$
במה

"פשוט לוחמות"

15 נפגעות אלימות כותבות מחזה על סיפוריהן האישיים. ההצגה, שבה ישחקו שחקני הבימה, תוצג על במת התיאטרון הלאומי. "זה להביא את הלא מקובלות למקום של המקובלים", אומרות יוזמות הפרויקט קרן כהן ישראלי ודנה דבורין

מאיה נחום שחל 08:2031.05.16

דנה דבורין וקרן כהן ישראלי הכירו לפני שמונה שנים בכלא. דבורין היתה אז בעיצומם של לימודי הבימוי ותחילת המפנה בקריירה, מכוכבת ילדים ליוצרת ומנהלת אמנותית בתחום התיאטרון האלטרנטיבי. כהן ישראלי, במאית וכותבת מתחום התיאטרון הקהילתי שכבר צברה ותק וניסיון, עבדה אז עם אסירים ואסירות.

 

"באותם ימים בער בי להתחבר לתוכן ועשייה מעניינים ושאלתי חברה טובה, אירה פוקס, אם היא מכירה במאים שעובדים בכלא. מיד היא חיברה אותי לקרן, שבשיחת הטלפון הראשונה לא הבינה מאיפה באתי לה", מספרת דבורין.

 

"שאלתי את אירה, 'מה אני אעשה עם דנה דבורין? היא לא בערוץ הילדים?'", אומרת כהן ישראלי. "הגעתי נטולת ציפיות אבל היה קליק מיוחד. מצא חן בעיניי שהיא באה ממקום מאוד צנוע, ואמרה שהיא רק רוצה ללמוד ומוכנה אפילו לעשות קפה בחדר החזרות. אמרתי לה שאני אחשוב, כי זה מקום מאוד אינטימי להכניס אליו עוד מישהו. זה היה כלא לנוער. בסופו של דבר הסכמתי וקיבלתי ממנה לא פחות משהיא קיבלה ממני".

 

זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה שהפכה לחברות נפש ודיאלוג אמנותי. בהמשך עבדו יחד על הצגת היחיד של דבורין "בת יפתח", שם הועמק הרצון להתעסק בנושאים חברתיים, ובמקביל המשיכה כל אחת לעבוד על היצירות והפרויקטים שלה.

 

לפני כמה חודשים הן החליטו להקים תיאטרון משלהן: "פלטפורמא - מאלימות לאמנות", תיאטרון מקצועי המוביל שינוי חברתי לקידום נשים נפגעות אלימות. לפני ארבעה חודשים הן חברו לתיאטרון הבימה לפרויקט לקידום נשים נפגעות אלימות. בפרויקט חברות 15 נשים בנות 20–45 מכל המגזרים והאזורים.

 

שיעור משחק עם דליה שימקו בהבימה שיעור משחק עם דליה שימקו בהבימה צילום: יפעת גבאי

 

"עבדתי עשר שנים בכלא לנוער ועוד כמה שנים בנווה תרצה. הרגשתי שתיאטרון עושה שינוי אמיתי אצל אנשים", אומרת כהן ישראלי.

 

אחרי שגיבשו את המודל של "פלטפורמא" נכנסו לתמונה איש העסקים יהודה רשל ורעייתו דליה לוי־רשל, יועצת לקיימות חברתית עסקית, שחברו אליהן כמנטורים ועבדו איתן על הפורמט והמהות. הן המנכ"ליות, המנהלות האמנותיות, הפרזנטוריות, הכותבות והמביימות. חלק נכבד מהזמן הן מקדישות לגיוס כספים עבור העמותה, ועד כה גייסו כ־250 אלף שקל משותפים כמו אלכס לנדסברג מסנו, ועד העובדים של חברת החשמל, קבוצת אסתי לאודר, מיכל ויובל רכבי ועוד. "עדיין דרושים לנו חצי מיליון שקל כדי לממן את הפעילות השנתית שלנו, בשביל שזה באמת יתקיים לאורך זמן ונוכל לפתח את המודל וליצור תוכניות לאוכלוסיות אחרות במשבר", אומרת דבורין.

 

שחקנים מקצועיים

 

את הנשים בפרויקט בהבימה, כולן בעלות זיקה ליצירה, מלווה צוות טיפולי צמוד. בשלב הראשון של הפרויקט הן יעברו הכשרה תעסוקתית לתחום מקצועות הבמה: בימוי, עיצוב תלבושות, איפור, סאונד ועוד. "הן הולכות איתנו להצגות ומקבלות שיעורים בכל התחומים כדי לחבר אותן לתיאטרון ולתשוקה הזו", אומרת כהן ישראלי, "בשלב זה אנחנו כותבות מחזה שנכתב בהשראת סיפוריהן האישיים", היא מוסיפה.

 

בשלב השני יעלה המחזה בתיאטרון הבימה בהשתתפות שחקני התיאטרון (במהלך שבוע האשה הבינלאומי במרץ), והוא יהווה חלק מהרפרטואר השוטף של התיאטרון. "הנטייה הטבעית שלנו היתה לחבור לפרינג' כי שם מתאפשרת עשייה חברתית מקורית משוחררת, אבל הבנו שלקחת אוכלוסיית שוליים למקום שהחשיפה שלו בשוליים זה פחות נכון. אם רוצים לעשות שינוי זה חייב לקבל תהודה גדולה ככל האפשר", אומרת כהן ישראלי. "זה להביא את ה'לא מקובלות' למקום של 'המקובלים'. רצינו שיהיה להן בית ושייכות ולא איזה מקלט שאף אחד לא מכיר. מדובר בפרויקט שבא לגשר על פער שיש בין התיאטרון החברתי־קהילתי לבין תוצר מקצועי".

 

את ההצגה יתפעלו נשים מהקבוצה שיימצאו מתאימות. על תקופת ההתמחות שלהן הן יקבלו שכר מהעמותה. בתום ההצגה ייערך שיח עם הנשים שיסכימו להיחשף. "אלה בנות שהגיעו עם הרבה רצון וחוזק ולא ממקום קורבני", מדגישה דבורין. "הן לא מסכנות, הן באו לעשות שינוי בחיים שלהן ובחיים של אחרות ויש להן הרבה אומץ". "הן פשוט לוחמות, כל אחת זינה", מוסיפה כהן ישראלי, "לא כולן ממעמד סוציו־אקונומי נמוך. אלה לא רק נפגעות פיזית אלא גם מילולית, נפשית, כלכלית".

 

פרנסה והגשמה

 

הן מנסות לשמור על פרטיותן של הנשים ככל האפשר, והחשיפה כרגע היא רק מול אנשי התיאטרון. "היו גופים טלוויזיוניים שרצו ללוות את הפרויקט ולא נתנו להם להיכנס", מספרת דבורין.

 

בשלב השלישי והאחרון של הפרויקט תחבור כל אחת מהנשים לאנשי מקצוע, שיסייעו לה להרים אירוע שיתאים לה (הצגת יחיד, הרצאה) בניסיון להדהד את סיפורה דרך האמנות. "אנחנו יוצרות עבורן רשת שיווקית ומלוות אותן כדי שהן יוכלו להתפרנס ולחזק את עצמן ונשים אחרות", אומרת דבורין. "הן יבינו שהן לא חייבות לעבוד רק בשביל לשרוד, אלא שהעבודה תספק הנאה והגשמה", מוסיפה כהן ישראלי.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x