שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
אמנות ועיצוב

בורדל שטייטל: המסע בעקבות הרשת שסחרה באלפי נשים יהודיות

"הם לקחו אותי מבית אמי והבטיחו לי דברים נפלאים, הם לקחו אותי לבואנוס איירס והפכו אותי לזונה", כך נפתח שיר ששלח את האמנית השוויצרית אליענה רנר למסע בעקבות רשת עולמית ואכזרית שסחרה במאה שעברה באלפי נשים יהודיות

ענת ברזילי 09:0010.11.16

היושבים במרכז החדר בגלריה אלפרד בתל אביב מוצאים עצמם מוקפים בצמחים שגדלו פרא ומסתירים את שדה הראייה. לאט ובהדרגתיות נחשף הנוף: בית קברות ישן וזנוח, על מצבותיו ההרוסות וכתובותיו המחוקות.

 

זהו בית הקברות של ארגון "צבי מגדל" בבאונוס איירס. מאחורי השם התמים לכאורה מסתתר ארגון סחר עולמי לזונות יהודיות. "צבי מגדל" היה חלק מרשת של ארגונים ששידלו לזנות מאות נשים יהודיות מדי שנה מאז סוף המאה ה־19 ועד תחילת המאה ה־20.

 

כשגילתה האמנית השוויצרית-גרמניה ממוצא ישראלי אליענה רנר (38) את בית הקברות, היא החליטה לנקותו מצמחייה כדי לאתר את הקבר של גיבורת עבודת הווידיאו שלה, רחל ליברמן, אשה שבתחילת המאה הקודמת נחטפה ושודלה לזנות על ידי "צבי מגדל".

 

"הכל התחיל משיר שלמדתי בסדנת יידיש שהשתתפתי בה", מספרת רנר בראיון ל"כלכליסט". השיר היידי, דיאלוג בין זונה וסרסור, מובא כאן בתרגום חופשי לעברית: הם לקחו אותי מבית אמי והבטיחו לי דברים נפלאים, הם לקחו אותי לבואנוס איירס והפכו אותי לזונה / מדוע את רוצה להישאר עם אמך ולישון במיטה מלוכלכת? עדיף להיות בבואנוס איירס ולישון בחדר שינה אלגנטי / אני לא רוצה להיות בבואנוס איירס ולישון בחדר שינה מפואר, אני מעדיפה להיות ליד אמי היקרה ולישון במיטה מלוכלכת. 

שלט זיכרון שהציבה רנר כחלק מפרויקט La Organization שלט זיכרון שהציבה רנר כחלק מפרויקט La Organization צילום: אלענה רנר

 

"הייתי בשוק גמור מהשיר הזה. זה הפוך מכל מה שלמדתי עד אז על התרבות היהודית", מספרת רנר. "התחלתי לחקור וגיליתי שהוא נכתב ב־1920 בבואנוס איירס, וממחקר קצר באינטרנט וכמה ספרים בנושא גיליתי שבאותה התקופה פעל הארגון היהודי 'צבי מגדל'. "אין שום היסטוריה כתובה לגבי הנשים והנערות. שום דו"ח או מעקב", היא אומרת, "מה שהכי מעניין אותי הוא לאסוף את העדויות שעוברת מפה לאוזן ולתת להן נראות".

 

 

 

רנר על רקע מקהלת הנשים של בואנוס איירס מבצעות את השיר. הבטיחו לנערות עניות חיי מותרות ביבשת רחוקה רנר על רקע מקהלת הנשים של בואנוס איירס מבצעות את השיר. הבטיחו לנערות עניות חיי מותרות ביבשת רחוקה צילום: אוראל כהן

 

בואנוס איירס היא רק נקודה אחת בה עצרה רנר במהלך מסע חובק עולם בן תשעה חודשים, אליו יצאה ב־2012. היא ביקרה גם בניו יורק, באונוס איירס, מונטה וידאו, סאו פאולו, ריו דה ז'נרו, שנגחאי, מומבאי, יוהנסבורג וקייפטאון במטרה לתור אחר רשת המסחר.

 

תוצאת המחקר היא העבודה "La Organization", שמוצגת עכשיו בתל אביב ובדצמבר תעבור לגלריה קובו בברמן, שם מתגוררת רנר. מחר, שישי, הוא היום האחרון לתערוכה במכון השיתופי לאמנות אלפרד בסמטת שלוש בנוה צדק. בשעה 12:00 יתקיים שיח גלריה בנוכחות רנר והאוצרת טליה רז. זו הזדמנות אחרונה לראות את הצבת הווידיאו שלה ולהקשיב לסיפוריה המרתקים לפני שתחזור לעיר מגוריה. בנוסף היא יצרה, יחד עם קבוצת סטודנטים כחברה עמיתה של אוניברסיטת ברמן, אתר אינטרנט המתחקה אחר קווי הסחר בנשים היהודיות באותה התקופה.

