ביקורת אלבום: השיאים והנפילות של מארי ג'יי בלייג'

שם האלבום החדש, "Strength of a Woman" (הליקון), כבר הבטיח חזרה לפורמה. יחסית לניקי מינאז' או אפילו ביונסה, המיניות שבלייג' מכרה מעולם לא היתה בוטה וקיצונית. היא תמיד ביקשה לשנות את מעמדה הנחות של האשה במוזיקה השחורה — זירה שבה המאבק הפמיניסטי נזנח תמיד לטובת המאבק בגזענות — ומסר ההעצמה הנשית שלה חזק וברור גם הפעם. 

מארי גיי בלייג'. האלבום צילום: יחצ

באלבום החדש מוציאה מארי ג'יי בלייג' את התותחים הכבדים על ההתחלה. "Love Yourself", השיר הפותח את האלבום, מתחיל כבלדת פסנתר קודרת ודרמטית, שמספרת איך בלייג' התגברה על קשיי החיים בעזרת אהבה, וצומח ללהיט רב־עוצמה, עם ביטים של היפ הופ וסימפול של כלי נשיפה מקטע אינסטרומנטלי מתחילת הסבנטיז, הופעת אורח של לא אחר מאשר קניה ווסט ומסר ברור: "אתה צריך לאהוב את עצמך אם אתה רוצה להיות עם מישהו אחר".

מדובר באינסטנט־קלאסיקה, לא פחות. זה שיר שמתאים לבלייג' כמו כפפה. מאז ומעולם היא היתה נאמנה למסורת ארוכה ומהותית למוזיקה השחורה: הסבל והגאולה. התמכרויות לסמים ואלכוהול ותקופות דיכאון ארוכות, תוצאה של התעללות מינית שעברה בילדותה, כמו גם ההשתחררות מהן, נוכחות בכל ניואנס בקולה המרגש. באלבום החדש, שנמצא כולו בסימן התאוששות מהגירושים המכוערים מבעלה והמנהל שלה קנדו אייזקס, נושא הסבל והגאולה מקבל נופך של וידוי אישי מעצים. שמעתי את השיר בלופ משהו כמו חמש פעמים לפני שעברתי הלאה. וחבל שעברתי הלאה. למרבה הצער, מרבית האלבום לא מתקרב לקרסוליים של השיר הזה.

מהפקת הניינטיז של "Love Yourself" עוברת בלייג' להפקה עכשווית יותר ב"Thick of It", וזה מצער. בכלל, השירים שבהם בלייג' מנסה להשתלב במפת הפופ העכשווית, כמו "Glow Up", שבו מתארחים קוואבו משלישיית ההיפ הופ הנחשבת מיגוס, דיג'יי חאלד הפלסטיני־אמריקאי ומיסי אליוט, נשמעים מאולצים ומיותרים. זאת לא הפעם הראשונה שבלייג' פוזלת לעבר טרנדים הפקתיים כדי לנסות להישאר עדכנית ורלבנטית; באלבום "Stronger with Each Tear" מ־2009 היא השתמשה באוטו־טיון (הטרנדי לזמנו), למען השם! אבל בלייג' נשמעת הכי טוב כשהיא נצמדת לאר נ' בי ניינטיזי חף ממניירות תקופתיות. הקטעים הקלאסיים באלבום, כמו הבלדה המינימליסטית "Thank You" ו"Hello Father" החותם את האלבום, מהווים שיאים. חבל שצריך לצלוח את הניסיון של בלייג' להשתלב בקטעי טראפ בדרך.