$
ספרות

סוד פיוטי

רב־המכר "תִשרין" של איימן סיכסק משאיר את הקורא דרוך בין סבך הסודות של משפחה ערבית־ישראלית

אסנת בלייר 08:5402.08.16

לפני שמתחילים לקרוא את ספרו הפיוטי והמרגש של איימן סיכסק "תשרין", שמככב בפסגת רשימות רבי־מכר, צריך לשאוף הרבה אוויר. הוא יהיה נחוץ כדי להתמודד עם דרך התיאור האינטנסיבית שבה בחר הסופר לפרוש את קורות חייהם של גיבוריו, בני משפחה ערבית־ישראלית. הדמויות ברומן (הוצאת אחוזת בית) נולדו לתוך עולם שבו היה עליהן לפלס את דרכן, כבר מילדותן, בין סודות אישיים למשפחתיים, בין המתים לחיים, ובין זהויות. עולם כזה דן את החיים בו להתנדנד בין הצורך העז לחשוף את הסודות הללו ובין הרצון לגונן על מי שהגילוי יפגע בו יותר מכל. ובעיקר הוא דן אותם לחיים נטולי רוגע. וכשהלב לא רגוע והנפש גועשת, לא נותר אלא להתעקש על קבלת תשובות לשאלות מעיקות, ואחת היא אם הן יובילו לאסון או לנחמה.

 

סיכסק (32), סופר ערבי מוסלמי יליד יפו, שבחר לכתוב בעברית, יודע דבר או שניים על הדרך המפותלת והצמתים שניצבים בפני ערביי ישראל. כמי שנולד למשפחה קשת־יום, להורים שאינם יודעים עברית, ששלחו אותו ללמוד בבתי ספר מעורבים כדי להצילו מגורל מפוקפק שכבר פקד חלק מבני משפחתו, ואגב כך תרמו להפשטתו מסממני ה"ערביוּת" - הוא מעניק גם לגיבוריו הצעירים תארים אקדמיים, מקצועות אטרקטיביים, בתים מודרניים, עברית רהוטה והתנהלות ישראלית מערבית. אבל מתחת לפני השטח של ההיטמעות המוצלחת ב"ישראליוּת" האדמה רועדת וחושפת בהדרגה שורשים של תרבות אחרת, בעלת קודים משפחתיים וחברתיים שונים. אחד השורשים הללו הוא תצלום ישן של אשה צעירה שנלקח על ידי הגיבור וואחיד מדירת הוריו והתברר כתצלום של דודתו נדיה, שסיבת הירצחה אפופת סוד כבר 40 שנים.

 

ובפרפרזה על אמירתו של צ'כוב "אם מופיע רובה במערכה הראשונה של הצגה, הוא חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה" - התמונה הקטנה שמופיעה בתחילת הרומן תשפיע על התנהלות כל הדמויות בו עד סופו.

 

 

סיכסק משתמש בשלל אמצעים ספרותיים כדי להשאיר את הקוראים דרוכים ואמפתיים. המרכזי שבהם הוא כתיבת מכתבים: הרומן מתחיל ב־20 באוקטובר 2009 במכתב ששולח וואחיד לאחיו זוהיר המרצה עונש מאסר בכלא השרון, ומסתיים במכתב שהוא שולח אליו ב־28 בנובמבר 2009, זמן קצר לפני שחרורו. בתווך, בתקופה משמעותית המכונה "תִשרין", נפרש סיפור בלשי מרובה ניגודים: בין השפה העברית לערבית, בין נאמנות לבגידה, בין אמת לשקר, בין עבר להווה, בין האישי ללאומי, בין העיר יפו לעיר חיפה ועוד. אלה מהדהדים כמובן את הסכסוך הישראלי־ערבי, אם כי סיכסק נמנע מלגעת בו במישרין, אולי כדי לא להפוך אותו לגיבור היצירה. אבל הוא כל הזמן מרחף ממעל, בעיקר בניסיון הנואל של הגיבורים להתחקות על האמת המשפחתית וההיסטורית. למה נואל? כי כפי שאומרת הודא, גיסתו של וואחיד: "אין אמת אחת, לא בסיפור הזה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x