קרב מגע

בצירוף מקרים מצמרר עם כותרות העיתונים בארץ, שידרה ביום שבת האחרון רשת הטלוויזיה HBO את סרטה החדש "באישור" (Confirmation). הסרט, שישודר בישראל מחר ב־yes3, מתחקה אחר אירוע אמיתי שהצמיד את האומה האמריקאית לחדשות. אף שהוא התרחש לפני 25 שנה מעבר לים, הוא יכול בקלות להיות סרט על ישראל 2016.

הסיפור מתחיל ב־1990, כששופט בית המשפט העליון היחיד ממוצא אפרו־אמריקאי פורש מתפקידו, ונשיא ארה"ב ג'ורג' בוש האב מחליט למנות תחתיו את קלרנס תומס, אפרו־אמריקאי גם הוא. ההחלטה זוכה לתמיכה מהמפלגה הרפובליקנית ונראה כאילו המינוי חתום וגמור. אלא שתחקיר שעושה עליו עובדת פרלמנטרית מגלה צד אפל בעברו המקצועי של תומס, הכולל היסטוריה קבורה של הטרדות מיניות.

בניסיון למצוא מישהי שתוכל לשפוך אור על הנושא היא מגיעה לאניטה היל, פרופסור למשפטים בת 44, אשר מסכימה לספר על ההשפלה שעברה על ידי תומס. במהרה היל מוצאת את עצמה במרכז קרקס תקשורתי מטעם הסנאט, שבו היא מגלה שהחלק הקשה לא היה לשים מאחוריה את העבר, אלא דווקא לעמוד מולו באופן פומבי ולהפוך לקורבן בפעם השנייה בחייה.

עבר שחור

בזמן אמת, הסיפור הפך לסנסציה מתוקשרת — הן בשל האלמנטים הצהובים שאותם שלפה ועדת החקירה נגד היל, כשהכריחה אותה לשחזר שוב ושוב בשידור חי ובפרטי פרטים את מה שעברה, והן משום שהוא הציף לפני השטח את נושא צבע העור, חבית נפץ בפני עצמה. בהגנתו בחר תומס להתעכב על האספקט הגזעני, לטענתו, של החקירה. העובדה שהמאשימה אותו היתה ממוצא אפרו־אמריקאי גם היא הפכה את העניין למורכב הרבה יותר.

בישראל של היום, הסרט נוגע בעצב חשוף ממש כמו אז, כאשר הנושא הבולט יותר הוא שאלה של כוח ותמיכה ציבורית. בין פרשיות חבר הכנסת לשעבר ינון מגל, תא"ל אופק בוכריס, וממש לאחרונה גם אלוף רחבעם זאבי, סיפורה של היל האנונימית אל מול בעלי השררה מציב בפנינו מראה רלבנטית ליחס של התקשורת והממשל אל נשים שאוזרות אומץ לדבר בריש גלי על הטרדות מיניות. זה מקבל משנה תוקף מצמית כאשר ג'ו ביידן (בגילומו של גרג קיניר) מנסה לעשות סדר בעניין, ושואל באגביות את השאלה האיומה שמופיע לעתים קרובות בדיונים בנושא — "אבל למה היא נזכרה להתלונן רק עכשיו?".

"באישור" נכתב על ידי סוזנה גרנט, התסריטאית המועמדת לאוסקר על "ארין ברוקוביץ'", ובוים על ידי ריק פאמויווה, שבשנה שעברה הקפיץ את פסטיבל קאן עם הקומדיה ההיפסטרית "להיות מגניב". את תפקידה של היל לקחה על עצמה אחת משחקניות הטלוויזיה הפופולריות ביותר שעובדות כיום, המועמדת לאמי קרי וושינגטון ("סקנדל"), שאימצה באופן מדויק את דרך הדיבור וההתנהגות של דמותה. מולה, בתפקיד תומס, ניצב וונדל פירס, המוכר בעיקר בזכות באק, הדמות שגילם בסדרה "הסמויה". אותם מגבה צוות מרשים מאוד של שחקנים שכולל את זוכת האוסקר ג'ניפר האדסון, גרייס גאמר (בתה של מריל סטריפ), אריק סטונסטריט מ"משפחה אמריקאית" וטריט וויליאמס ("שיער"). עם זאת, מי שגונבת את ההצגה היא שחקנית לא מוכרת בשם זואי ליסטר ג'ונס, המגלמת את העוזרת הפרלמנטרית של ביידן.

קרי וושינגטון וג’פרי רייט ב“באישור". מבוסס על מקרה שהסעיר את אמריקה צילום: באדיבות yes

רגע מטלטל ועוצמתי

כדרמה טלוויזיונית, "באישור" נהנה מהפקה מיומנת ומרשימה, אבל גם נופל לטריטוריות של חשיבות עצמית גבוהה מדי, שנותנות לו מסגרת של סיפור מוסר תיאטרלי. אין הרבה מקום לניואנסים או לאמביוולנטיות במהלכו, והוא נראה בעיקר כסרט שנועד לדיונים בשיעורי חברה. אם היוצרים ניסו לייצר קרקע לא יציבה שבה הצופה אמור לפקפק בשני צדי המתרס, זה של המתלוננת וזה של המואשם, הדבר לא צלח. ליהוקה של וושינגטון (שגם חתומה על ההפקה) והופעתה אשר מתחננת לחיבה, משבשים את האיזון שהיה יכול להפוך את הסרט למעניין ועמוק יותר. עם זאת, מדובר במסמך טלוויזיוני ראוי לצפייה ולתשומת לב, ולו רק בשביל סצנת החקירה הפומבית של היל בסנאט, שמציגה לנו את הטירוף והאימה של תשאול הקורבן. זהו רגע מטלטל ועוצמתי שבו אנחנו נאלצים לראות שלהטרדה מינית יש פנים רבות, ולעתים היא מגיעה גם באופן פומבי, מול מצלמות ואנשי חוק.