 

השיטה עבדה כך שבחורים צעירים מארגנטינה נשלחו למשפחות עניות מרובות ילדים בגליציה, שם בחרו בנערה בת ה־14 והבטיחו להוריה שהיא תזכה בחיי מותרות ביבשת הרחוקה. השיטה החברתית של אז עבדה לטובתם: בגיל 14 השדכן המקומי בין כה וכה היה משדך את הנערות לגברים מכפרים אחרים, כך שבחור מארגנטינה היה נראה כמציאה. הן נישאו לו בחתונה לא חוקית ורק כשהגיעו לאוניה שתיקח אותן לאמריקה גילו הצעירות שהחתן הטרי נשוי לעוד שלוש נשים שעושות איתן את הדרך לאמריקה.

 

מלבד "צבי מגדל", באותה תקופה פעלו עוד שלושה ארגוני סחר יהודיים בנשים ששלחו נשים לאיסטנבול, לקהיר ואף להודו וסין. "זו היתה התקופה של קולוניאליזם, גברים לבנים ששהו במזרח לא רצו לקיים יחסי מין עם האוכלוסיה המקומית והיו מזמינים נשים לבנות", מסבירה רנר. לשאלה מדוע סחרו דווקא בנשים יהודיות, עונה: "אני לא יודעת בדיוק להגיד למה, אבל יש לי כמה הצעות. אחת היא שהיה קל יותר לגנוב נשים יהודיות כיוון שהקהילה היהודית כולה היתה תחת התקפה".

 

הבריחה מבית הבושת

 

הגיבורה הראשית בתערוכה היא, כאמור, רחל ליברמן. "מה שמוזר בסיפור שלה", אומרת רנר, "הוא המאמץ העצום שהשקיעו ב'צבי מגדל' כדי להשאיר אותה שם. זה ממש לא מובן לי".

 

ליברמן נולדה בברדישב (אוקראינה של היום) ב־1900. ב־1919 היגרה עם משפחתה לוורשה שם התחתנה עם יעקב פרבר והולידה שני בנים. פרבר היגר לארגנטינה ושנה אחר-כך, הצטרפה אליו רחל עם שני ילדיהם. אלא שמעט אחרי בואם נפטר יעקב משחפת ורחל נאלצה להשאיר את ילדיה אצל משפחה אומנת ולנסוע לבואנוס איירס להתפרנס, שם נחטפה ושודלה לזנות על ידי "צבי מגדל".

 

כעבור זמן הצליחה לחסוך כסף, עזבה את הבורדל ופתחה חנות עתיקות. כשהסרסורים גילו זאת, הם איימו עליה והרסו את החנות. למרות זאת היא נשארה שם ומאוחר יותר נענתה לחיזוריו של גבר ולבסוף התחתנה איתו. רק לאחר החתונה חשף את זהותו כסרסור והחזיר אותה לבורדל, שם היא איימה על אנשי האירגון שתדווח עליהם לרשויות.

 

ב־1930 היא קיימה את האיום. 442 איש הועמדו למשפט ו־108 נשלחו לכלא. זה היה אחד המשפטים הגדולים ביותר בארגנטינה אי פעם, משפט תקדימי שהתניע את כל החוקים נגד סחר בנשים ושידולן לזנות בארגנטינה. ב־1935 היא נפטרה מסרטן והשאירה שני בנים, שלא ידעו שאמם עבדה בזנות.

 

זונות פלסטינה

 

מנגד, סביב השנים 1850־1930 בפרנקפורט פעלה דמות מעניינת ומוכרת מאוד בשם ברתה פפנהיים, עובדת סוציאלית אקטיביסטית ומוכרת בהיסטוריה בעיקר כאנה או. המטופלת של ד"ר ברוייר, תלמידו של פרויד. בניגוד לדימוי הפאסיבי וההיסטרי שהנציחה עבורה ההיסטוריה, פפנהיים הקימה ארגון שמטרתו הצלת נשים יהודיות מזנות. היא כתבה דוחות ותיעדה הכל במסעותיה. פפנהיים התחקתה אחרי קווי הסחר בנשים בכל רחבי העולם ובין היתר ביקרה בתורכיה וב־1904 היתה בפלסטינה. "היא לא היתה ציונית." אומרת רנר, "אז מה עשתה בפלסטינה אם לא על מנת להציל נשים ממעגל הזנות?" עכשיו מנסה רנר לגלות מה עשתה פפנהיים בפלסטינה. 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x