40 פלוס אמא: הקומדיה שחזרה לבית ההורים בגיל מבוגר

"לא רק המצב הכלכלי בצרפת הוא שגורם לזה", מספר במאי הסרט אריק לבאן, "יש הרבה סיבות לחזור אל בית ההורים, כמו גירושים או משברים נפשיים. אנחנו חוזרים לקן המשפחתי מחוסר ברירה".

אף ששום דבר לא נשמע קומי במצב הזה, בסרטו החדש מנסה לבאן להציג את ההיבטים המצחיקים שלו. "זו בהחלט סיטואציה דרמטית", הוא מספר בשיחה עם "כלכליסט", "אבל אני אוהב למצוא את הצדדים הקומיים גם בדברים כאלה. קומדיה היא הדרך שלי לתקשר עם הקהל וההנאה הכי גדולה שלי היא לשמוע אותו צוחק. אני עושה סרט בשביל הצופים, לא כותב יומן אישי. בכל זאת, אני רוצה שהם יבואו לראות אותו, יש לי משפחה להאכיל".

ז'וזיאן באלאסקו ואלכסנדרה לאמי. אם ובת בדירה אחת צילום: פרנסואה הרננדז

"לחזור לגור עם אמא" הוא הסרט שפותח את פסטיבל "או לה לה!" לקומדיות צרפתית, שסרטיו יוקרנו ברחבי הארץ עד 29 בנובמבר. "זו הפעם הראשונה שאני פה", הוא מדווח, "והרושם הראשוני מקסים. ישנה האווירה הטובה של המדינות השמשיות, שקט מאוד, נראה שהאנשים שמחים ואין להם דאגות כלל". קשה לנו להסתיר את ההפתעה בעקבות ההכרזה הזאת, והוא מוסיף: "אבל עדיין לא יצאתי מתל אביב".

מקום טוב באמצע

"לחזור לגור עם אמא", שגם ייצא להקרנות מסחריות בארץ בשבוע הבא, היה להצלחה גדולה בצרפת, והמשיך את מה שנראה כמו תור זהב מחודש של קומדיות מארץ הגבינות והיין, שהחל בלהיט "מחוברים לחיים" ב־2012. עם זאת, מצד התעשייה בצרפת זה נראה קצת אחרת. "אמנם 'מחוברים לחיים' בישר על עידן חדש, אבל הוא העלה את הסטנדרטים של הקהל", מסביר לבאן. "עכשיו הוא דורש הרבה יותר, ושוק הקומדיות הפך תחרותי מאוד. בצרפת נעשים יותר מ־230 סרטים בשנה (לשם ההשוואה, בישראל מופקים כ־30 סרטים בשנה — א"ס), אך הקהל לא מגיע לצפות בהם, ומחצית מהם בכלל לא יוצאים לאקרנים.

"הבעיה המרכזית שלנו היא בכתיבה, כבר לא משקיעים כל כך בתסריטים, ואנחנו מתקשים להתחרות עם האינטרנט, משחקי הווידיאו ונטפליקס. נדמה שהיום יש העדפה של הכמות על פני האיכות", הוא מבכה.

"קשה לצחוק על נשים"

לבאן נולד בצרפת בשנת 1966, וזה סרטו השישי שיוצא לבתי הקולנוע. ואולם, מה שמייחד את "לחזור לגור עם אמא" הוא שהגיבורות שלו הן נשים. "עד כה הדמויות הראשיות שלי היו גברים ונורא רציתי לרענן ולכתוב לנשים. הקושי הוא שקל מאוד לצחוק על גברים, אבל עם נשים זה קצת יותר מסובך, יותר רגיש. לדוגמה, קל לצחוק על דמות שמנה, אבל אם הדמות הזאת היא אמא, אז זה בכלל לא מצחיק. ובכל זאת, הפעם החלטתי לנסות לעמוד באתגר".

הבמאי אריק לבאן. "חששתי שאמא שלי תרגיש לא בנוח כשתראה את הסרט" צילום: אוראל כהן

לתפקידים הראשיים ב"לחזור לגור עם אמא" ליהק לבאן את אלכסנדרה לאמי בתפקיד סטפאני ואת ז'וזיאן באלאסקו הוותיקה והנהדרת ("לאמא שלי יש מאהבת") בתפקיד האמא שמנהלת רומן סודי עם השכן מלמעלה. אבל אף על פי שבאלאסקו היא שחקנית עטורת פרסים, לבאן היה צריך להילחם כדי להכניס אותה לקאסט. "שלא כמו בסרטי הארט־האוס בצרפת, בקומדיות המפיקים נוטים להתערב מאוד בליהוק. חברת ההפקה הראשונית התעקשה שהשחקנית שנטאל לובי תגלם את התפקיד בגלל ההצלחה של 'למה זה מגיע לי?'. היא שחקנית מצוינת, אך אני חשבתי שהיא פחות מתאימה לדמות, ורציתי שחקנית גדולה וחמה יותר, כזו שתזכיר את האמהות האיטלקיות והספרדיות. בסופו של דבר, כדי שאוכל לעבוד עם באלאסקו, נאלצתי לעבור לחברת הפקה אחרת".

לא די שבמרכז הקומדיה החדשה ניצבות נשים בלבד, לבאן גם נאלץ להוריד עלילת משנה משמעותית שבמרכזה גבר שהגיבורה מנהלת איתו רומן. "הרגשתי שהסיפור הגברי פוגם בזרימה שלו. ניסיתי להסביר לשחקן שאמור היה לגלם אותו שגם אם אל פאצ'ינו היה מלוהק לתפקיד הייתי צריך להוציא אותו, אבל הוא עדיין כעס".

השראה מאמא

אותו השחקן שנותר על רצפת חדר העריכה הוא לא היחיד שלבאן הסתבך איתו. "פחדתי מהתגובה של אמא שלי כשהיא תראה את הסרט ותגלה עד כמה הדמות שמשחקת באלאסקו מושפעת ממנה. עיקר החשש שלי היה בשל הסקסיות של הדמות והרומן הסודי ומלא התשוקה שלה עם השכן. הנחתי שזה מה שיגרום לה להרגיש לא בנוח. אבל טעיתי. היא כעסה עליי יותר כי הבעתי את חוסר היכולת שלה להבין איך פועלת תיבת מייל ואת החיבה שלה למשחק שבץ־נא. אחרי הצפייה הראשונה שלה בסרט היא קמה והלכה בלי לומר לי מילה, אבל מאז היא הפשירה קצת, ואני מאמין שהיא עדיין מחבבת אותי".