$
במה

המנהל האמנותי של תיאטרון דימונה: "הספיקה לי תל אביב"

אחרי שכתב מוזיקה לעשרות הצגות אורי וידיסלבסקי נדד דרומה לניהול תיאטרון דימונה, למד לדפוק על שולחנות, לסחוב קוליסות וליצור אמנות מטלטלת

מאיה נחום שחל 09:2405.07.17

לפני שנה ורבע נדד אורי וידיסלבסקי לדימונה ונכנס לתפקיד המנהל האמנותי של התיאטרון בעיר. מאז הוא הספיק להעתיק לשם את מגוריו ולאחרונה אף רכש בה דירה, כאשר בסופי שבוע הוא מגיע לבלות עם משפחתו — השחקנית נעמה שפירא וילדיו הגדולים.

 

 

המוזיקאי שכתב 30 שנה לעשרות הצגות, בהן "הקמצן", "אשה בורחת מבשורה” ו"גורודיש", הלחין את השיר האהוב "חורף 73", והקים את קרקס Y חולם להקים בדימונה מרכז תרבות שוקק.

 

 

אורי וידיסלבסקי אורי וידיסלבסקי צילום: איתן ויתקון

 

 

"עשיתי את זה מתוך ציונות כי אני מאוד אוהב את הארץ והגעתי לנקודה שמספיק לי תל אביב ואני צריך להפוך את הפירמידה. בעיניי הדבר שצריך לעשות היום כדי להניע תהליכים ארוכים הוא להתעסק בחינוך. החלטתי שאלך לאיפה שתהליכים יכולים לזוז ותיאטרון הוא חלק מהתחושה הזו. זה תיאטרון נפלא, קטן, רחוק מהמרכז, עם אנסמבל יוצר ויש כאן תחושה של שקט והתחלה".

 

ומה עם המוזיקה?

 

"אני לא מוזיקאי יותר. זהו. נגמר. עברתי למילה. בשנים האחרונות זזתי מעולם הצלילים לעולם המילים, לכתיבה ובימוי. אני לא מתעסק בזה כרגע, ורק בהצגות שלי יש מוזיקאי דמיוני שיושב לי על הכתף והמוזיקה מגיעה איכשהו”.

 

ההצגה "שק שינה" בתיאטרון דימונה ההצגה "שק שינה" בתיאטרון דימונה צילום: מעיין קאופמן

 

 

“לייצר קומדיה דימונאית"

 

וידיסלבסקי (60) טוען שיש לייצר מרכזי תרבות ברחבי הארץ ולא לתת למרכז להגיע למרחבים כברירת מחדל. "ברור שהתרבות מתל אביב חזקה אבל אני מנסה לייצר מרכז תרבותי ברמה גבוהה בדימונה קודם כל עבור תושבי הדרום, ואם הוא יהיה מספיק טוב, הוא גם יגיע הלאה. תפיסת התרבות של ישראל כבר שנים מושתתת על כך שהתרבות מגיעה רק מהמרכז ולא ההפך, וזו בעיני תפיסה בלתי מתקבלת על הדעת. אם אני אייצר קומדיה דימונאית, הם ייהנו פי כמה, ואם היא תהיה ברמה גבוהה, אז היא תתעסק גם במה שמטריד אותם באמת. כי ברגע שמייצרים תרבות מקומית, גם מעלים את הכוחות המקומיים כל הזמן".

 

לנהל תיאטרון בישראל זו משימה לא פשוטה ולנהל תיאטרון בפריפריה זו משימה כמעט בלתי אפשרית, כאשר התקציבים כמעט אינם מאפשרים מרחב תמרון, גם כאשר שרת התרבות חרתה על דגלה לקדם את הפריפריה. "אנשים פוחדים להגיד אבל מירי רגב עושה דברים נכונים בהרבה מובנים, אלא שהטון שבו הדברים נאמרים לא משיג את המטרה. אם הם היו נאמרים באופן יותר עדין, אנשים היו יותר מקבלים את זה. כולם מסכימים שיש פער בין התרבות בפריפריה ובמרכז, ואני חושב שאפשר היה להשיג יותר אם הדברים היו נעשים באופן יותר מתוחכם. כשאני מדבר איתה, היא אומרת, 'לא הייתי מגיעה לכלום אם לא הייתי מקימה צעקות', והיום אני רואה את זה על עצמי. כשאני לא צועק ושופך את הקרביים, כלום לא זז”.

 

וידיסלבסקי למד מהר מאוד לדפוק על שולחנות בפורומים השונים ולבקש עוד כסף ועוד משאבים. הוא סוחב קוליסות, בונה תפאורות וגם מקרצף כשצריך. "זה בסדר וזה מבחירה אבל זה לא צריך להיות ככה לאורך זמן. בשביל לייצר אמנות ברמה גבוהה שמתחרה באמת במה שקורה במרכז חייבים יחס ומשאבים".

 

"לקבל בעיטות בשק שינה"

 

אחרי ההצגה "הנסיך הקטן" שרצה כבר יותר מ־80 פעם בדימונה וברחבי הארץ, עולה בימים אלה ההצגה "שק שינה" שכתבו וידיסלבסקי ושפירא על פי סיפור של פרופ' אבי בסר, סגן דיקן מכללת ספיר בנגב. הסיפור הוא על פגישת מחזור שמטלטלת את חייו של פרופסור מצליח ומכריחה אותו להתמודד עם עברו בפנימייה בשדה בוקר.

"בחלק האחרון ישנו תיאור המקרה על הבמה, איך הוא שכב בשק שינה על הדשא וכל השכבה בעטה בו והוא לא העז להוציא את הראש. הצגה מאוד כואבת וחזקה, מהירה, קצבית ואגרסיבית, כשהשחקנים שופכים את הקישקע על הבמה", אומר וידיסלבסקי. "אג'נדת־העל שלי היא לספר את הסיפור הדימונאי ובאמצעותו לגעת בפערים בין דימונה והנגב למקומות אחרים".  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x