$
אמנות ועיצוב

יד, שם ומכחול

ז'ני רוזנשטיין החלה לצייר על נייר טואלט משומש כשהסתתרה מהנאצים. כעת היא פותחת תערוכה

אלעד בילו 08:4724.08.16

האמנית ז'ני רוזנשטיין אף פעם לא למדה ציור, והתחילה לעסוק בתחום בנסיבות איומות — כשהסתתרה מהנאצים במחנה ריכוז. 74 שנים אחרי היא מסמנת ניצחון נוסף על הנאצים, כשתציג לראשונה את הציורים שלה בתערוכת היחיד "זיכרון הופך לצבע" בגלריה בן עמי (החשמל 12 תל אביב, תינעל ב־9 בספטמבר). ולמרבה הפלא, הציורים הם צבעוניים שמשדרים כל דבר למעט עצב ויגון.

 

רוזנשטיין מציגה עבודות בעיקר פיגורטיביות על רקע צורות צבעוני משתנה, והן מלאות חיים ומציגות זיכרונות ילדות או חלומות שחלמה. הדמויות המצוירות מזכירות מסכות מיבשות אחרות, אך מבחינתה לא כך הדבר, היא פשוט מציירת מה שיוצא לה. "כל הדברים האלה יוצאים ממני כאילו שאני נולדתי לזה", היא אומרת.

 

האמנית ז'ני רוזנשטיין האמנית ז'ני רוזנשטיין צילום: יח"צ

 

השחור התחלף בחיים

 

"בפעם הראשונה בחיים ציירתי בגיל 7", מספרת רוזנשטיין (81), "הסתתרתי בבית שימוש של הנאצים במחנה מוגילוב פודולסק, מצאתי נייר טואלט משופשף ומלוכלך וציירתי עם פחמים את מה שהנאצים עושים, איך הם מתעללים בזקנים ובילדים קטנים ואיך הם מלמדים את הכלבים שלהם להתנפל עלינו".

 

היא ידעה שאם היו תופסים אותה, "על המקום היו הורגים אותי. אבל בשקט בשקט התגנבתי וציירתי מה שראיתי". כאשר אמא שלה ראתה את המדובר היא נבהלה, חששה שמא הנאצים יתפסו את חתיכת הטואלט העלובה, אך היותה "אשה חכמה", לדברי רוזנשטיין, הוביל אותה להחביא ולשמור אותה. רוזנשטיין לא ראתה שוב את הציור עד שהגיעו לישראל, ובכלל, "שכחתי ממנו אחרי כל העינויים שעברתי".

 

אותו ציור, "מיליון מילים", היה גם הראשון שרוזנשטיין אי פעם מכרה, אם אפשר לקרוא לזה כך. "הייתי במצב כלכלי קשה, אז כתבתי בעיתון שיש לי תמונה שנשמרה לי מהמחנות", היא מספרת. הבנק שלו היתה חייבת כסף קנה את הציור ושלח אותו ליד ושם, שם הוא שמור כיום ומהווה עבורה "הרבה צער והרבה כאב".

ציור מהתערוכה ציור מהתערוכה צילום: באדיבות ג'ני רוזנשטיין

 

עשרות שנים קדימה היא החלה לצייר שוב, "בשחור, כמו שהיה לי בלב, עם דיכאון גדול". בשנים האחרונות, היא מעידה על עצמה, משהו השתנה. "אני משתחררת מזה, מוציאה ממני את הרוע ומתחילה להכניס דרכים יותר שמחות. התחלתי לצייר ציורים יותר בהירים, יותר חיים, עכשיו הכל אחרת", היא אומרת.

 

עזרה במחיה

 

היא גרה לבדה בתל אביב, מציירת באקריליק מעורב בשמן על קנבס "כמעט כל יום, כשאני מרגישה קצת מועקה בלב. אני לא ואן גוך ולא קדישמן, אני מוציאה את מה שכואב לי בתוכי ואת מה שטוב לי".

 

כל הציורים מוצעים למכירה בטווח מחירים שונה, כאשר בכסף תשתמש רוזנשטיין לרכוש לעצמה ציוד כמו מכשירי שמיעה או לממן טיפולי שיניים ותרופות. היא ביקשה עזרה מהרבה עמותות אך הדבר לא הסתייע. "אמרתי לעצמי, 'אם יש לי ידיים אני אצייר', בתקווה שיהיו אנשים נחמדים שיעזרו לאשה שצריכה לחיות טיפה".

 

רוזנשטיין מדגישה שהיא לא מחפשת נדבות. "אנשים רוצים לתרום לי כסף, אבל אני לא מקבלת כסף ללא תמורה, אני נותנת תמורה". למעט בגלריה, את הציורים ניתן לרכוש גם ב־ mimoona.co.il/Projects/3619.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x