש אמנים שאתה לא מוכן לצלם?

"את עמיר בניון אני לא אכניס לסטודיו בגלל התבטאויות גסות שלו נגד אנשים מהמחנה שלנו. גם את אריאל זילבר לא רציתי ואשתי שכנעה אותי לצלם. לא דיברנו פוליטיקה והוא היה ידידותי וקפץ על טרמפולינה עם רגל אחת. הבנות שלי כתבו לי על זה, 'היו לי פעם עקרונות מכרתי את כולם'". 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x